Zohar Mishpatim 18
Zohar, Mishpatim 18:1
ובהון אילת אעילת רישהא בין ברכהא. רישא, איהו צדיק יסוד עולם. בין ברכהא דאינון נצח והוד. ואומי לה ביה, למפרק לבנהא בבקר, דאיהו אריה בקר ימינא דאברהם, משיח בן דוד דנפיק מיהודה, דאתמר ביה, גור אריה יהודה. ובג"ד, חי יי' שכבי עד הבקר.
Zohar, Mishpatim 18:2
ובה מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים וגו', בגין דתפארת דרגא דמשה גופא, וחסד דרועא דיליה, ומשה אתקשר בע"ב דאיהו חסד, דרגא דאברהם. דהכי סליק בחושבן ח"י. וו"ו מן ויסע ויבא ויט, תלת ענפי אבהן. ש, דאתקשר בש' של משה. דאתמר בהון ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל וגו', ופני נשר לארבעתן. מ"ה מן משה, ודמות פניהם פני אדם.
Zohar, Mishpatim 18:3
דרועא שמאלא, אתמר ביה, שמאל דוחה, וימין מקרבת. דאף על גב דאקדים בתשרי, דאוקמוה ביה מארי מתניתין, בתשרי עתידין להגאל. תהא דוחה, בגין דלא ימות משיח בן אפרים, דוחה מתשרי דאיהי שמאל. עד דיקרב ימין, פסח דרועא ימינא. לקיים בה, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והאי איהו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. לקיים בהון ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יי'.
Zohar, Mishpatim 18:4
ולבתר נטלי כלהו מגבורה, דמניה משיח בן אפרים, לנטלא נוקמא משנאוי. דהכי בעי לנקאה עבורא, דאינון ישראל, בימינא. ולבתר לאוקדא קש, בשמאלא. הה"ד, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום. וכנישו דעבורא, דא עמודא דאמצעיתא. ביה ויאסף. לאן אתר. לביתא, דא שכינתא.
Zohar, Mishpatim 18:5
אבל בדרגא דמשיח בן יוסף, איהו דקא רמיז, עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחוך השור את ירק השדה. דעלייהו אתמר, בפרח רשעים כמו עשב וגו'. מפסח ועד תשרי, יהא פורקנא דאיהו עד. ומתמן ואילך יהא השמדה דלהון, להשמדם עדי עד. כד מטו לתשרי דאיהו שור, ביה כלחוך השור.
Zohar, Mishpatim 18:6
וסמיכה דלהון דישראל, בימינא דאיהו אריה. אבל קימה דלהון בגופא דאילנא. והאי איהו כל הכורע כורע בברוך, צדיק. דאתמר ביה ביוסף הצדיק, והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. והאי איהו, חי יי' שכבי עד הבקר. וכל הזוקף זוקף בשם, דרגא דמשה רבינו לעילא. ומשה לתתא, ביה יקומון כל ישראל, כאברין דגופא, דביה כלהו זקיפין בעמידה. ובהאי איהו כל הזוקף, זוקף בשם, בגין דעליה אתמר, ואדעך בשם.
Zohar, Mishpatim 18:7
יהון משיח בן דוד, דאיהו אריה, מימיניה. ומשיח בן יוסף, דאיהו שור, משמאליה. מימינא אברהם, משמאלא יצחק, ואיהו נשר באמצעיתא. שלשלת דלהון, מסטרא דיעקב. ש' דמשה, קדושה לך ישלשו. מסטרא דאריה, ג' אנפין דאבהן, אתקריאו אריות. בקר. מסטרא דשמאלא אתקריאו פרים מנגחים. ומסטרא דאמצעיתא, אתקריאו נשרים. ועלייהו אתמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. הא אינון ט'. עשיראה, ורביעאה, אדם מה בשמו דמשה דרכיב על תלת חיוון.
Zohar, Mishpatim 18:8
ואתמר בישראל, וירדו בדגת הים, ממנן דימא, בסטרא דנחש, דהוה שרה דמצרים, דאתפשט בגלותא בתראה, מים עד ים. ובעוף השמים, ערבוביא בישא. עמלקים, נפילים, תערובת דכל אומין, בכל סטרא, בגלותא בתראה, בין בישראל, בין בישמעאל, בין בעשו. ובבהמה, אלין בני עשו. דשולטנתהון בכל הארץ.
Zohar, Mishpatim 18:9
ויתקיים במשיח, וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. והכי בב' משיחין, והכי בישראל, וכלא בזכות מ"ה דמשה. וייתון, נס דמשיח בן דוד, מיהודה, אריה רשים עליה, ונס דמשיח בן יוסף, שור רשים עליה. ונס דשילה, אריה לימינא, שור לשמאלא, נשר באמצעיתא, ואדם על כלהו. וד' אנפין לכל חד. ד' שבטין דג' חיון, י"ב. ולגבי אדם, דאיהו מה שמו, בני משה, דבההוא זמנא יתקיים במשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. בההוא זמנא, מ"ה ש"היה הו"א שיהיה. ואשר להיות כבר היה.
Zohar, Mishpatim 18:10
והאלהים יבקש את נרדף, ישראל דאתמר בהון, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, הוו נרדפים קדם ערב רב, זאבים בישין, הא בנימין זאב יטרף לגבייהו, דטריף לון, ויתקיים בההוא זמנא, בבקר יאכל עד. דהיינו עד כי יבא שילה, ודא בקר דאברהם. ולערב יחלק שלל דא ערב דיצחק, דתמן תרין משיחין. בחד ייכול ממנא דאומין דעלמא. ובחד יחלק לון לישראל.
Zohar, Mishpatim 18:11
ישראל דאינון אילת, נרדפין קדם רשיעיא אריות. ויתער נפתלי, דאיהו אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. יתער בימינא דאיהו אריה משיח בן דוד, דאתמר ביה, גור אריה יהודה מטרף בני עלית. ויחזור על אומין דעלמא, כרע שכב עלייהו, למטרף לון מי יקימנו, בההוא זמנא נחזי מאן הוא אלה אחרא, דיקים ליה מלטרוף עלייהו, או אומה ולישן.
Zohar, Mishpatim 18:12
וישראל דהוו כיונה, נרדפין קדם נשר, מסטרא דעופין דאומין דעלמא. בההוא זמנא, יתער נשר, ויתפרש גדפהא, על ערבובי דאומין, ועשו וישמעאל, דאינון עמלקים, וערבוביא בישא דישראל, וטריף לון, דלא ישתאר חד מנייהו, לקיים מה שנאמר בישראל, יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
Zohar, Mishpatim 18:13
מתמן ואילך, אין מקבלים גרים, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אין מקבלים גרים לימות המשיח. ואומין עכו"ם דעלמא דישתארון, יתער קב"ה חיה דאדם, לשלטאה עלייהו. לקיימא בהון, כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו. לקיים בישראל, וירדו בדגת הים וגו'. ומוראכם וחתכם וגו'.
Zohar, Mishpatim 18:14
ומסטרא דתבואות, ה' מיני נהמא, תבירין מכלהו. ואינון, חטה, ושעורה, וכסמת, ושבלת שועל, ושיפון. אמתיל לון לישראל, הה"ד, קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, בה'. כד יפקון מגלותא, הכי יהון תבירין, עד דיתבריר אוכל מתוך פסולת, דהיינו קש, ערב רב, עד דיתבררו וישתמודעו ישראל בינייהו, כבר, דאתבריר מגו מוץ ותבן.
Zohar, Mishpatim 18:15
ועד דיתברירו מנייהו, י' דאיהו מעשר, לא שריא על ה', דאיהו נהמא, דה' מינין, לקיימא אומאה, כי יד על כס י"ה. ובגין דא, מוץ ותבן, אינו מחוייב במעשר, עד דיתבריר. לבתר דיתבריר, מתכנשין לההוא אתר דאקרי ירושלם. כמה דחטה, דבתר דאתבריר קש ותבן, מכניסין לה לאוצר. הכי יתכנשון ישראל, דאינון בר, לירושלם, דאיהי בנויה על הר יי', דאתמר בה, מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. נקי כבר, דאיהי עבורא כד בריר מגו פסולת. בההוא זמנא, נשקו בר כדבקדמיתא, דאתמר ביה, ישקני מנשיקות פיהו. בר תרגום בן, בההוא זמנא דיהון נקיים כבר, מגו קש ותבן. שריא שמיה עלייהו, וקרא לון, בני בכורי ישראל.
Zohar, Mishpatim 18:16
והכי מכל אילנין, לית תביר כגפן. בנטיעו דיליה תביר, בענבים דיליה תביר, דאינון כתישין בין רגלין. והכי זית זיתים דילה כתישין. בגלותא אמתילו ישראל בהון, הה"ד, גפן ממצרים תסיע. וכן בגלות רביעאה, כי כרם יי' צבאות בית ישראל. וכגוונא דא לזית משולים ישראל, זית רענן יפה פרי תאר. ובגין דא, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים. סמיך דא לדא, בגין דאינון תבירין בגלותא.
Zohar, Mishpatim 18:17
ולבתר דיהון נקיים מגו פסולת, יתקדשון לבי מקדשא, ביין לנסכא על גבי מדבחא, וזיתים לאדלקא בוצינא שרגין למנרתא. ומאן זכה להאי. יין דלא יתנסך לכו"ם. דערב רב אינון יין דנתנסך לכו"ם, ומנהון משומדים, מינים, אפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כלה.
Zohar, Mishpatim 18:18
וישראל דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. עד דיהון דרוכין בין רגלייהו, בגלותא לא אתברירו מנייהו. ובגינייהו אמר דוד ע"ה, למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. ועלייהו אמר שלמה, צאי לך בעקב"י הצאן. ביעק"ב. דעליה אתמר, לגבי נחש הקדמוני דפתי לחוה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. בתר דיפקון מן גלותא, נמשלים לתפוחים, ולכל ריחין טבין. כגוונא דמפקנו דמצרים, דכתיב ביה תחת התפוח עוררתיך.