ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'. רבי חייא פתח ואמר, בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. ת"ח, קב"ה עבד ליה לב"נ, דיזכי ליקרא דיליה, ולשמשא קמיה תדירא, ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, בגין דקודשא בריך הוא אתרעי בה באורייתא תדיר.
וכיון דברא קב"ה לאדם, יהב קמיה אורייתא, ואוליף ליה בה למנדע ארחהא. מנלן, דכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ולבתר, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. כיון דאסתכל בה, ולא נטיר לה, עבר על פקודא דמאריה, ואתפס בחוביה.
וכל אינון דעברו על מלה חדא דאורייתא, אתפסו בה. שלמה מלכא, דאתחכם על כל בני עלמא, עבר על מלה חדא דאורייתא, וגרים ליה לאתעברא מלכותיה מניה, ולאתפלגא מלכותא מן בנוי, מאן דאעבר על אורייתא על אחת כמה וכמה.
ויוסף דהוה ידע אורייתא, ואחוי נפלו בידיה, אמאי גלגל עלייהו כל גלגולא דא, והא איהו ידע אורייתא דאוליף ליה אבוי. אלא, ח"ו דיוסף גלגל עלייהו גלגולין לנקמא מנייהו, אלא כל דא לא עבד, אלא לאייתאה לאחוה בנימן לגביה, דתיאובתיה הוה לגביה, ואיהו לא שבק לאחוי למנפל, דהא כתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו', וכל דא בגין דלא ינפלון.
ר' יהודה אמר, כד ברא קב"ה לסיהרא, הוה אסתכל בה תדיר, כדכתיב, תמיד עיני ה' אלהיך בה, אשגחותא דיליה בה תדיר, וכתיב אז ראה: דהא שמשא באשגחותא דיליה בה, אתנהיר. ויספרה, מאי ויספרה, כמה דאת אמר מקום ספיר אבניה.
הכינה: דאיהי יתבא בתקונא, בתריסר תחומין, מתפלגא בשבעין קסירין, אתקין לה בשבעה סמכין עלאין, לאתנהרא וליתבא על שלימו. וגם חקרה: לאשגחא עלה תדיר, זמנא בתר זמנא, דלא פסיק לעלמין.
ולבתר אזהר ליה לב"נ, ואמר, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, דהאי מתעטרא על תתאי, לדחלא, ולמנדע ליה לקב"ה בגינה. וסור מרע בינה, ברירו מפסלותא, דלא למקרב בהדיה, וכדין אשגחותא דבינה, למנדע ולאסתכלא ביקרא דמלכא עלאה.
רבי יוסי קם בליליא חד, לאשתדלא באורייתא, והוה תמן עמיה חד יודאי, דאערע ביה בההוא ביתא. פתח ר' יוסי ואמר, לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. לא יועילו אוצרות רשע, אלין אינון דלא משתדלי באורייתא, ואזלי בתר מלי דעלמא, ולמכנש אוצרין דחיובא, מה כתיב ואבד העשר ההוא בענין רע, בגין דאינון אוצרות רשע.
וצדקה תציל ממות, אלין דמשתדלי באורייתא, וידעין אורחהא לאשתדלא בה, דהא אורייתא עץ חיים אקרי, ואתקריאת צדקה, דכתיב וצדקה תהיה לנו. דבר אחר, וצדקה תציל ממות, דא צדקה ממש, ובתרין גוונין איהו, ובתרין סטרין, קרי ביה אורייתא, וקרי ביה צדקה, וכלא חד.
אמר ההוא יודאי, וקרי ביה שלום, אמר רבי יוסי, הכי הוא ודאי דאקרי שלום. קם ההוא יודאי, ואשתתף בהדיה, פתח ההוא יודאי ואמר, עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש. האי קרא קשיא, וכי שלמה מלכא דאיהו חכים מכל בני עלמא, היך אמר דישתדל בר נש למפלח ארעא, ולאשתדלא אבתריה, וישבוק חיי עלמא.
אלא רזא איהו. פתח ואמר, ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ואוקמוה ברזא דקרבנין איהו. ת"ח, לעבדה: דא מלכא עלאה. ולשמרה: דא מלכא תתאה. עלמא עלאה, ועלמא תתאה. לעבדה ברזא דזכור, ולשמרה ברזא דשמור.
ובג"כ, עובד אדמתו דא גן עדן, דאצטריך למעבד ולמפלח, ולאמשכא לה ברכאן מלעילא, וכד אתברכא ואתמשכא לה ברכאן מלעילא, איהו נמי אתברך בהדה. ת"ח, דכהנא דמברך, מתברך. כד"א ואני אברכם. ובגין כך, עובד אדמתו ישבע לחם, דא הוא מזונא דלעילא. ומרדף רקים: מאן דיתדבק בסטרא אחרא, דאיהו מרדף רקים. ישבע ריש ודאי. אמר רבי יוסי, זכאה אנת, דזכית להאי מלה.
תו פתח ואמר קרא אבתריה, איש אמונות רב ברכות, דא הוא בר נש, דמהימנותא דקב"ה ביה, כגון רבי ייסא סבא, דאע"ג דהוה ליה מיכלא דההוא יומא למיכל, לא הוה מתקין ליה, עד דשאיל מזוניה קמי מלכא קדישא, לבתר דצלי צלותיה, ושאיל מזוניה קמי מלכא, כדין הוה מתקין, והוה אמר תדיר, לא נתקין, עד דינתנון מבי מלכא.
ואץ להעשיר לא ינקה, בגין דלא בעא לאשתדלא באורייתא, דאיהי חיין דעלמא דין, וחיין דעלמא דאתי, השתא דאיהי שעתא לאשתדלא באורייתא, נשתדל.
פתח ההוא גברא ברזא דחלמא ואמר, ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'. ויזכור יוסף את החלומות, וכי יוסף אמאי אדכר לון אינון חלומות דחלם להו. ומה סגיא ליה אלו לא אדכר להו, דהא יוסף חכים הוה, וכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת.
אבל, כיון דחמא דאינון אתו, וסגדי ליה אפין על ארעא, כדין אדכר ממה דחלם להו, כד הוה עמהון, דכתיב והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי, בשעתא דחמא דכרעין אחוי קמיה, דכתיב ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה, כדין ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם, דהא חמא דהוו קיימי.
תו, ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם, אדכר לון, בגין דלית נשיו קמי קב"ה, דהא חלמא דאיהו טבא, בעי ב"נ לאדכרא ליה, דלא יתנשי, וכדין אתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דבר נש, הכי אתנשי עליה.
ת"ח, חלמא דלא אתפשר, כאגרתא דלא מתקריא, ות"ח, בגין דלא אדכר, כמאן דלא ידע ליה, ועל דא, מאן דאתנשי מניה חלמא, ולא ידע ליה, לא קיימא עליה לאתקיימא, ובגין דא, יוסף הוה דכיר חלמיה, בגין לאתקיימא, בגין דלא יתנשי חלמא מניה לעלם, והוה מחכה ליה תדיר. ויאמר אליהם מרגלים אתם, איהו דכיר חלמא, אבל מלה לא אמר לון, אלא מרגלים אתם.
פתח ר' יוסי ואמר, כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים. כי בא החלום ברוב ענין, הא אוקמוה דכמה אינון סמיכין בחלמא, וממנן דרגין על דרגין, עד דחלמין מנהון קשוט כלהו, ומנהון דאית בהון קשוט וכדיבו. אבל לאינון זכאי קשוט, לא אתגלי לון מלין כדיבן כלום אלא כלהו קשוט.
ת"ח, דניאל מה כתיב ביה, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, וכתיב דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכביה באדין חלמא כתב. ואי אית ביה מלין כדיבן, אמאי איכתיב בין כתובים. אלא אינון זכאי קשוט, בשעתא דנשמתהון סלקין, לא מתחברן בהו, אלא מלין קדישין, דאודעין ליה מלי דקשוט, מלין קיימן, דלא משקרן לעלמין.
ואי תימא, הא תנן, דדוד מלכא, לא חמא חלמא טבא, הא אשתמע דהוה חמי דוד מלין דלא קשוט. אלא ודאי, כל יומוי הוה משתדל לאושדא דמין, ואגח קרבין, וכל חלמוי לא הוו, אלא חלמין בישין, חורבא ושוממותא ודמא ואושידו דדמין, ולא חלמא דשלם.
ואי תימא, לבר נש טב אחזיאו ליה חלמא בישא, הכי הוא ודאי, כל אינון בישין דזמינין לאתדבקא, על אינון דעברי על פתגמי דאורייתא, ואינון עונשין דזמינין לאתענשא בההוא עלמא, כלהו חמי, בגין דכל שעתא יהא דחילו דמריה עליה, והא אתערו, דכתיב והאלקים עשה שייראו מלפניו, זה חלום רע. ועל דא, לההוא זכאה, אחזיו ליה חלמא בישא, כמה דאתמר.
ת"ח, דהא תנינן, דההוא בר נש, דחמי חלמא, בעי ליה למפתח פומיה ביה, קמי בני נשא דרחמי ליה, בגין דיסתלק רעותא דלהון לגביה לטב, ויפתחון פומייהו לטב, וישתכח רעותא ומלה כלא לטב. רעותא דאיהי מחשבה, שרותא דכלא, ומלה דאיהי סיומא דכלא. ועל דא אשתכח דהא שלימו איהו ברזא עלאה, ובגין כך אתקיים כלא, ובעינן רחימין דבר נש לאתקיימא בההוא פשרא טבא, וכלא איהו כדקא יאות.
ובגין כך, קב"ה אודע ליה לבר נש, כל חד וחד, בההוא דרגא דיליה, כמה דאיהו, ובההוא גוונא דכל חד וחד אמר דיהא חלמא. אמר ההוא יודאי, ודאי דחלמא לאו איהו אלא לבר נש זכאה, דאיהו חמא חלמא כדקא חזי.
ות"ח, דכד בר נש נאים על ערסיה, נשמתיה נפקא ושטיא בעלמא לעילא, ועאלת באתרא דעאלת, וכמה חבילי טהירין, קיימין ואזלין בעלמא, ופגעין בה בההיא נשמתא, אי זכאה היא, סלקא לעילא וחמאת מה דחמאת, ואי לאו, אתאחדת בההוא סטרא, ומודיעין לה מלין כדיבן, או מלין דזמינין למיתי לזמן קריב, וכד אתער ההיא נשמתא דביה, איהי מודעא ליה מה דחמאת.
ועל דא, לבר נש דלאו איהו זכאה, מודיעין ליה חלמא טבא, דלאו איהו קשוט, כלא בגין לאסטאה ליה, מההוא ארח קשוט, כיון דאיהו אסטי אורחיה מארח קשוט, מסאבין ליה. דכל מאן דאתי לאתדכאה, מדכאין ליה, ומאן דאתי לאסתאבא, מסאבין ליה, הא ודאי אתמר הכי.
יתבו עד דסליק צפרא, אמר רבי יוסי, ודאי לא זכר שמיה דיוסף, באינון דגלים, דכתיב דגל מחנה אפרים, ולא כתיב דגל מחנה יוסף, בגין דאתגאי על אחוי, והא אתמר.
אמר ההוא יודאי, ודאי שמענא, דיוסף איהו בעלמא דדכורא, וכלהו שבטין בעלמא דנוקבא אינון, ועל דא לא אתכליל יוסף עמהון, בגין דאיהו בעלמא דדכורא עמהון.
מה כתיב, כלנו בני איש אחד נחנו, נחנו, אנחנו מבעי ליה. אמאי חסר א'. אלא, בגין דרזא דברית לא אשתכח עמהון, אסתלק מתמן א', דהא א' דכורא איהו, ועל דא ב' איהי נוקבא, א' דכורא. ובגין דא, אסתלק א' מתמן, ואשתארו אינון נוקבי, לגבי שכינתא.
ולבתר אמרו, כנים אנחנו, אתוסף א', אמרו ולא ידעי מה קאמרו, בגין דיוסף אשתכח תמן, ואשלימו מלה, ואמרו אנחנו, מנלן, דכתיב ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, ויוסף איהו בחושבנא, כד עאל בחושבנא, אמרו אנחנו, וכד לא עאל בחושבנא, אמרו נחנו.
אמר רבי יוסי, כל הני מלין דקאמרן הכא, קב"ה אתרעי בהו, דהא שכינתא לא אעדי מהכא, כדכתיב אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו ויקשב יי' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
31
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, מקץ ט׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
