Zohar Idra Rabba 31
Zohar, Idra Rabba 31:1
[א] וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב, וירח יי' את ריח הניחח. דכלא בחוטמא תליין, לארחא האי חוטמא, בתננא, ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי דכתיב, ויחר אף יי'. וחרה אף יי'. וחרה אפי. פן יחרה אף יי'. כלא בזעיר אפין אתמר, ולא בעתיקא. [ב] תאנא, כתיב הטה אלהי אזנך ושמע האי איהו אודנא דאתעביד תחות שערי. ושערי תליין עליה. ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו. כמה דעביד דרגא בעקימא, מ"ט בעקימא. בגין למשמע טב וביש ותאנא, מהאי עקימא דבגו אודנין, תליין כל אינון מארי דגדפין, דכתיב בהו, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.
Zohar, Idra Rabba 31:2
בגו אודנא, נטיף מג' חללי דמוחא, להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא, עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריף בההוא נטיפא, בין טב ובין ביש. טב, דכתיב כי שומע אל אביונים יי'. ביש, דכתיב וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'.
Zohar, Idra Rabba 31:3
והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו, לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא, בגין למכנש קלא לגאו, דלא יפוק לבר, ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא. דאתתקן למכנש רזין, ולא יפקון לבר.
Zohar, Idra Rabba 31:4
תניא, בשעתא דצווחין ישראל בעאקא, ושערי מתגליין מעל אודנין, כדין עייל קלא באודנין, בההוא נוקבא דנטיף ממוחא, וכנש במוחא. ונפיק בנוקבי דחוטמא. ואתזער חוטמא, ואתחמם, ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין, ומתערין כל גבוראן, ועביד נוקמין.
Zohar, Idra Rabba 31:5
ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא, סליק ההוא קלא לעילא, ובטש בריחא דמוחא, ונגדין תרין דמעין מעיינין, ונפק מנחירוי תננא ואשא, בההוא קלא דנגיד לון לבר.
Zohar, Idra Rabba 31:6
בההוא קלא דעייל באודנין, אתמשכאן ומתערן כולי האי, בגין כך כתיב, וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'. בההיא שמיעה דההוא קלא, אתער מוחא. תנא, כתיב הטה אלהי אזנך, כלומר ארכין. שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין, דתליין באלין אודנין. וכלא אתקרון אזני יי'. ומה דאתמר הטה יי' אזנך, אזנך בזעיר אפין אתמר.
Zohar, Idra Rabba 31:7
מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא, דא הוא תרעא חד, דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא, דכתיב כי אזן מלין תבחן. וכתיב ובוחן לבות וכליות. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא, דחמשין תרעין דאתפשטותא בגופא, באתר דלבא שארי, מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה, ובלבא קרי ביה בחינה, משום דמאתר חד מתפשטין.
Zohar, Idra Rabba 31:8
תאנא בצניעותא דספרא, כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש, כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש. ימינא ושמאלא. רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה שמיעה. ובשמיעה אתכליל בינה. שמע: כלומר, הבן אשתכח דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהון דמארין אתיהבן, למשמע ולאסתכלא ולמנדע.
Zohar, Idra Rabba 31:9
ת"ח, כתיב, יי' שמעתי שמעך יראתי וגו', האי קרא אשתמודע, דכד נביאה קדישא, שמע, ואסתכל, וידע, וקאים על תקונין אלין, כתיב יראתי, תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה, האי בזעיר אפין אתמר.
Zohar, Idra Rabba 31:10
כד אסתכל וידע מה כתיב. יי' פעלך בקרב שנים חייהו. האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח, יי' יי', ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת, ויו"ד ה"א, חד לזעיר אפין, וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד, וחד שמא אקרו.
Zohar, Idra Rabba 31:11
ותנינן אימתי אקרי שם מלא. בזמנא דכתיב יי' אלהים. דהאי הוא שם מלא דעתיק דכלא, ודזעיר אנפין. וכלא הוא שם מלא אקרי. ושאר לא אקרי שם מלא, כמה דאוקימנא, ויטע יי' אלהים, שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר, יי' אלהים, אתקריא שם מלא. יי' יי', כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתערון רחמין בכלא.
Zohar, Idra Rabba 31:12
יי' פעלך בקרב שנים חייהו, לעתיק יומין אתמר. מאן פעלך. זעיר אפין. בקרב שנים, אינון שנים קדמוניות, דאקרון ימי קדם, ולא אקרון שנות עולם. שנים קדמוניות אינון ימי קדם. שנות עולם אלין ימי עולם. והכא בקרב שנים, מאן שנים. שנים קדמוניות. חייהו למאן. חייהו לזעיר אפין. דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו, ובג"כ אמר חייהו. ברוגז רחם תזכור, לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין, דביה אתער רחמין לכלא, למאן דבעי לרחמא, ולמאן דיאות לרחמא.
Ficha editorial de este texto
