Zohar Miketz 13
Zohar, Miketz 13:1
וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו'. רבי חייא פתח ואמר, תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה, דא הוא דתנן, דלית ליה לבר נש, לאסתכלא בבעותיה לגבי קב"ה, אי אתי, אי לא אתי, מ"ט. בגין דאי איהו אסתכל ביה, כמה מאריהון דדינא, אתו לאסתכלא ביה בעובדוי.
Zohar, Miketz 13:2
ורזא איהו, דהא ההוא אסתכלותא, דאיהו מסתכל בההוא בעותא, גרים ליה למחלת לב, מאי מחלה לב. דא איהו מאן דקאים תדיר, עליה דבר נש, לאסטאה לעילא ותתא.
Zohar, Miketz 13:3
ועץ חיים תאוה באה, תנינן, מאן דבעי דקב"ה יקבל צלותיה. ישתדל באורייתא, דאיהי עץ חיים, וכדין תאוה באה, מאן תאוה. דא הוא דרגא דכל צלותין דעלמא בידיה, ועאיל לון קמי מלכא עלאה. כתיב הכא באה, וכתיב התם בערב היא באה, ודא הוא תאוה באה, באה קמי מלכא עלאה, לאשלמא רעותא דההוא בר נש.
Zohar, Miketz 13:4
ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב, דא הוא אתר, דאתייהיב ההיא מלה, באתר אחרא, דלא אצטריך, ואתמשכא עד דאתייהיב מידא לידא, ולזמנין דלא ייתי, מ"ט, בגין דאתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנן, לנחתא ליה לעלמא.
Zohar, Miketz 13:5
ועץ חיים תאוה באה, דא הוא תוחלת, דלא אתמשכא בגין אינון ממנן רתיכין, אלא דקב"ה יהיב ליה לאלתר, בגין דכד אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין, כמה אינון מאריהון דדינא, דאתייהיב לון רשותא, לעיינא ולאסתכלא בדיניה, עד לא ינתנון ליה, ומה דנפיק מבי מלכא ואתייהיב ליה לב"נ, בין דזכי, בין דלא זכי, אתייהיב מיד, ודא הוא עץ חיים תאוה באה.
Zohar, Miketz 13:6
ד"א תוחלת ממושכה, דא יעקב, דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמן אריך. ועץ חיים תאוה באה, דא הוא בנימן, דהא מזמנא דתבע ליה יוסף, עד ההוא זמנא דאתא לגביה, לא הוה אלא זמנא זעיר, דלא אתמשכא ההוא זמנא, הה"ד וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו. מאי בן אמו. דדיוקניה דאמיה הוה ביה, והוה דמי דיוקניה לדיוקנא דרחל, בג"כ כתיב וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו.
Zohar, Miketz 13:7
רבי יוסי אמר, והא כתיב בקדמיתא, וירא יוסף אתם את בנימן, והשתא כתיב, וישא עיניו וירא את בנימין אחיו, מאי ראיה הכא. אלא חמא ברוחא דקודשא לבנימן, דחולקיה הוה עמהון בארעא, ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא, דהא חמא ליה ליהודה ובנימן דבחולקהון הוה מקדשא, ודא הוא וירא יוסף אתם את בנימין, ליה חמא עמהון, ויוסף דהוה אחוה לא חמא עמהון, בההוא חולקא.
Zohar, Miketz 13:8
אוף הכא, וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו. מה כתיב בתריה, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה.
Zohar, Miketz 13:9
רבי חזקיה פתח ואמר, משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות. ת"ח, הא אוקמוה, בזמנא דאתחריב בי מקדשא, והיו מוקדין ליה בנורא, סליקו כל אינון כהני על כותליהון דמקדשא, וכל מפתחין בידייהו, ואמרו, עד הכא הוינא גזברין דילך, מכאן ואילך טול דילך.
Zohar, Miketz 13:10
אבל ת"ח, גיא חזיון: דא שכינתא, דהות במקדשא, וכל בני עלמא, מינה הוו ינקין, יניקו דנבואה. דאע"ג דכל נביאין, קא הוו מתנבאין מאתר אחרא, מגווה הוו ינקין נבואתהון, וע"ד אתקרי איהי גיא חזיון. חזיון: הא אוקמוה, דאיהו חיזו, דכל גוונין עלאין.
Zohar, Miketz 13:11
מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, דהא כד אתחרב מקדשא, שכינתא אתאת, וסליקת בכל אינון אתרין, דהוה מדורה בהו בקדמיתא, והות בכת על בית מדורה, ועל ישראל דאזלו בגלותא, ועל כל אינון צדיקי וחסידי, דהוו תמן ואתאבידו, ומנלן, דכתיב כה אמר יי' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, והא אתמר. וכדין קב"ה שאיל לה לשכינתא, ואמר לה, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות.
Zohar, Miketz 13:12
מהו כלך, דהא כי עלית סגיא, מהו כלך. לאכללא בהדה כל חילין וכל רתיכין אחרנין, דכלהו בכו עמה, על חרבן בי מקדשא.
Zohar, Miketz 13:13
ובג"כ מה לך איפה, אמרה קמיה, וכי בני בגלותא, ומקדשא אתוקדא, ואנא מה לי הכא, שריאת ואמרת, תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי וגו'. והא אוקימנא, דקב"ה אמר לה, כה אמר יי' מנעי קולך מבכי וגו'.
Zohar, Miketz 13:14
ותא חזי, מיומא דאתחריב בי מקדשא, לא הוה יומא, דלא אשתכח ביה לווטין, בגין דכד בי מקדשא הוה קיים, הוו ישראל פלחין פולחנין וקרבין עלוון וקרבנין, ושכינתא שריא בבי מקדשא עלייהו, כאמא דרביעא על בנייא, והוו כל אנפין נהירין, עד דאשתכחו ברכאן לעילא ותתא, ולא הוה יומא, דלא אשתכח ביה ברכאן וחדוון, והוו ישראל שראן לרחצן בארעא, וכל עלמא הוה אתזן בגינייהו.
Zohar, Miketz 13:15
השתא דאתחריב בי מקדשא, ושכינתא עמהון בגלותא, לית לך יומא דלא אשתכח ביה לווטין, ועלמא אתלטיא, וחדוון לא אשתכחו לעילא ותתא.
Zohar, Miketz 13:16
וזמין קב"ה, לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא, כמה דאתמר, ולמחדי עלמא בכלא, כד"א והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו' וכתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. כמה דבקדמיתא, דכתיב בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, הכי נמי לבתר, בבכי יתהדרון, דכתיב בבכי יבאו וגו'.