Zohar Emor 39
Zohar, Emor 39:1
(רעיא מהימנא) בחדש השביעי באחד לחדש וגו'. פקודא דא, לתקוע שופר בראש השנה, דהוא יומא דדינא לעלמא, כמה דאוקימנא. והא אוקמוה דכתיב, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. והא אתמר. דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה, וקאים עלמא בדינא. בגין, דההוא מקטרגא, חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא, אתר דדינא שריא, למתבע דינא על עלמא.
Zohar, Emor 39:2
ואי תימא, איך אתייהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא. אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא, שוי קב"ה למתבע דינא על כל עלמא, ושוי ליה יומא ידיעא, למתבע קמיה כל דינין דעלמא, דהא קב"ה עבד ליה ושוי ליה קמיה, למהוי דחילו דקודשא בריך הוא סלקא, ושריא על כלא. ורזא דא, והאלהים עשה שיראו מלפניו. מאי עשה. עשה להאי מקטרגא, ואתקין ליה קמיה, למהוי סייפא שננא על כל עלמא. וכל דא בגין דידחלון מקמי קודשא ב"ה כלא. ודא איהו סנטירא, דתבע חובי בני נשא, ותבע דינא, ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון, כלא כמה דנפיק מן דינא.
Zohar, Emor 39:3
כגוונא דההוא ממונה בית דין דלתתא, דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא, פלוני עבד כך, ופלוני עבר על כך, ולמתבע עלייהו דינא. ותנן, רשו אתייהיב לההוא ממונה בית דין, לאנעלא על בי דינא פתחא, עד דיגזרון דינא על כל מה דאיהו תבע, ולית רשו לבית דין לדחייא ליה. בגין כי אני יי' אוהב משפט. ואיהו בעי דעלמא יתקיים בדינא, ולמנדע דאית דין ואית דיין.
Zohar, Emor 39:4
כהאי גוונא שוי קודשא ב"ה קמיה להאי, דאיהו תבע דינא קמי מלכא, על כל בני עלמא. ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו, לכסאה פתחא דמלכא, וסיהרא אתחפייא לגו, עד דיתגזר דינא על כל בני עלמא. ואף על גב דכלא אתגלי קמי קודשא ב"ה, לא בעי אלא בדינא.
Zohar, Emor 39:5
כלא כגוונא חדא עילא ותתא, אתקין כורסיא דדינא בהאי יומא, וסנטירא אתא, ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא, כל חד וחד כפום ארחוי, וכפום מה דעבד. וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא. ואלין אינון עיני יי', דאינון משטטי בכל עלמא. וכמה אינון עיני יי', דלית לון חושבנא, דקא אזלי ומשטטי בכל עלמא, וחמאן כל עובדי בני עלמא.
Zohar, Emor 39:6
ווי לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין בעובדיהון, דהא לגבייהו קיימין אלין סהדי מלכא, ומשגיחין וחמאן כל מה דאינון עבדין, וקאמרי, דהא אינון סלקי וסהדי קמי מלכא. והאי סנטירא קאים קמי מלכא, ותבע דינא, פלוני עבר דינא, פלוני עבד כך. והא הכא סהדי. ועד דקודשא ב"ה לא שאיל לון, לית לון רשו לסהדא. כדין אינון סהדי סהדותא.
Zohar, Emor 39:7
וכלא אכתיב קמי מלכא בפתקא. בבי מלכא אית חד היכלא. היכלא דא מליא אשא חוורא, והאי אשא מתגלגלא בפלקא, ולהיט שביבין והאי לא פסיק לעלמין. לגו האי היכלא, אית היכלא אוחרא, מליא אשא אוכמא, דלא פסיק לעלמין. תרין סופרין קיימין תדיר קמיה מלכא. בשעתא דדינא, סהדין כל סהדי קמי מלכא. אינון סופרין נטלין מההוא פלקא דאשא חוורא, וכתבי עליה בההוא אשא אוכמא.
Zohar, Emor 39:8
וכדין מלכא אחמיץ דינא, עד זמנא ידיעא, דלמא בין כך ובין כך יהדרון בתשובה. אי יהדרון, פתקין נקרעין. ואי לאו, מלכא יתיב, וכל אינון דבי זכותא קיימי קמיה, כרוזא קם וכריז, פלוני עבד כך, מאן יוליף עליה זכות, אי אית מאן דיוליף עליה זכות, יאות. ואי לאו הא אתמסר לסנטירא.
Zohar, Emor 39:9
וכלא ידע קב"ה, אמאי אצטריך לכל דא. אלא בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא. אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט, וניחא קמיה מאן דאשתזיב מן דיניה. ואי תימא מנלן. האי אתמסר לחכימי, ואפילו למאן דלא ידעי, מאן דבעי לאסתכלא, ישגח במה דאיהו באתגליא, וידע במה דאיהו בסתרא, דהא כלא כגוונא חדא, כל מה דפקיד קב"ה בארעא, כלא איהו כגוונא דלעילא.
Zohar, Emor 39:10
יומא דר"ה, איהו יומא דדינא, ומלכא יתיב בכורסייא דדינא, סנטירא קא אתי וחפי פתחא דמלכא, ותבע דינא. ואף על גב דקודשא ב"ה רחים ליה לדינא, כמה דאת אמר, כי אני יי' אוהב משפט. נצח רחימו דבנוי, לרחימו דדינא. ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו, פקיד למתקע בשופר, בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא, בההוא שופר.
Zohar, Emor 39:11
סלקא ההוא קלא, כלילא באשא ורוחא ומיא, ואתעביד מנייהו קלא חדא, ואתער קלא אחרא לעילא, כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא, כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי.
Zohar, Emor 39:12
ביומא דראש השנה, נפיק יצחק בלחודוי, וקרי לעשו, לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא, כל חד כפום אורחוי, דהא בההיא שעתא ותכהן עיניו מראות, דנפיק מניה מאן דאחשך אפי בריין, ואתפרש, ושכיב על ערסיה דדינא, וקרי לעשו, ואמר וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים והביאה לי.
Zohar, Emor 39:13
ורבקה אמרה אל יעקב בנה, רחימא דנפשה, בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא. ופקידת ליה, לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה. ויעקב אתער מתתא, מתלבש בצלותין ובעותין, והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק, ואתער יעקב לגביה, ואתקריב בהדיה, ויגש לו ויאכל, ואתכליל דא בדא. כיון דאתכליל בהדיה, ויבא לו יין, דא יין דמנטרא, יין דהוא חידו דלבא, רזא דעלמא דאתי, כדין וירח את ריח בגדיו, צלותין דסלקין ובעותין. ויברכהו, נח רוגזא, וחדי לבא, וכלא איהו רחמי.
Zohar, Emor 39:14
כיון דאיהו אתכליל ביעקב, כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין, אתבדרו, ולא אשתכחו תמן. וישראל נפקין מן דינא, בחדוה ובברכאן. ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו, ביומא דא, בחדוה, ובברכאן עלאין, ועשו אחיו בא מצידו, טעין טועני מעובדי דעלמא, ויעש גם הוא מטעמים, חדיד לישניה למטען טענות. אתקין סהדי, ויבא לאביו ויאמר יקום אבי, יתער בדינוי, ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא.
Zohar, Emor 39:15
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב, דאיהו בחדוה. ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד, בכמה צלותין ובעותין, ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי (יצחק) אביו ויצעק צעקה וגו'. דחמי דהא צידו לא הוה כלום. עד לבתר דאמר ליה, הנה משמני הארץ וגו'. אלין תקיפין ואוכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכלא. וישטום עשו את יעקב, למיזל אבתריה, ולקטרגא ליה תדיר.
Zohar, Emor 39:16
ויעקב אזיל באינון יומין דבין ר"ה ליום הכפורים, עריק לאשתזבא מניה. תב בתיובתא, שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי יוכ"פ, כדין ידעי ישראל דעשו בא, ועמו ארבע מאות איש, כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון, מיד ויירא יעקב מאד וייצר לו ואסגי בצלותין ובעותין. ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וגו'. עד דנטיל עיטא ואמר, כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ויקח מן הבא בידו מנחה וגו', עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים וגו'.
Zohar, Emor 39:17
גמלים וגו', כך הוא סטרא דיליה. גמלים הוא נחש, כמין גמל, בשעתא דפתי סמא"ל לאדם, ארכיב על נחש כמין גמל. תנינן, מאן דחמי גמל בחלמיה, מיתה נקנסה עליה מלמעלה, ואשתזיב מינה. וכלא חד.
Zohar, Emor 39:18
וכדין, אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב, ויעקב לא בעא דובשיה ועוקציה. יעבר נא אדוני לפני עבדו. כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו. אימתי. בשעת נעילה, דהא אתפרש מעמא קדישא. וקב"ה שביק לחוביהון, וכפר עלייהו. כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא, ואתפרש מנייהו, בעי קב"ה למחדי בבנוי, מה כתיב, ויעקב נסע סכתה ויבן לון בית וגו'. על כן קרא שם המקום סוכות, כיון דיתבי בסכות, הא אשתזיבו מן מקטרגא, וקב"ה חדי בבנוי. זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. (ע"כ רעיא מהימנא)