ויהי אברם בן תשעים שנה וגו'. ר' יוסי פתח, ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'. זכאין אינון ישראל, מכל שאר עמין, דקב"ה קרא לון צדיקים. דתניא מאה ועשרין וחמש אלפי מארי דגדפין, דאזלין וטאסין כל עלמא, ושמעין קלא, ואחדין ליה לההוא קלא.
כמה דתנינן, לית לך מלה בעלמא, דלית לה קלא, ואזלא וטאסא ברקיעא, ואחדין לה מארי דגדפין וסלקין ההוא קלא, ודיינין לה, הן לטב, הן לביש. דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'.
אימתי דיינין לההוא קלא. רבי חייא אמר, בשעתא דב"נ שכיב ונאים, ונשמתיה נפקת מניה, והיא אסהידת ביה בב"נ, וכדין דיינין לההוא קלא. הה"ד משכבת חיקך שמר פתחי פיך. מ"ט משום דהיא אסהידת בבר נש. רבי יהודה אמר, כל מה דב"נ עביד בכל יומא, נשמתיה אסהידת ביה בבר נש בליליא.
תאנא אמר ר' אלעזר, בתחלת שעתא קמייתא בליליא, כד נשף יממא, ועאל שמשא, מארי דמפתחן דממנן על שמשא, עאל בתריסר תרעין דפתיחין ביממא, בתר דעאל בכלהו, כל אינון תרעין סתימין.
כרוזא קאים, ושרי לאכרזא, קאים מאן דקאים, ואחיד לאינון מפתחן. בתר דסיים כרוזא, כל אינון נטורי עלמא מתכנשין וסלקין, לית מאן דפתח פטרא, כלא משתככין. כדין דינין דלתתא מתערין, ואזלין ושאטין בעלמא, וסיהרא שארי לאנהרא.
ומארי דיבבא תקעין ומיללין, תקעין תניינות. כדין מתערי שירתא, ומזמרין קמי מאריהון, כמה מארי תריסין קיימו בקיומייהו, ואתערין דינין בעלמא, כדין בני נשא ניימין, ונשמתא נפקת, ואסהידת סהדותא, ואתחייבת בדינא, וקב"ה עביד חסד בבר נש, ונשמתא תבת לאתרה.
בפלגות ליליא, כד צפורין מתערין, סטרא דצפון אתער ברוחא, קם בקיומיה, שרביטא דבסטר דרום, ובטש בההוא רוחא, ושכיך ואתבסם, כדין אתער קודשא בריך הוא בנמוסוי, לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן.
בההוא שעתא, זכאה חולקיה דב"נ דקאים לאשתעשע באורייתא, דהא קב"ה, וכל צדיקיא דבגנתא דעדן, כלהו צייתין לקליה. הדא הוא דכתיב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני.
ולא עוד, אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד, למהוי נטיר בעלמא, דהא עלאין ותתאין נטרין ליה. הה"ד, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.
א"ר חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא, ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. אמר ר' יוסי, מ"ט תדיר. א"ל הכי אוליפנא, דכל פלגות ליליא, כד קב"ה אתער בגנתא דעדן, כל אינון נטיען דגינתא אשתקיין יתיר, מההוא נחלא, דאקרי נחל קדומים, נחל עדנים, דלא פסקו מימוי לעלמין, כביכול ההוא דקאים ואשתדל באורייתא, כאילו ההוא נחלא אתרק על רישיה, ואשקי ליה, בגו אינון נטיען דבגנתא דעדן.
ולא עוד, אלא הואיל וכלהו צדיקייא, דבגו גנתא דעדן, צייתין ליה, חולקא שויין ליה, בההוא שקיו דנחלא, אשתכח דאית ליה חולקא תדיר, בעלמא דאתי.
רבי אבא הוה אתי מטבריה, לבי טרוניא דחמוי, ור' יעקב בריה הוה עמיה, אערעו בכפר טרשא. כד בעו למשכב, אמר ר' אבא, למריה דביתא, אית הכא תרנגולא. א"ל מארא דביתא, אמאי. א"ל, בגין דקאימנא בפלגות ליליא ממש.
א"ל, לא אצטריך, דהא סימנא לי בביתא, דהדין טקלא דקמי ערסאי, מלינא ליה מיא, ונטיף טיף טיף, בפלגות ליליא ממש, אתרקו כלהו מיא, ואתגלגל האי קיטפא, ונהים, ואשתמע קלא בכל ביתא, וכדין הוא פלגות ליליא ממש. וחד סבא הוה לי, דהוה קם בכל פלגות ליליא, ואשתדל באורייתא, ובגיני כך, עבד האי.
אמר ר' אבא, בריך רחמנא דשדרני הכא. בפלגות ליליא נהים, ההוא גלגלא דקיטפא, קמו רבי אבא ורבי יעקב. שמעו לההוא גברא, דהוה יתיב בשפולי ביתא, ותרין בנוי עמיה, והוה אמר, כתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, מאי קא חמא דוד, דאיהו אמר חצות לילה, ולא בחצות לילה. אלא, ודאי לקודשא בריך הוא אמר הכי.
וכי קב"ה הכי אקרי. אין, דהא חצות לילה ממש, קב"ה אשתכח, וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן, לאשתעשעא עם צדיקיא.
אמר רבי אבא, לרבי יעקב, ודאי נשתתף בשכינתא, ונתחבר כחדא, קריבו ויתיבו עמיה, אמרו ליה, אימא מלה דפומך, דשפיר קאמרת. מנא לך האי. אמר לון, מלה דא, אוליפנא מסבאי.
ותו הוה אמר, דתחלת שעתי קמייתא דליליא, כל דינין דלתתא מתערין, ואזלין ושאטין בעלמא. בפלגות ליליא ממש, קב"ה אתער בגנתא דעדן, ודינין דלתתא לא משתכחן.
וכל נימוסין דלעילא, בליליא לא אשתכחו, אלא בפלגות ליליא ממש. מנלן, מאברהם, דכתיב ויחלק עליהם לילה. במצרים, ויהי בחצי הלילה. ובאתרין סגיאין באורייתא הכי אשתכח. ודוד הוה ידע.
ומנא הוה ידע. אלא, הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי תליא. וע"ד קאים בההיא שעתא, ואמר שירתא, ולהכי קריה לקב"ה חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו'. דהא כל דינין תליין מהכא, ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא, אתקטיר בה דוד, וקם. ואמר שירתא. אתא רבי אבא ונשקיה, א"ל ודאי הכי הוא, בריך רחמנא, דשדרני הכא.
ת"ח, לילה דינא בכל אתר, והא אוקימנא מלה, והכי הוא ודאי, והא אתער קמי דרבי שמעון. אמר ההוא ינוקא, בריה דההוא גברא, אי הכי, אמאי כתיב חצות לילה. א"ל, הא אתמר, בפלגות ליליא, מלכותא דשמיא אתערת. אמר אנא שמענא מלה. א"ל, ר' אבא, אימא ברי טב דהא מלה דפומך, קלא דבוצינא להוי.
אמר, אנא שמענא, דהא לילה דינא דמלכותא איהו, ובכל אתר דינא הוא, והאי דקאמר חצות, בגין דינקא בתרי גווני, בדינא וחסד, וודאי פלגותא קדמיתא, דינא הוא, דהא פלגותא אחרא, נהירו אנפהא בסטרא דחסד. ועל דא חצות לילה כתיב ודאי.
קם רבי אבא, ושוי ידוי ברישיה, וברכיה, אמר ודאי, חשיבנא דחכמתא לא אשתכח בר באינון זכאי דזכו בה. השתא חמינא, דאפילו ינוקי בדרא דרבי שמעון, זכו לחכמתא עלאה. זכאה אנת רבי שמעון. ווי לדרא דאנת תסתלק מניה. יתבו עד צפרא, ואשתדלו באורייתא.
פתח ר' אבא ואמר, ועמך כלם צדיקים וגו'. מלה דא הא אוקמוה חברייא, מ"ט, כתיב, ועמך כלם צדיקים, וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו. והא כמה חייבין אית בהו בישראל, כמה חטאין, וכמה רשיעין, דעברין על פקודי אורייתא.
אלא, הכי תנא ברזא דמתניתין, זכאין אינון ישראל, דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה, דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא, וכד אתגזרו, עאלו בהאי חולקא טבא דקב"ה, דכתיב וצדיק יסוד עולם. כיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק, אקרון צדיקים, ודאי כלם צדיקים.
וע"כ לעולם יירשו ארץ. כדכתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם. וכתיב זה השער לה' צדיקים יבאו בו. אינון דאתגזרו, ואקרון צדיקים. נצר מטעי. נצר מאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן, האי ארץ חד מנייהו, ועל כן אית להו לישראל חולקא טבא, בעלמא דאתי. וכתיב צדיקים יירשו ארץ. לעולם יירשו ארץ. מהו לעולם. כמה דאוקימנא במתניתא דילן, והא אתמר האי מלה בין חברייא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
25
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, לך לך ל״ג
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
