Zohar, Noaj 42:1
ת"ח, ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'. לבתר מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מההוא קדמאה דעלמא. וימצאו בקעה בארץ שנער. דהא מתמן, מתפרשן לכל אינון סטרין, ואיהו ריש מלכו לאתבדרא.
ת"ח, ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'. לבתר מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מההוא קדמאה דעלמא. וימצאו בקעה בארץ שנער. דהא מתמן, מתפרשן לכל אינון סטרין, ואיהו ריש מלכו לאתבדרא.
ואי תימא, הא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד. ודאי הכי הוא, דכיון דנטלי מתמן, הוי פרודא, וכד אינון כנישין תמן לינקאה לא הוי פרודא. וכד נטלין הוי פרודא, דכתיב ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה. כמה דאתמר.
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. דהא כדין עלמא, ביסודא ועקרא ושרשא חדא, ומהימנותא חדא, ביה בקב"ה. מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מקדמאה עקרא דעלמא, מהימנותא דכלא. וימצאו בקעה. מציאה אשכחו, ונפקו בה מתחות מהימנותא עלאה.
ת"ח, נמרוד מה כתיב ביה, ותהי ראשית ממלכתו בבל. דהא מתמן נטל לאתאחדא ברשו אחרא. והכא, וימצאו בקעה בארץ שנער. מתמן נטלו בלבייהו, לאפקא מרשותא עלאה, לרשו אחרא.
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. ר' חייא פתח, והרשעים כים נגרש וגו'. וכי אית ים נגרש. אין. דכד ימא נפקא מתקוניה, ואזיל בלא חבלא, כדי נגרש ואתתרך מאתריה, כמאן דרוי חמרא, ולא יתיב על בורייה, וסלקא ונחתא. מ"ט בגין, כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. דמפקו מימוי, כל ההוא טינא דימא, וכל טנופא לשפוותיה.
כגוונא דא, אינון רשעים, דנפקא מארחא דתקנא, ואזלי כרוי חמרא, בלא תקונא, דנפקי מאורח מישר, לאורח עקים. מ"ט בגין, כי השקט לא יוכל. דהא עקימו דארחייהו גרים לון, למהך בלא תקונא, ובלא שכיכו.
ולא עוד, אלא, דכל רוגזא דידהו, בשעתא דאמרי מלה מפומייהו, ההוא מלה, רפש וטיט. כלהו מפקי טנופא וגיעולא, מפומייהו לבר, עד דמסתאבי, ומסאבי לון.
ת"ח, ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. לית הבה: אלא הזמנה בעלמא. נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. כלהו בעיטא בישא, אתו לסרבא ביה, בקב"ה. בשטותא אתו בטפשו דלבא.
אמר ר' אבא, שטותא נסיבו בלבייהו. אבל בחכמה דרשיעו אתו, בגין לנפקא מרשו עלאה, לרשו אחרא, ולאחלפא יקריה, ליקרא נוכראה. ובכלא אית רזא דחכמתא עלאה.
הבה נבנה לנו עיר ומגדל. ת"ח, כד מטו להאי בקעה, דאיהו רשו נוכראה, ואתגלי להו, אתר דשלטנותא דא תקיע בגו נוני ימא. אמרו, הא אתר, למיתב ולאתתקפא לבא, לאתהנאה ביה תתאי. מיד הבה נבנה לנו עיר. נתקין באתר דא, עיר ומגדל.
ונעשה לנו שם. אתר דא יהא לן לדחלא, ולא אחרא, ונבנה לאתר דא, עיר ומגדל. למה לן לסלקא לעילא, דלא ניכול לאתהנאה מנה. הא הכא אתר מתקנא. ונעשה לנו שם. דחלא למפלח תמן. פן נפוץ: לדרגין אחרנין, ונתבדר לסטרי עלמא.
(סתרי תורה) קומטורא דהרמנא, ממללן בלשון הקדש, דמה"ש אשתמודען ביה, ולא הוו ממללין בלישן אחרא. בגין כך כתיב ועתה לא יבצר מהם וגו'. דאלמלי משתעאן בלישן אחרא דמלאכי עלאי לא הוו אשתמודען ביה, גרע חשיבו דאינון חשבין למעבד. בגין, דעובדא דשדין, לאו איהו אלא ברגעא חדא, לחזו בני אנשא, ולא יתיר.
ודברים אחדים. דהוו ידעין דרגין עלאין, כל חד וחד, על בורייה, ולא אתחלף להו דרגא. ובגין כך כתיב, ודברים אחדים. ובגין כך, אתיעטו בעיטא בישא, עיטא דחכמתא, דכתיב הבה נבנה לנו עיר ומגדל.
כלא ברזא דחכמתא הוא, ובעו לאתקפא בארעא, סטרא אחרא, ולמפלח פולחנא דיליה. בגין דהוו ידעין, דהא כל דינין בישין, מתמן נחתין לעלמין. ובעיין לדחויי דרגא דקדשא.
עיר ומגדל: דא חכמתא עלאה. הוו ידעי דשמא קדישא, לא אתתקף בארעא, אלא בעיר ומגדל. עיר: דכתיב עיר דוד היא ציון וגו'. מגדל: דכתיב כמגדל דוד צוארך. ובחכמתא עבדו, למהוי שלטנא דסטרא אחרא בארעא, דדחייא אדון כל הארץ מאתריה. ולמהוי דיורא לסטרא אחרא בארעא.
ונעשה לנו שם. כמה דאחידא איהו שם לעילא, נתקיף לה ביננא, למהוי שם בארעא. פן נפוץ. ידיעא הוו ידעין, דיתבדרון מעל אפי ארעא. ובגין כך, הוו מתיחדין למעבד עבידתא דא בחכמא.
סטרא אחרא, איהו דכר ונוקבא, תוקפא דזוהמא דדינא קשיא. וכמה דאדם חב בהו, ואתקפו בגיניה על עלמא. אוף הכי אינון עבדין דאתתקף יתיר, דכתיב אשר בנו בני האדם. בנוי דאדם קדמאה, דאייתי ואשליט סטרא אחרא על עלמא, סטרא בישא. כמה דסטרא דקדושה, לאו שלטניה בהאי עלמא, אלא בעיר ומגדל. אוף הכי חשיבי אינון, למבני עיר ומגדל, למשלט האי סטר בישא בעלמא.
וירד ה' לראות, נחת האי שמא דקדישא, למחזי עובדיהון דבניינא דבנו. ואינון הוו ממללן בלשון קדש, לגבי כל אינון דרגין קדישין, והוו מצליחין. כיון דנחתת קדושה, אתבלבלו כל אינון דרגין, עלאין נחתו, ותתאין סליקו, ולא הוו קיימין בארח מישר, כמה דהוו. ולבתר בלבל לישנהון בע' לישן, ואתבדרו לכל סטרי עלמא.
חד ממנא הוא ברקיעא, וביה קיימין כל מפתחן, דעובדי עלמא. ואיהו קיימא זמין, בשעתי ורגעי דיומא. ואינון הוו ידעין ברזא דחכמתא, גנזא דהאי ממנא. והוו פתחי וסגרי, ומצלחי בעובדיהון, במימרא דפומהון. כיון דאתבלבל מימרא דלהון, כלא אתמנע מנייהו.
ואתר מתקן אשכחו, בההוא בקעה. סתרא דסתרין. וימצאו בקעה. אתר מתקן להאי סטרא בישא דבעו אנון לאתקפא ואתמנעו. תוקפא דההוא סטרא הוה תליא לאתפרעא בההיא בקעה, עד דנטלא תמן חילין ומשיריין, כגוונא דאינון דבנו קרתא ומגדלא. ואתיהיבו כלהו בידהא, ואתקטלו תמן.
אנון, דלא בעו למיפק בקץ הימין, אתבהילו ונפלו בקץ הימים. בההוא אתר, דאתחלש תקפא בקדמיתא, בהאי בקעה. וע"ד כתיב, והיא מלאה עצמות.
ואתתקפת בההוא צולמא, דאקים נבוכדנצר. ואתבר תוקפא לבתר, באנון גרמין, ובההוא צולמא דאינון קדמאי קיימו, וקמו על רגליהון. וההוא צולמא אתבר.
וכדין ידעו כל עמין דעלמא, דלית אלוה בר קב"ה בלחודוי. ותו דאתקדש שמיה, על ידא דחנניה מישאל ועזריה. וכלא בחד יומא, וע"ד כתיב והקדישו את קדוש יעקב וגו' (עד כאן סתרי תורה).
וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. דא הוא חד מאינון עשר זמנין, דנחתא שכינתא לארעא. וכי מה הוא לראות, ולא הוה ידע מקדמת דנא. אלא, לראות: לאשגחא בדינא. כד"א, ירא ה' עליכם וישפט.
את העיר ואת המגדל. הכא אית לאסתכלא, דהא לא כתיב, לראות את בני האדם, אלא, לראות את העיר ואת המגדל. אמאי. אלא, בשעתא דאשגח קב"ה בדינא, בקדמיתא ישגח בדרגא דלעילא, ולבתר בדרגא דלתתא. בקדמיתא בעלאי, ולבתר בתתאי. ובגין דהאי מלה מטא לעילא, אשגחותא דלעילא הוה ביה בקדמיתא. דכתיב, לראות את העיר ואת המגדל.
אשר בנו בני האדם. מאי בני האדם, בנוי דאדם קדמאה. דמרד במריה, וגרם מותא לעלמא. אשר בנו בני האדם, בניינא ודאי, אמרו ובעו למבני לעילא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
26
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, נח מ״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.