Zohar Pekudei 13
Zohar, Pekudei 13:1
ויהי זהב התנופה, אמאי אקרי זהב התנופה, ולא אקרי הכי כסף התנופה. אלא, תרין אינון דאקרון הכי. זהב התנופה, ונחשת התנופה. ולא אקרי הכי כסף התנופה, אלא אלין אקרון הכי, בגין דאיהו אסתלקותא לעילא, דהא אית הכי לתתא. ולאו איהו זהב דארמותא. ובכל אתר תנופה איהו ארמותא לעילא ולא לנחתא לתתא.
Zohar, Pekudei 13:2
ואיהו רזא דחושבנא דא, דכל אלין דרגין ורתיכין כלהו, קיימי בארמותא, ואיהו דהב ארמותא, ודא איהו דהבא. דכל מה דמתפשטא לתתא, אסתים חיזו וטיבו ונהירו דיליה, וכד איהו בארמותא, כדין איהו דהב טב ברזא דנהירו דיליה. וכל ההוא דלתתא, סוספיתא דדהבא, ואיהו התוכא דיליה.
Zohar, Pekudei 13:3
וכסף פקודי העדה, בגין דהאי, איהו כל מה דאתפשט לתתא הכי הוא טב, ואף ע"ג דלאו איהו בהאי ארמותא, כלא הוא לטב. אבל דהבא, כל מה דאתפשט לתתא, כלא הוא לביש. דא, אתפשט לטב. ודא אתפשט לביש. ובגין כך, דא אצטריך לארמא ארמותא, ולאסתלקא לעילא. ודא, אצטריך לאתפשטא לתתא, ולכל סטרין, בגין דכלהו קאים לטב.
Zohar, Pekudei 13:4
פתח ואמר כי שמש ומגן יי' וגו'. כי שמש, דא קודשא בריך הוא. ומגן, דא קודשא ב"ה. שמש: דא הוא רזא דשמא קדישא ידו"ד, דהכא קיימין כל דרגין לנייחא. ומגן; דא איהו רזא דשמא קדישא דאקרי אלהים. ורזא דא דכתיב, אנכי מגן לך. ושמש ומגן דא איהו רזא דשמא שלים. חן וכבוד יתן יי', למהוי כלא רזא חדא.
Zohar, Pekudei 13:5
לא ימנע טוב להולכים בתמים, רזא דא דכתיב וימנע מרשעים אורם. ודא איהו נהורא קדמאה, דכתיב ביה וירא אלהים את האור כי טוב, דגניז וסתים ליה קודשא בריך הוא, כמה דאוקמוה, ומן חייביא גניז ליה, ומנע ליה בהאי עלמא, ובעלמא דאתי. אבל לצדיקייא מה כתיב, לא ימנע טוב להולכים בתמים. דא אור קדמאה דכתיב ביה וירא אלהים את האור כי טוב.
Zohar, Pekudei 13:6
וע"ד, לא אצטריך דא לאסתלקא ולארמא ליה, אלא לאתפשטא ולאתגלאה, ולא לאסתלקא כההוא אחרא, דאיהו שמאלא, וע"ד אקרי ההוא תנופה, ולאו האי. ובג"כ וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו'.
Zohar, Pekudei 13:7
ת"ח, סטרא דימינא, איהו תדיר קיימא לקיימא בכל עלמא, ולאנהרא ולברכא ליה. ובג"כ, כהנא דאיהו מסטרא דימינא, אזדמן תדיר לברכא עמא, דהא מסטרא דימינא, אתיין כל ברכאן דעלמא, וכהנא נטיל ברישא, ועל דא אתמנא איהו לברכא לעילא ולתתא.
Zohar, Pekudei 13:8
תא חזי, בשעתא דכהנא פריש ידוי לברכא עמא, כדין שכינתא אתיא ושריא עלוהי, ואמלי ידוי, ידא דימינא זקפא לעילא על ידא דשמאלא, בגין לסלקא ימינא, ולאתגברא על שמאלא. וכדין כלהו דרגין דקא פריש בהו ידוי, כלהו אתברכאן ממקורא דכלא. מקורא דבירא מאן איהו. דא צדיק. מקורא דכלא, דא איהו עלמא דאתי, דאיהו מקורא עלאה דכל אנפין נהירין מתמן, דהא איהו מבועא ומקורא דכלא. וכל בוצינין ונהורין, מתמן אתדליקו.
Zohar, Pekudei 13:9
כגוונא דא, מקורא ומבועא דבירא, כל אינון בוצינין דלתתא, כלהו אתנהרין ואתמליין נהורין מניה. ודא קיימא לקבל דא. ובג"כ, בשעתא דכהנא פריש ידוי, ושארי לברכא עמא. כדין שראן ברכאן עלאין, ממקורא עלאה, לאדלקא בוצינין, ונהרין כל אנפין. וכנסת ישראל אתעטרת בעטרין עלאין. וכל אינון ברכאן נגדין ואתמשכן מעילא לתתא.
Zohar, Pekudei 13:10
תא חזי, משה פקיד, ובצלאל עביד, למהוי כלא ברזא דגופא, וסיומא דגופא דאיהו את קיימא קדישא, לאסגאה רחימו וקשורא דיחודא במשכנא. וכלא ברזא דימינא קא אתעביד. ועל דא, בכל אתר דסטרא דימינא אשתכח, עינא בישא לא שלטא ביה. ובג"כ, וכסף פקודי העדה. בגין דההוא כסף מסטרא דימינא קא אתיא. ועל דא אתמנא כלא במניינא.
Ficha editorial de este texto