אמר רבי אבא, זכאין אינון ישראל, דקב"ה אתרעי בהון, מכל שאר עמין, ויהיב לון את קיימא דא, דכל מאן דאית ביה האי את, לא נחית לגיהנם, אי איהו נטיר ליה, כדקא יאות, דלא עייל ליה ברשותא אחרא, ולא משקר בשמיה דמלכא, דכל מאן דמשקר בהאי, כמאן דמשקר בשמיה דקודשא בריך הוא. דכתיב, בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.
תו, אמר ר' אבא, בזמנא דבר נש אסיק בריה, לאעליה להאי ברית, קרי קב"ה לפמליא דיליה, ואמר, חמו מאי בריה עבדית בעלמא. ביה שעתא אזדמן אליהו וטאס עלמא בד' טאסין, ואזדמן תמן.
ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה, ויימא דא כרסייא דאליהו, ואי לאו לא שרי תמן. והוא סליק, ואסהיד קמי קודשא בריך הוא.
ת"ח, בקדמיתא כתיב מה לך פה אליהו וגו'. וכתיב קנא קנאתי לה' כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. א"ל, חייך בכל אתר דהאי רשימא קדישא, ירשמון ליה בני בבשרהון, אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו, הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא. והא תנינן, על מה אתענש אליהו קמי קב"ה, על דאמר דלטורא על בנוי.
אדהכי, הוה אתי נהורא, דיומא והוו אמרי מלי דאורייתא. קמו למיזל. א"ל ההוא גברא, במה דעסקיתו בהאי ליליא, אשלימו. אמרי מאי הוא. א"ל דתחמון למחר אנפוי דמריה דקיימא, דהא דביתאי, בעאת בעותא דא מנייכו. וגזר קיימא דברי דאתייליד לי, למחר ליהוי הלולא דיליה. א"ר אבא, האי בעותא דמצוה איהו, ולמחמי אפי שכינתא ניתיב.
אוריכו כל ההוא יומא, בההוא ליליא, כנש ההוא גברא, כל אינון רחימוי, וכל ההוא ליליא, אשתדלו באורייתא, ולא הוה מאן דנאים. א"ל, ההוא גברא במטו מנייכו, כל חד וחד, לימא מלה חדתא דאורייתא.
פתח חד ואמר, בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. מאי קא חמו דבורה וברק דפתחו בהאי קרא. אלא הכי תנינן, לית עלמא מתקיימא, אלא על האי ברית, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. דהא שמיא וארעא על דא קיימין.
בגין כך, כל זמנא דישראל מקיימין האי ברית, נמוסי שמיא וארעא קיימין בקיומייהו, וכל זמנא דח"ו ישראל מבטלין האי ברית, שמיא וארעא לא מתקיימין, וברכאן לא משתכחין בעלמא.
ת"ח, לא שליטו שאר עמין על ישראל, אלא כד בטילו מנייהו קיימא דא. ומה בטילו מנייהו. דלא אתפרען, ולא אתגליין. וע"ד כתיב ויעזבו בני ישראל את ה' וגו'. וימכור אותם ביד סיסרא, ויעזבו את ה' ממש. עד דאתת דבורה, ואתנדבת לכל ישראל, במלה דא, כדין אתכנעו שנאיהון תחותייהו.
והיינו דתנינן, דאמר קב"ה ליהושע, וכי ישראל אטימין אינון, ולא אתפרעו ולא אתגלייא, ולא קיימין קיימא דילי, ואת בעי לאעלא להו לארעא, ולאכנעא שנאיהון. שוב מול את בני ישראל שנית. ועד דאתפרעו ואתגלייא האי ברית, לא עאלו לארעא, ולא אתכנעו שנאיהון. אוף הכא, כיון דאתנדבין ישראל, בהאי את, אתכנעו שנאיהון תחותייהו, וברכאן אתחזרו לעלמא, הה"ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'.
קם אחרא, פתח ואמר, ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. למאן למשה. א"ל קב"ה, וכי את אזיל לאפקא ית ישראל ממצרים, ולאכנעא מלכא רב ושליטא, ואת אנשיית מנך קיימא, דברך לא אתגזר, מיד ויבקש המיתו.
תאנא, נחת גבריאל בשלהובא דאשא, לאוקדיה, ואתרמיז חד חיויא מתוקדא לשאפא ליה, בגויה. אמאי חיויא. א"ל קב"ה, את אזיל לקטלא חיויא רברבא ותקיפא, וברך לא אתגזר. מיד אתרמיז לחד חיויא לקטלא ליה.
עד דחמת צפורה, וגזרת לברה, ואשתזיב. הה"ד ותקח צפורה צור. מהו צור. אלא אסוותא. ומאי אסוותא, דכתיב ותכרות את ערלת בנה דנצנצא בה רוח קודשא.
קם אחרא ואמר, ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו'. וכי אמאי קרי להו, והא קריבין הוו גביה. אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם. תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה. אמר יוסף, מלכו דא, בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי. ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר, דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה.
מכאן אוליפנא, מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה. מנלן, מבעז, דכתיב חי ה' שכבי עד הבקר. דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה, ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין, על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא, דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא.
פתח אידך ואמר, כתיב אם תחנה עלי מחנה וגו'. הכי תאנא, בזאת אני בוטח. מהו בזאת, דא את קיימא, דזמינא תדיר גבי ב"נ, ואתרמיזא לעילא, ובגיני כך אתמר בזאת, כמה דכתיב זאת אות הברית. זאת בריתי. וכלא בחד דרגא. ותאנא, זה וזאת בחד דרגא אינון, ולא מתפרשן.
ואי תימא, אי הכי הא שאר בני עלמא, הכי, אמאי דוד בלחודוי, ולא אחרא. אלא, בגין דאחידא ביה, ואתרמיזא ביה, והוא כתרא דמלכותא.
ת"ח, בגין דהאי זאת, לא נטר ליה, דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא אתעדי מניה, כל ההוא זמנא. והכי אוליפנא, האי זאת אתרמיזא במלכותא דלעילא, ואתרמיזא בירושלם קרתא קדישא.
בההוא שעתא דדוד עבר עליה, נפק קלא ואמר, דוד במה דאתקטרת תשתרי. לך טרדין מירושלם, ומלכותא אתעדי מינך. מנ"ל, דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך. מביתך דייקא, והכי הוה, במה דעבר ביה אתענש, ומה דוד מלכא הכי, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה.
פתח אידך ואמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. תאנא. במה זכאן ישראל, דלא נחתי לגיהנם, כשאר עמין עכו"ם, ולא אתמסרן בידוי דדומה, בהאי את.
דהכי תאנא, בשעתא דב"נ נפיק מעלמא, כמה חבילי טהירין אתפקדן עליה. זקיפין עינא וחמאן האי את, דהוא קיימא דקודשא, אתפרשן מניה. ולא אתייהיב בידוי דדומה לנחתא לגיהנם, דכל מאן דאתמסר בידוי, נחית לגיהנם ודאי.
ומהאי את, דחלין עלאין ותתאין, ודינין בישין לא שלטין ביה בב"נ, אי איהו זכי לנטורי ליה, להאי את, בגין דהוא אתאחיד בשמא דקודשא בריך הוא.
כיון דדוד מלכא לא נטר את קיימא דא כדקא חזי, אתעדי מניה מלכותא, ואתטריד מירושלים. מיד דחיל, דסבר דייחתון ליה מיד, וימסרון ליה בידוי דדומה, וימות בההוא עלמא, עד דאתבשר ביה, דכתיב גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ביה שעתא פתח ואמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי.
פתח אידך ואמר מאי האי דאמר דוד והראני אותו ואת נוהו. מאן יכיל למחמי ליה לקב"ה. אלא הכי תנינן, בההיא שעתא דאתגזר עליה ההוא עונשא, ודוד ידע דעל דלא נטר האי את כדקא יאות, אתענש בהאי, דכלא כחדא אחידא, וכלא מתרמיז בהאי את, ולא אקרי צדיק, מאן דלא נטר ליה כדקא יאות, הוה בעי בעותיה, ואמר והראני אותו ואת נוהו.
מאי אותו. דא את קיימא קדישא, דהא דחילנא דאתאביד מנאי. מ"ט. בגין דתרין אלין מלכותא וירושלם בהאי אחידן, ובג"כ תלי בבעותיה אותו ואת נוהו, דיתהדר מלכותא דהאי את לאתריה. וכלא חד מלה.
פתח אידך ואמר ומבשרי אחזה אלוה. מאי ומבשרי, ומעצמי מבעי ליה. אלא מבשרי ממש. ומאי היא. דכתיב ובשר קדש יעברו מעליך. וכתיב והיתה בריתי בבשרכם. דתניא בכל זמנא דאתרשים ב"נ, בהאי רשימא קדישא, דהאי את, מניה חמי לקב"ה, מניה ממש, ונשמתא קדישא אתאחידת ביה.
ואי לא זכי, דלא נטיר האי את, מה כתיב מנשמת אלוה יאבדו. דהא רשימו דקב"ה לא אתנטיר. ואי זכי ונטיר ליה, שכינתא לא אתפרש מניה.
אימתי מתקיימא ביה, כד אתנסיב, והאי את עייל באתריה, אשתתפו כחדא ואקרי חד שמא, כדין חסד עלאה שרייא עלייהו. באן אתר שרייא. בסטרא דדכורא. ומאן חסד, חסד אל, דאתי ונפק מחכמה עלאה, ואתעטר בדכורא, ובג"כ אתבסמת נוקבא.
תו תנינן, אלוה: הכי הוא, א"ל נהירו דחכמתא. ו' דכר. ה' נוקבא. אשתתפו כחדא, אלוה אקרי. ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת, וכלא תליא בהאי את.
וע"ד כתיב, ומבשרי אחזה אלוה. דא שלימותא דכלא, מבשרי ממש, מהאי את ממש. וע"ד זכאין אינון ישראל קדישין, דאחידן ביה בקב"ה, זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב ואתם הדבקים בה' וגו' ובגין כך חיים כלכם היום.
א"ר אבא, ומה בכל כך אתון חכימין, ואתון יתבין הכא, אמרו ליה אי צפוראה יתעקרו מאתרייהו לא ידעין לאן טאסן, הה"ד כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו.
ואתרא דא זכי לן לאורייתא, והאי אורחא דילן. בכל ליליא, פלגותא אנן ניימין, ופלגותא אנן עסקין באורייתא. וכד אנן קיימין בצפרא, ריחי חקלא, ונהרי מיא, נהרין לן אורייתא, ואתיישבת בלבן.
ואתר דא הא דיינוה לעילא זמנא חדא, וכמה סרכי תריסין, אסתלקו בההוא דינא, על עונשא דאורייתא, וכדין אשתדלותא דילן יממא, וליליא באורייתא הוא, ואתרא דא, קא מסייעא לן, ומאן דאתפרש מכאן כמאן דאתפרש מחיי עלמא.
זקיף ידוי רבי אבא, ובריך לון. יתבו עד דנהר יממא, בתר דנהר יממא, אמרו לאינון דרדקי דקמייהו, פוקו וחמו, אי נהר יממא, וכל חד לימא מלה חדתא דאורייתא, להאי גברא רבא.
נפקו וחמו, דנהר יממא, אמר חד מנייהו, זמין האי יומא, אשא מלעילא. אמר אחרא, ובהך ביתא. אמר אחרא, חד סבא הכא, דזמין האי יומא לאתוקדא בנורא דא, אמר ר' אבא, רחמנא לישזבן.
תווה, ולא יכיל למללא, אמר קוטרא דהורמנא, בארעא אתפסת. וכך הוה, דההוא יומא, חמו חברייא, אפי שכינתא, ואסתחרו באשא, ור' אבא אתלהיטו אנפוי כנורא, מחדוותא דאורייתא.
תאנא, כל ההוא יומא לא נפקו כלהו מביתא, וביתא אתקטר בקיטרא, והוו חדתאן מלי בגווייהו, כאלו קבלו ההוא יומא אורייתא, מטורא דסיני. בתר דאסתלקו, לא הוו ידעי, אי הוא יממא ואי ליליא. א"ר אבא, בעוד דאנן קיימין, לימא כל חד מינן, מלה חדתא דחכמתא, לאקשרא טיבו למאריה דביתא, מריה דהלולא.
פתח חד ואמר אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך וגו'. בקדמיתא חצריך, לבתר ביתך, ולבתר היכלך. דא פנימאה מן דא, ודא לעילא מן דא. ישכן חצריך בקדמיתא, כד"א והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו.
נשבעה בטוב ביתך לבתר, כד"א בחכמה יבנה בית. החכמה יבנה בית, לא כתיב, דאי כתיב הכי הוה משמע דחכמה בית אקרי, אלא כתיב בחכמה יבנה בית, היינו דכתיב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'.
קדוש היכלך, לבתר, דא הוא שלימא דכלא, דהכי תנינן, מהו היכל. כלומר ה"י כ"ל, האי והאי, וכלא אשתלים כחדא.
רישא דקרא מה מוכח, דכתיב אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. האי מאן דאקריב בריה קרבנא קמי קב"ה, רעוא דקב"ה, בההוא קרבנא, ואתרעי ביה, וקריב ליה, ושוי מדוריה בתרין אדרין, ואחיד להאי ולהאי, דאינון תרין אתקשרו כחדא. דכתיב ישכן חצריך. חצריך ודאי תרי.
בגיני כך, חסידי קדמאי סבאן דהכא, כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא, פתחי ואמרי, אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. אינון דקיימי עלייהו אמרי, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. לבתר מברך אשר קב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ואינון דקיימי עלייהו אמרי, כשם שהכנסתו לברית וכו'.
ותנינן, בקדמיתא לבעי ב"נ רחמין עליה, ולבתר על אחרא, דכתיב וכפר בעדו בקדמיתא, ולבתר ובעד כל קהל ישראל. ואנן אורחא דא נקטינן, והכי שפיר וחזי לקמאן.
א"ר אבא, ודאי כך הוא ויאות מלה, ומאן דלא אמר הכי, אפיק גרמיה מעשרה חופות דזמין קב"ה למעבד לצדיקיא, בעלמא דאתי, וכלהו מתקשרן בהאי. ובגיני כך, עשרה מלי דמהימנותא אית בהאי קרא, אשרי תבחר ותקרב וגו', וכל מלה ומלה חד חופה אתעביד מנה.
זכאה חולקיכון בעלמא דא, ובעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקשרא בלבייכו, כאילו קיימיתו בגופייכו בטורא דסיני, בשעתא דאתיהיבת אורייתא לישראל.
פתח אידך ואמר מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך וגו'. תאנא, כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא, כאילו אקריב כל קרבנין דעלמא, לקמיה דקב"ה, וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה.
בגיני כך, בעי לסדרא מדבחא, במאנא חד מלייא ארעא, למגזר עליה האי קיימא קדישא, ואתחשיב קמי קב"ה, כאילו אדבח עליה עלוון וקרבנין, עאנא ותורי.
וניחא ליה יתיר מכלהו, דכתיב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך וגו'. בכל המקום אשר אזכיר את שמי. מהו אזכיר את שמי. דא מילה, דכתיב בה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
האי מזבח אדמה ודאי כמה דאמינא. בתריה מה כתיב, ואם מזבח אבנים תעשה לי. רמז לגיורא כד אתגייר, דאיהו מעם קשי קדל, וקשי לבא, האי אקרי מזבח אבנים.
לא תבנה אתהן גזית. מה הוא. דבעי לאעלא ליה בפולחנא דקב"ה, ולא יגזר יתיה, עד דינשי פולחנא אחרא דעבד עד הכא, ויעדי מניה ההוא קשיו דלבא.
ואי אתגזר, ולא אעדי מניה ההוא קשיא דלבא, למיעל בפולחנא קדישא דקב"ה, הרי הוא כהאי פסילא דאבנא, דגזרי ליה מהאי גיסא, ומהאי גיסא, ואשתאר אבנא כדבקדמיתא. בג"כ לא תבנה אתהן גזית. דאי אשתאר בקשיותיה, כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, כלומר, ההוא גזירו דאתגזר לא מהניא ליה.
בגיני כך, זכאה חולקיה דמאן דאקריב האי קרבנא בחדוותא ברעוא קמי קב"ה, ובעי למחדי בהאי חולקא, כל יומא, דכתיב וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך.
פתח אידך ואמר, ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' וגו' אני אל שדי התהלך לפני וגו'. האי קרא אית לעיינא ביה, וקשיא בכמה אורחין, וכי עד השתא לא אתגלי ליה קב"ה לאברהם, אלא האידנא כד מטא להני יומין, וירא ה' אל אברם, ולא קודם. והכתיב ויאמר ה' אל אברם. וה' אמר אל אברם. ויאמר לאברם ידוע תדע וגו'. והאידנא מני חושבן יומין, וכד מני להו, כתיב וירא ה' אל אברם, אשתמע דעד השתא לא אתגלי עלוי. ועוד דכתיב בן תשעים שנה ותשע שנים בקדמיתא שנה, ולבסוף שנים.
אלא הכי תאנא, כל אינון יומין לא כתיב וירא, מ"ט, אלא כל כמה דהוה אטים וסתים, קב"ה לא אתגלי עליה כדקחזי. האידנא אתגלי עליה, דכתיב וירא. מ"ט. משום דבעא לגלי ביה האי את כתרא קדישא.
ועוד דבעא קב"ה לאפקא מניה זרעא קדישא, וקדישא לא להוי, בעוד דאיהו אטים בשרא, אלא אמר השתא דהוא בן תשעים שנה ותשע שנים, וזמן קריב הוא דינפוק מניה זרעא קדישא, להוי הוא קדישא בקדמיתא, ולבתר ינפוק מניה זרעא קדישא. בג"כ מני יומוי בהאי, ולא בכל הני זמני קדמיתא.
תו תשעים שנה, דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים אלא כחד שנה, דלא הוו יומוי יומין, השתא דמטא להאי, שנים אינון, ולא שנה.
ויאמר אליו אני אל שדי. מאי משמע, דעד השתא לא קאמר אני אל שדי. אלא הכי תאנא, עבד קב"ה כתרין תתאין דלא קדישין לתתא, וכל אינון דלא אתגזרו יסתאבון בהון.
ורשימין בהון, ומאי רישומא אית בהון דאתחזי בהו שי"ן דל"ת, ולא יתיר, ובג"כ אסתאבון בהו, ואתדבקון בהו. בתר דאתגזרו, נפקין מאלין, ועאלין בגדפוי דשכינתא, ואתגליא בהו יו"ד רשימא קדישא, את קיימא שלים, ואתרשים בהו שד"י, ואשתלים בקיומא שלים, ועל דא כתיב בהאי, אני אל שדי.
התהלך לפני והיה תמים, שלים, דהשתא את חסר ברשימא דשי"ן ודל"ת, גזר גרמך, והוי שלים, ברשימא דיו"ד. ומאן דאיהו ברשומא דא, אתחזי לאתברכא בשמא דא, דכתיב ואל שדי יברך אותך.
מהו אל שדי. ההוא דברכאן נפקן מניה, הוא דשליט על כל כתרין תתאין, וכלא מדחלתיה דחלין ומזדעזעין, בג"כ מאן דאתגזר, כל אינון דלא קדישין אתרחקן מניה, ולא שלטין ביה. ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם, דכתיב ועמך כלם צדיקים וגו'.
א"ר אבא, זכאין אתון בעלמא דין ובעלמא דאתי, זכאה חולקי דאתינא למשמע מלין אלין מפומיכון, כלכו קדישין, כלכו בני אלהא קדישא, עלייכו כתיב זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. כל חד מנכון אחיד ואתקשר במלכא קדישא עלאה, ואתון רברבן ממנן תריסין מההיא ארץ, דאקרי ארץ החיים, דרברבנוהי אכלין ממנא דטלא קדישא.
פתח אידך ואמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. הני קראי קשיין אהדדי. ולא קשיין, האי דכתיב אשריך ארץ, דא ארץ דלעילא, דשלטא על כל אינון חיין דלעילא. ובג"כ אקרי ארץ החיים, ועלה כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. לא תחסר כל בה דייקא. וכל כך למה, משום דכתיב שמלכך בן חורין דא קב"ה. כד"א בני בכורי ישראל.
בן חורין, מהו בן חורין, כד"א יובל הוא קדש תהיה לכם. וכתיב וקראתם דרור בארץ. דהא כל חירו מיובלא קא אתי, בג"כ בן חורין. ואי תימא בן חורין, ולא כתיב בן חירות. הכי הוא ודאי, בן חירות מיבעי ליה.
אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא, כד מתחברן יו"ד בה' כדין כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ולא תימא כד מתחברן, אלא מתחברן ודאי. ובג"כ בן חורין כתיב, וע"ד אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, בחדוותא בשלימו ברעוא.
אי לך ארץ שמלכך נער, האי ארץ דלתתא. דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין עכו"ם אתיהיבו לרברבין תריסין דממנן עלייהו, ועילא מכלהו ההוא דכתיב ביה, נער הייתי גם זקנתי. ותאנא האי קרא שרו של עולם אמרו. וע"ד כתיב אי לך ארץ שמלכך נער. ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא, וכד ישראל בגלותא, ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא.
ושריך בבקר יאכלו. ולא בכולי יומא. בבקר, ולא בזמנא אחרא דיומא. דתניא בשעתא דחמה זורחת, ואתיין וסגדין ליה לשמשא, רוגזא תלי בעלמא, בשעתא דמנחה, רוגזא תלייא בעלמא. מאן גרים האי, משום דמלכך נער, ההוא דאקרי נער.
ואתון זכאי קשוט, קדישי עליונין, בני מלכא קדישא, לא ינקין מהאי סטרא, אלא מההוא אתר קדישא דלעילא, עלייכו כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.
פתח רבי אבא ואמר, אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וגו' ויעזקהו ויסקלהו וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו, אמאי כתיב שירה, תוכחה מבעי ליה. לידידי, לדודי מבעי ליה. כמה דכתיב שירת דודי. כרם היה לידידי בקרן בן שמן. אסתכלנא בכל אורייתא, ולא אשכחנא אתרא דאקרי קרן בן שמן.
אלא הני קראי הא אוקמוה חברייא בכמה גוונין, וכלהו שפיר והכי הוא. אבל אשירה נא לידידי, דא יצחק, דהוה ידיד, ואקרי ידיד עד לא יפוק לעלמא.
אמאי ידיד. דתנינן רחימו סגי הוה ליה לקב"ה ביה, דלא אתעביד, עד דלא אתגזר אברהם אבוה, ואקרי שלים, ואתוסף ליה ה"א לאשלמותא. וכן לשרה האי ה"א אתיהיבת לה.
הכא אית לאסתכלא, ה' לשרה שפיר, אבל לאברהם, אמאי ה"א ולא יו"ד, י' מבעי ליה, דהא הוא דכר הוה. אלא רזא עלאה הוא, סתים בגוון, אברהם סליק לעילא, ונטיל רזא מה"א עלאה, דאיהו עלמא דדכורא, ה"א עלאה וה"א תתאה, האי תליא בדכורא והאי בנוקבא ודאי.
דכתיב כה יהיה זרעך. ותנא זרעך, זרעך ממש, דהוה שארי למיעל בהאי קיים, ומאן דשארי למיעל, בהאי קיים עאל. ובגיני כך גיורא דאתגזר גר צדק אקרי, בגין דלא אתא מגזעא קדישא דאתגזרו, ועל דא מאן דעאל בהאי, שמיה כהאי.
אברהם, בג"כ כתיב ביה כה יהיה זרעך, זרעך ממש, ואתמסר ליה ה"א. אתחברו תרין ההי"ן כחדא, ואולידו לעילא, ומאי דנפק מנייהו, הוא יו"ד, בגיני כך, יו"ד את רישא דיצחק, דכר. מכאן שארי דכורא לאתפשטא, וע"ד כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. ביצחק, ולא בך. יצחק אוליד לעילא, דכתיב תתן אמת ליעקב. יעקב אשלים כלא.
ואי תימא, וכי אברהם בהאי אתאחיד, ולא יתיר, והא כתיב חסד לאברהם. אלא חולקא דיליה כך הוא, בגין דעביד חסד עם בני עלמא, אבל לאולדא, הכא אחיד, ומהכא שארי. וע"ד לא אתגזר אברהם, אלא בן תשעים ותשע שנה. ורזא דמלה הא אתיידע, ואוקימנא, במתניתא דילן.
ובג"כ יצחק, דינא קשיא, נפק לאחדא לחולקיה ולאולדא וחסד אקרי. וע"ד יעקב אשלים כלא, מהאי סטרא, ומהאי סטרא, מסטרא דאחידו אברהם ויצחק לחולקיהון לעילא, הוא שלימותא. מסטרא דאתיהיב להו לאולדא מתתא לעילא הוא שלימותא. וע"ד כתיב ישראל אשר בך אתפאר. ביה אתאחידו גוונין מעילא ומתתא.
וע"ד כתיב הכא שירה, דכתיב אשירה נא לידידי. שירה ודאי, דהא אקרי לאולדא, דכר, דהא אקרי ידיד, עד לא יפוק לעלמא.
ואית דאמרי, אשירה נא לידידי דא אברהם, כד"א מה לידידי בביתי. ואברהם ירית ירותא דאחסנת חולקא דא, אבל מה דאמינא, דדא יצחק הכי הוא.
שירת דודי לכרמו. דא קב"ה, דאקרי דודי. דכתיב דודי צח ואדום, ידידי אחיד בדודי, דכר. ומניה אתנטע כרם, דכתיב, כרם היה לידידי.
בקרן בן שמן. מאי בקרן בן שמן. אלא, במה נפיק האי כרם, ובמה אתנטע, חזר ואמר בקרן. מאי קרן. דכתיב בקרן היובל. בקרן היובל שארי. והאי קרן אתאחיד בההוא דכר, דאקרי בן שמן.
מהו בן שמן. כד"א בן חורין. ותרווייהו חד מלה, שמן דמתמן נגיד משחא ורבו, לאדלקא בוצינין, ובג"כ בן שמן. ודא שמן ורבו נגיד ונפיק ואדליק בוצינין, עד דנטיל ליה, וכניש ליה, האי קרן, ודא אקרי קרן היובל. בגיני כך, לית משיחותא דמלכותא, אלא בקרן, וע"ד אתמשך מלכותא דדוד, דאתמשח בקרן, ואתאחיד ביה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
92
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, לך לך ל״ה
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
