עד דהוו אזלי, חמו חד יודאי דהוה אתי, אמר רבי יוסי, האי בר נש יודאי איהו, ואתחזי. כד מטא גבייהו, שאילו ליה, אמר לון, שליחא דמצוה אנא, דהא אנן דיירי בכפר דראמין, ומטי זמנא דחג, ואנן צריכין לולב, וזינין דעמיה, ואנא אזיל לקטעא לון למצוה, אזלו כחדא.
אמר להו ההוא יודאי, הני ארבע מינין דלולב, דבכלהו אתאן לרצויי עלמא, שמעתון אמאי אנן צריכין לון בחג. א"ל כבר אתערו בהו חברייא, אבל אי מלה חדתא איהו תחות ידך אימא לה.
אמר לון, ודאי ההוא אתר דאנן דיירי ביה, הוא זעיר, וכלהו עסקי באורייתא. ואית עלן צורבא מרבנן, רבי יצחק בר יוסי מחוזאה שמיה, ובכל יומא ויומא אמר לן מלין חדתין באורייתא. ואמר, דהא בחג זמנא הוא, לשלטאה. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים, ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, וכי אית שינים למים. אלא אינון שאר עמין. אינון רברבין ממנן על שאר עמין עכו"ם ומתברכאן מסטרייהו דישראל, וקרינן לון מים הזידונים, כמא דאת אמר המים הזידונים.
ובגין לשלטאה עלייהו אתינא ברזא דשמא קדישא, באינון ארבע מינין שבלולב, לרצויי ליה לקב"ה, ולשלטאה עלייהו ברזא דשמא קדישא, ולאתערא עלן מיין קדישין, לנסכא על גבי מדבחא.
תו אמר לון, בר"ה אתערותא קדמאה איהו בעלמא. מאי אתערותא קדמאה, דא בי דינא דלתתא, דאתער למידן עלמא, וקב"ה יתיב על עלמא בדינא, ודאין עלמא.
ושלטא האי בי דינא, למידן עלמא, עד יומא דכפורי, דנהרין אנפהא, ולא אשתכח חויא דלטורא בעלמא, דאיהו אתעסק במה דאתיין ליה ההוא שעיר, דאיהו מסטרא דרוח מסאבא, כדקא חזי ליה. ובגין דאתעסק בההוא שעיר, לא קריב למקדשא.
ושעיר דא כההוא שעיר דר"ח דאתעסק ביה, ואנהירו אנפהא דמקדשא. ועל דא ישראל כלהו, משכחין רחמי קמי קב"ה, ואתעבר חובייהו. ורזא חדא, אמר לון, ולא אתייהיב רשו לגלאה, בר לחסידי קדישין עליונין חכימין. אמר רבי יוסי מאן איהו, אמר לון, עד לא בדיקנא בכו.
אזלו, לבתר אמר לון, כד סיהרא אתקריבת בשמשא, אתער קב"ה סטרא דצפון, ואחיד בה ברחימו, ומשיך לה לגביה, ודרום אתער מסטרא אחרא, וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח, וכדין ינקא מתרין סטרין, ונטיל ברכאן בחשאי, וכדין אתברכא סיהרא, ואתמליא. והכא אתקריבת אתתא בבעלה.
כמה דאית רזא דיוקנא שייפי דאדם, ותיקונוי. הכי נמי אית רזא דדיוקני דשייפי נוקבא, ותקוני דנוקבא. וכלא פריש בגוון. הכי נמי אית לעילא, אחיד בה, ואתער לקבל ברחימו, ה"נ אית לתתא, רזא ותקונא דאדם תתאה אחרא, תחות סיהרא.
כמה דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה, ואתער לקבלה ברחימו, הכי נמי אית לתתא, האי נחש, איהו דרועא שמאלא דרוח מסאבא, ואחיד ביה מאן דרכיב ביה, וקרבא לגבי דסיהרא, ומשיך לה בינייהו דקוטפא ואסתאבת.
וכדין ישראל לתתא, מקרבין שעיר. וההוא נחש, אתמשך אבתריה דההוא שעיר, וסיהרא אתדכיאת, וסלקאת לעילא, ואתקשרת לעילא, לאתברכא, ונהירין אנפהא, מה דאתחשכת לתתא.
כדין הכא ביומא דכפורי, כיון דההוא חויא בישא, אתעסק בההוא שעיר, סיהרא אתפרשת מניה, ואתעסקת לאולפא עלייהו סניגוריא, וסוככת עלייהו, כאמא על בנין, וקב"ה בריך לון מלעילא, ומחיל לון.
לבתר, ישראל כד מטו לחג, מתערי סטרא דימינא לעילא, בגין דיתקשר ביה סיהרא, ויתנהירו אנפהא כדקא חזי. וכדין פלגת חולקא דברכאן, לכל אינון ממנן דלתתא, דיתעסקון בחולקהון, ולא ייתון לינקא ולקרבא בסטרא דחולקהון דישראל.
כגוונא דא לתתא, כד שאר עמין אתברכון, כלהון אינון מתעסקין באחסנת חולקהון, ולא הוו אתיין לאתערבא בהדייהו דישראל, ולחמדא חולק אחסנתהון, ובגין כך ישראל, אינון משכין ברכאן לכל אינון ממנן, בגין דיתעסקון בחולקהון, ולא יתערבון בהדייהו.
וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא, כדקא יאות, ישראל אתיין וינקין מנה בלחודייהו. ועל דא כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, מאי עצרת, כתרגומו, כנישו. כל מה דכנישו, מאינון ברכאן עלאין, לא ינקין מניה עמין אחרנין, בר ישראל בלחודייהו, ובגין כך כתיב, עצרת תהיה לכם, לכם ולא לשאר עמין, לכם ולא לשאר ממנן.
ועל דא אינון מרצין על המים, למיהב לון חולק ברכאן, דיתעסקון ביה, ולא יתערבון לבתר, בחדוותא דישראל, כד ינקין ברכאן עלאין. ועל ההוא יומא כתיב, דודי לי ואני לו, דלא אתערב אוחרא בהדן.
למלכא דזמן רחימוי בסעודתא עלאה, דעביד ליה ליומא רשימא. הא רחימוי דמלכא ידע, דמלכא אתרעי ביה. אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי, ודחילנא דכד אנא בסעודתא, עם רחימאי, יעלון כל אינון קסטורי ממנן, ויתיבון עמנא לפתורא, למסעד סעודתא דחדוה, עם רחימאי. מה עבד, אקדים ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי, ובשרא דתורי, ואקריב קמייהו דאינון קסטורי ממנן למיכל. לבתר יתיב מלכא עם רחימוי, לההיא סעודתא עלאה, מכל עדונין דעלמא. ובעוד דאיהו בלחודוי, עם מלכא, שאיל ליה כל צרכוי, ויהיב ליה. ואחדי מלכא עם רחימוי, בלחודוהי, ולא אתערבין אחרנין בינייהו. כך ישראל, עם קב"ה, בגין כך כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם.
אמרו רבי יוסי ור' חייא, קב"ה אתקין אורחא קמן. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. אתי נשקוהו. קרא עליה ר' יוסי וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל, יתיבו. אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו'. ומאי שנא בטופנא, דכתיב אלקים אלקים בכל אתר, ולא כתיב וה'.
אלא תנינן בכל אתר דכתיב וה' הוא ובית דינו. אלקים סתם, דינא בלחודוי. אלא בסדום אתעביד דינא, ולא לשיצאה עלמא, ובגין כך אתערב איהו בהדי דינא. אבל בטופנא, כל עלמא שצי, וכל אינון דאשתכחו בעלמא.
ואי תימא נח ודעמיה. סתים מעינא הוה, דלא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה, ועל דא וה' באתגליא, ולא שצי כלא. אלקים בעי סתימו, ובעי לאסתמרא, דהא כלא שצי, ועל דא אלקים בלחודוי הוי.
ורזא דא ה' למבול ישב, מהו ישב, אלמלא קרא כתיב, לא יכלינן למימר, ישב בלחודוי, דלא אתיא עם דינא, כתיב הכא ישב, וכתיב התם בדד ישב, בלחודוי.
ובגין דנח הוה סתים מעינא, לבתר כד אתעביד דינא, ושצי עלמא, ונח רוגזיה, מה כתיב, ויזכר אלקים את נח וגו'. דהא כד שצי עלמא, לא אדכר דסתים מעינא הוה.
ורזא אוליפנא, קב"ה סתים וגליא. גליא: הוא בי דינא דלתתא. סתים: הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן. ובגין כך כל מלוי דבר נש, דאינון בסתימו, ברכאן שריין עלוי. וכל דאינון באתגליא, ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי, בגין דאיהו אתר באתגלי, וההוא דאקרי רע עין, שליט עליה, וכלא הוא ברזא עלאה, כגוונא דלעילא.
בכה רבי יוסי ואמר, זכאה דרא דרבי שמעון שריא בגויה, דהא זכותא דיליה אזמין לן בטורי, מלין עלאין כאלין. אמר רבי יוסי האי בר נש לאודעא לן מלין אלין קא אתי, ושדריה קב"ה לגבן. כד אתו וסדרו מלין קמיה דר' שמעון, אמר, ודאי שפיר קא אמר.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
24
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, נח י״ד
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
