Zohar Ki Teitzei 17
Zohar, Ki Teitzei 17:1
דבי מקדשא, ושמא דמשיח, אתקריאו בשם ידו"ד. ודא ארבע אנפי אדם, ואינון דשבטא דלוי, אינון נפקן מחיון דאינון שאר שבטין, ועאלו בחולקא דאדם, דאינון ארבע אנפין דיליה. ומשה איהו אדם בדיוקנא דההוא אדם קדמאה דלעילא. מה שמו ומה שם בנו. ובגין דא, כהנייא וליואי, מזוניהון על ידא דמלכא אכיל בפתוריה, ושאר חיילין דמלכא, כל חד יהבין ליה למיכל בבית מושב דיליה. ורעיא מהימנא איהו כברא דמלכא, קריב למלכא יתיר מאלין דאכלין לפתוריה, דלית מאן דקריב למלכא מכל בני מלכותא, כבריה.
Zohar, Ki Teitzei 17:2
קם בוצינא קדישא ואמר, סבא סבא, במלין דילך אשתמודע מאן אנת. אנת הוא אדם קדמאה. מה שמו, אתמר עלך. מה שם בנו, אתמר על רעיא מהימנא. ובגין דאיהו חדש כמה חדושין באורייתא, חדוה זמינא לגבך, דבן חכם ישמח אב.
Zohar, Ki Teitzei 17:3
רעיא מהימנא, בפרשתא דא, הוה אדכר כנישו דילך לההוא עלמא, דכתיב עלה אל הר העברים הזה הר נבו וגו', וראית אותה ונאספת אל עמך וגו', כאשר נאסף אהרן אחיך וגו'. ובהאי פרשתא, אית לך לאהדרא לעלמא, ולהחיות, ולאעלא לארעא דישראל, ולאתחברא בפרשתא דא בכלה דילך, דכתיב בה, הנני נותן לו את בריתי שלום. ובג"ד לא אמר לך קב"ה הכא רד, אלא עלה. דמניה, אנת תהא עאל לארעא דישראל.
Zohar, Ki Teitzei 17:4
ומה דאמר בך, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. וי לאינון אטימין לבא, סתימין עיינין, דלא ידעי קבורה דילך, דהוית אנת בעי רחמי מקב"ה, דלא ייעול לך בההוא קבורה, דבה אנת מתקרי מת. הה"ד, משה עבדי מת. ואינון טפשאי אמרין, וכי משה הוה מפחד ממיתה, לנפקא מהאי עלמא, לעלמא דאתי, כשאר בריין. ואינון לא ידעין דקבורה דילך, ומותא דילך איך היא.
Zohar, Ki Teitzei 17:5
דהכי אוקמוה מארי מתניתין, דמתי חוצה לארץ אינם חיים. לא אמרי דאינם עתידים להחיות, דאלמלי כך הוו כפרין בתחיית המתים. אלא הכא רזא רברבא, קבורה דיליה בצולמא דלאו הגונה ליה, דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים, ולית מים אלא תורה, ובה לא תאר לו ולא הדר. ומאן דחזי ליה בההוא צולמא, ונראהו ולא מראה ונחמדהו. ובג"ד, נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי, קא רמיז עליה.
Zohar, Ki Teitzei 17:6
ובגין ההוא קבורה, הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בח"ל, לפום דהוה בארץ ציה רעב ועיף וצמא בלי מים, דאיהי אורייתא. ובג"ד אתמר עליה, עלה אל הר העברים הזה. משפלותא דיליה, אחזי ליה מעלתיה, אע"ג דאנת קבור באתר דלאו הגון לך, ערום בלא לבושין דילך, דאינון עור ובשר, נע ונד מאתר דילך, ומטלטל וגלי. הא פנחס דעבדת טיבו עמיה, דאתמר עלך, הנני נותן לו את בריתי שלום, הא איהו יעביד טיבו עמך, וביה תסתלק בפרשתא דיליה. דבה כלה דילך, תמן תתייחד עמה, כחתן עם כלתיה.
Zohar, Ki Teitzei 17:7
דהא אנת, אי לא הוית קבור לבר מארעא קדישא, לבר מכלה דילך, לא הוו ישראל נפקין מגלותא. ובגינך אתמר, והוא מחולל מפשעינו. אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך, דאתמר בך ויקבור אותו בגיא. ומה כתיב בקבורה דילך. כל גיא ינשא, כל שפל ונמוך ינשא בגינך, דאינון ישראל, דאינון שפלים מכל אומה ולישן. וכל הר וגבעה ישפלו, דאינון רשיעייא, וגסי הרוח.
Zohar, Ki Teitzei 17:8
והאי איהו, ובחבורתו נרפא לנו, בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא, נרפא לנו. דאנת הוא כשמשא דנהיר, דאע"ג דאתכנש בליליא, נהיר הוא בסיהרא, ובכל ככביא ומזלי. הכי אנת נהיר, בכל מארי הלכות וקבלות. ולך אשתקיין בגניזו, כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו, עד דאתבקע מימוי באתגלייא. הה"ד, יפוצו מעינותיך חוצה.
Zohar, Ki Teitzei 17:9
דאנת הוא אוף הכי, כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין, וכד מטי פורקנא, תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין, ויהון צוננין ברחמי. דכד אנת תחותייהו, אינון חמין בדינא. אתא רעיא מהימנא, ובריך לבוצינא קדישא, ואמר ודאי אנת הוא דנהיר לי, בזמנא דאתמר עלי, כי בא השמש, כבה השמש, דאחשיך נהוריה. יהא רעוא, דידו"ד ינהיר שמיה עלך.
Ficha editorial de este texto