Zohar, Lej Lejá 7:1
ר' אלעזר, הוה יתיב קמיה דר"ש אבוי, והוי עמיה, ר' יהודה, ורבי יצחק, ורבי חזקיה. א"ל ר' אלעזר לר"ש אבוי, האי דכתיב, לך לך מארצך וממולדתך. כיון דכלהו נפקו למהך, אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון.
ר' אלעזר, הוה יתיב קמיה דר"ש אבוי, והוי עמיה, ר' יהודה, ורבי יצחק, ורבי חזקיה. א"ל ר' אלעזר לר"ש אבוי, האי דכתיב, לך לך מארצך וממולדתך. כיון דכלהו נפקו למהך, אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון.
דהא אף על גב דתרח הוה פלח לע"ז, כיון דאתער באתערותא טב למיפק בהדיה דאברהם, וחמינן דקב"ה אתרעי בתיובתא דחייביא, ושרא למיפק, אמאי לא כתיב לכו לכם. אמאי לאברהם בלחודוי לך לך.
א"ל ר"ש, אי תימא, דתרח כד נפק, מאור כשדים, בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי, אלא כד נפק, לאשתזבא נפק, דהוו כלהו בני ארעיה, בעאן למקטליה. כיון דחזו, דאשתזיב אברהם, הוו אמרי ליה לתרח, אנת הוא דהוית מטעי לן, באלין פסילין, ומגו דחלא דלהון, נפק תרח, כיון דמטא לחרן, לא נפק מתמן לבתר, דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואילו תרח לא כתיב.
פתח ואמר, וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. האי קרא אוקמוה, אבל, וימנע מרשעים אורם, דא נמרוד ובני דריה, דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד.
ד"א, וימנע מרשעים אורם, דא תרח ובני ביתיה. אורם: דא אברהם. האור, לא כתיב, אלא אורם, דהוה עמהון. וזרוע רמה תשבר. דא נמרוד, דהוה מטעי אבתריה, כל בני עלמא. ובגין כך כתיב לך לך. בגין, לאנהרא לך, ולכל אינון דיפקון מינך, מכאן ולהלאה.
תו פתח ואמר. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. ועתה לא ראו אור, אימתי, בשעתא דאמר קב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. בהיר הוא בשחקים. דבעא קב"ה לאדבקא ליה לאברהם, בההוא אור דלעילא, ולאנהרא תמן.
ורוח עברה ותטהרם. דהא לבתר תבו בתיובתא, תרח וכל בני מאתיה בני מאתיה, דכתיב, ואת הנפש אשר עשו בחרן. תרח: דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו'.
(סתרי תורה) ואעשך לגוי גדול, האי ברכתא חדא. ואברכך, תרין. ואגדלה שמך, תלת. והיה ברכה, ארבע. ואברכה מברכיך, חמש. ומקללך אאור, שית. ונברכו בך כל משפחות האדמה, הא שבע. כיון דאתברכו באלין שבע ברכאן, מה כתיב, וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. לנחתא להאי עלמא, כמה דאתפקדא.
מיד וילך אתו לוט. דא איהו נחש דאתלטיא, ואתלטיא עלמא בגיניה, דאיהו קאים לפתחא, לאסטאה לגופא, ולא תפעול נשמתא, פולחנא דאתפקדת, עד דיעברון עלה בהאי עלמא, י"ג שנין, דהא מתריסר שנין ולעילא, נשמתא אתערת, למפלח פולחנא דאתפקדת, הה"ד ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה. שבע וחמש תריסר אינון.
וכדין אתחזיאת נשמתא בהאי עלמא. דאיהי אתיא מחמש שנים, דאינון ת"ק פרסי דאילנא דחיי. ושבעים שנה, דא איהו ההוא אילנא ממש, דאיהו שביעאה לדרגין, ושבעין שנה אתקרי.
כדין נפקת מההוא זוהמא דנחש, ועאלת בפולחנא קדישא, הה"ד, בצאתו מחרן, מההוא רוגזא ותוקפא דההוא נחש, דהוה אסטי ליה עד השתא לגופא, ושלטא עלוי.
באילנא, שלטא ערלה תלת שנין. בבר נש, תלת סרי שנין, דאקרון שני ערלה, כיון דאעברו על גופא אינון שנין, ואתעברת נשמתא, למפלח פולחנא קדישא, פקידת לגופא, לרעותא טבא, לכפוף לההוא נחש, דהא לא יכיל לשלטאה כמה דהוי.
דכתיב, ויקח אברם את שרי אשתו וגו', דא גופא, דאיהי לגבי נשמתא, כנוקבא לגבי דכורא. ואת לוט בן אחיו, דא נחש, דלא אעדי כל כך מן גופא, בגין דדבקותא דגופא, לא אעדיו כל כך מניה, אבל אתערותא דנשמתא אלקי ליה תדיר, ואתרי ביה, ואוכח ליה, וכפיף ליה, על כרחיה, ולא יכיל לשלטאה.
ואת כל רכושם אשר רכשו, אלין עובדין טבין דעביד בר נש, בהאי עלמא, באתערותא דנשמתא. ואת הנפש אשר עשו בחרן. ההוא נפש, דהות בקדמיתא בדבקותא בחברותא דההיא ערלה, בהדי גופא, ואתקין לה לבתר, דהא לבתר דתליסר שנין ולעילא, דנשמתא אתערת, לאתקנא לגופא, תרווייהו מתקנין לההוא נפש, דמשתתפא בתוקפא דנחש, ותאובתיה בישא, הה"ד ואת הנפש אשר עשו בחרן.
ועם כל דא, נשמתא אתקיפת ביה, בההוא נחש, לתברא ליה, בתוקפא בשעבודא דתשובה, הדא הוא דכתיב ויעבור. (עד כאן סתרי תורה)
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
15
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, לך לך ז׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.