Zohar, Nasso 19:1
ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה, יתקנו. כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא, וכתרין דשמאלא לשמאלא, כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון, לאתקנא כלא, בגין דיתברכון עלאין ותתאין.
ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה, יתקנו. כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא, וכתרין דשמאלא לשמאלא, כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון, לאתקנא כלא, בגין דיתברכון עלאין ותתאין.
ואי יעבדון הכי, מה כתיב. ואני אברכם. למאן. לאינון כהני, דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא, ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו, ולא כתיב יאמרו, או יזכרו.
תאנא, כל כהן דלא רחמין ליה עמא, לא יפרוס ידוי. ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי, ועד דלא אשלים, אתעביד תלא דגרמי. מ"ט. משום דלא בריך בחביבותא. וקם אחר ופריס ידוי ובריך, ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא, או עמא לא רחמין ליה, לא יפרוס ידוי לברכא לעמא, דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך, אלא יברך.
תאנא, א"ר יצחק, בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם, בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל, הוה משגח בעינא בישא, בגין דלא יתקיים ברכתא, והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא, דכתיב נאם בלעם בנו בעור. מאי בנו בעור. מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין, דסתים עינא טבא מנייהו, בגין דלא יתברכון, ולא יתקיים ברכתא.
א"ר יהודה, הכי הוא ודאי, דאשתכח פקיחא דעינא לברכא, דכתיב פקח עיניך, בגין לברכא. וברכתא דרב המנונא סבא, הכי אמר, קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב, שתום העין. בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק, בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא, ברכתיה אתקיים. ודלא מברך בעינא טבא, כתיב, אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל.
אמר ר' יוסי, ת"ח, כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם, אל בלק מבעי ליה, דהא עביד בלק כלא, מהו אל בלעם. אלא משום דהוה סתים עינוי, בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא, א"ר יוסי, א"ל קב"ה לבלעם, רשע, את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני, וכל מלין דתימא, אהפך להו לברכאן. הה"ד, ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'.
וע"ד כתיב, טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מהו מלחמו. כמה דאוקימנא, דכתיב לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלהיו נפק מניה. ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא, כמה חביבין ישראל קמי קב"ה, דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל.
דתנינן, אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, אמר רבי יוסי, נשבע הקדוש ברוך הוא, שלא יכנס בירושלם של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. כלומר, כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא, שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו, כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא.
רבי אבא הוה אזיל ללוד, פגע ביה ר' זירא בר רב, א"ל הא חמינא אפי שכינתא, ומאן דחמי אפי שכינתא, בעי למיזל ולרהטא בתראה. הה"ד, ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך, ולמילף מאינון מלי מעלייתא, דאתון טעמין כל יומא, מאדרא קדישא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
9
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, נשא י״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.