Zohar, Pekudei 16:1
ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וגו'. תא חזי, אוליפנא דאינון תקלין אנשי לון משה, ולא ידע מה דאתעביד מנייהו, עד דנפק קלא ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וגו'. תא חזי, אוליפנא דאינון תקלין אנשי לון משה, ולא ידע מה דאתעביד מנייהו, עד דנפק קלא ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
רבי חזקיה פתח ואמר, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. האי קרא אתמר, אבל עד שהמלך במסבו, דא קב"ה, כד יהב אורייתא לישראל, ואתא לסיני. וכמה רתיכין הוו עמיה, כלהו רתיכין קדישין, וכל קדושין עלאין, דקדושה דאורייתא, כלהו הוו תמן, ואורייתא אתייהיבת בלהטי אשא, וכלא בסטרא דאשא, וכתיבא באשא חוורא, על גבי אשא אוכמא. ואתוון הוו פרחין וסלקין באוירא.
ואת קדמאה דאורייתא, אתפליג לשבע מאה ושבעים וחמשה לכל סטר, וכלהו אתחזון באוירא דרקיעא באת ו', ו' לסטרא דא, ו' לסטרא דא. וכן לכל סטרין.
ואלין ווין הוו קיימין על עמודין, ואינון עמודין הוו קיימין על ניסא, וכלהו ווין עלייהו. בגין דרזא דאורייתא על ו"ו קיימא. ואינון ווין דאינון רזא דמהימנותא דאורייתא, כלהו על אינון עמודים קיימין, דאינון רזין דנפקין בהו נביאים, רזא דלהון בכל סטר. ועל אינון קיימין, קיימן אינון ווין.
ו' עלאה, איהו רזא דקול דאשתמע, ואיהו רזא דקיימא ביה אורייתא, בגין דאורייתא נפקא מההוא קלא פנימאה, דאקרי קול גדול. ודא קול גדול איהו רזא דאורייתא. ועל דא כתיב קול גדול ולא יסף.
ת"ח, האי קול גדול, איהו עקרא דכלא, ורזא דשמא קדישא עלאה, ועל דא אוקמוה, דאסיר ליה לבר נש לאקדמא שלמא לחבריה, עד לא יצלי צלותיה. ורזא דא אוקמוה, דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. ולאו איהו אסור, עד דמברך ליה ברזא דקול גדול, דאיהו עקרא דשמא קדישא.
ועל דא, רזא דאורייתא נפקא מההוא קול גדול, ודא איהו מלך. במסבו: דא מעמד הר סיני, ואוקמוה נרדי נתן ריחו, דא כנסת ישראל. בגין דאמרו ישראל, כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע. שהמלך: דא איהו מלך עלאה, ואוקמוה.
תא חזי, כד קב"ה אייתי טופנא על עלמא, בגין לחבלא כלא, אמר ליה קב"ה לנח, בעי לך לאסתמרא, ולא תחזי גרמך קמיה דמחבלא, דלא ישלוט עלך, בגין דלא הוה מאן דיגין עלוי. כיון דאתקריב קרבנא, דקריב נח, כדין אתבסם עלמא, ולא אתבסם כולי האי עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. כיון דקיימו ישראל על טורא דסיני, כדין אתבסם עלמא, ומחבלא לא אשתכח בעלמא.
ובעא קב"ה בההוא זמנא, לאעברא ההוא מחבלא מעלמא, בר דישראל סרחו בההוא זמנא, ליומין זעירין, ועבדו ית עגלא. וכדין מה כתיב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. ועדים הוה רזין דשמא קדישא, דאעטר לון קב"ה, ואתנטל מנייהו, כדין שלטא מחבלא על עלמא, ואהדר כמלקדמין, כההוא זמנא דשלטא בעלמא, ועביד דינא.
אמר רבי יוסי, ביומוי דטופנא, מאן יהיב תמן מחבלא, דהא מיא הוו דאתגברו, תא חזי, לית לך דינא בעלמא, או כד אתמחי עלמא בדינא, דלא אשתכח ההוא מחבלא בינייהו, דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכא, טופנא הוה, ומחבלא אזיל בגו טופנא, ואיהו אקרי הכי. ועל דא אמר ליה קב"ה לנח, לטמרא גרמיה, ולא יתחזי בעלמא. והא אוקמוה. תא חזי, אמר רבי יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקת ארעא מזוהמא וכו'.
תא חזי, א"ר אלעזר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים. אמאי ווים. אלא כמין ו"ו הוו, ורישיהון חפא בדהבא. אינון דכסף, ורישיהון מחפן בדהבא, בגין דכל ו"ו בסטרא דרחמי קא אתיא, וכלהו הוו אשתמודען לעילא בחושבנא. ובגין דאתו מסטרא דרחמי, הוו אקרון ווים. וכל שאר תליין בהו. ולית ו"ו אלא דהבא וכספא כחדא. ובגין כך, כל אינון אקרון, ווי דאינון עמודים. מאן עמודים. כד"א והעמודים שנים וגו'. בגין דהא אלין לבר מגופא, לתתא הוו קיימין.
אמר רבי יצחק, לא ידענא אי דא עבידתא דקדש, או חול. בגין דכתיב ואת האלף, דהא כתיב הכא האלף, וכתיב התם האלף לך שלמה, מה להלן האלף חול, אוף הכא האלף חול.
אמר ליה, לאו הכי, דאי הוא הוה חול, לא יתעביד מנייהו ווים. ותו, דהא תמן כתיב האלף ולא יתיר, והכא כתיב האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. האלף דהתם אינון חול, דכתיב האלף לך שלמה. ודא איהו חול, בגין דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל. חול איהו מסטרא אחרא מסאבא. ועל דא הבדלה בין קדש לחול, בגין דבעינן לאפרשא בין קדש לחול. ורזא דקרא הכי הוא, ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור.
ועם כל דא אף על גב דפרישו אית לקדש מן החול, חולקא חדא אית ליה בקדושה מסטרא דשמאלא. הה"ד האלף לך שלמה, דאינון אלף יומי החול. ואינון יומי דגלותא. כמה דאית אלף יומין דקדושה, הכי נמי אלף יומין לסטרא אחרא. וע"ד אתערו חברייא, אינון יומין דגלותא, אלף שנין הוו.
וע"ד, אית אלף ואית אלף, ואינון אלף שנין דגלותא, אף על גב דישראל יהון בגלותא, ויתמשכון יתיר, בהני אלף שנין יתמשכון, דאינון אלף יומין דקאמרן. ובגין דא אוקמוה, כל שלמה דאית בשיר השירים קדש, בר מהאי דאיהו חול. האלף דהכא, קדש איהו, וכל עובדוי קדש, ועל דא עשה ווים לעמודים.
תא חזי, הא אמרן כל ו' ברזא דרחמי איהו, וכל אתר דאתי ו' בשמא קדישא, רחמי איהו. כגון ויי' המטיר על סדום. ויי' אמר אל אברם. רחמי ודינא כחדא. דמאי שנא בטופנא, דכתיב אלהים בכל אתר, אמאי לא כתיב ויי'. אלא תנינן, בכל אתר דכתיב ויי', הוא ובית דינו. אלהים סתם, דינא בלחודוי.
אלא בסדום, אתעביד דינא, ולא לשיצאה עלמא. ובג"כ אתערב איהו בהדי דינא. אבל בטופנא, כל עלמא שצי, וכל אינון דאשתכחו בעלמא. ואי תימא, דהא נח ודעמיה אשתזיבו. הא סתים מעינא הוה, דלא אתחזי. ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה.
ועל דא ויי' באתגלייא, ולא שצי כלא. אלהים סתים, ובעי לאסתמרא, דהא כלא שצי. ועל דא אלהים בלחודוי הוה, ורזא דא יי' למבול ישב. מהו ישב. אלמלא קרא כתיב, לא יכלינן למימר. ישב ישב בלחודוי, דלא אתא עם דינא. כתיב הכא ישב, וכתיב התם בדד ישב בלחודוי.
ורזא אוליפנא, קב"ה סתים וגליא. גליא הוא בי דינא לתתא. סתים הוא אתר, דכל ברכאן נפקי מתמן, בגין כך, כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו, ברכאן שריין עליה וכל דאינון באתגלייא, ההוא אתר דבי דינא שריא עלוי, בגין דאיהו אתר באתגלייא. וכלא איהו ברזא עלאה, כגוונא דלעילא.
עד שהמלך במסבו, בההוא חברותא ותפנוקא דעדן עלאה, בההוא שביל דסתים וגניז ולא אתיידע, ואתמליא מניה, ונפקין בנחלין ידיעאן. נרדי נתן ריחו, דא ים בתראה, דברא עלמא תתאה, כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא עלאה, לשלטאה ולמעבד, ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה.
תא חזי, בשעתא דהאי נרדא סלקא ריחא לעילא, כדין חביבותא אתקשרת, וסלקא האי נרדא לאתאחדא לעילא. וכלהו רתיכין קדישין, כלהו סלקין ריחין לאתעטרא לגבי דלעילא. אינון רתיכין כלהו אקרון עלמות שיר, כד"א על עלמות שיר, והא אוקמוה. מאי עלמות שיר. אלא כד"א, ועלמות אין מספר. מאי ועלמות אין מספר. כד"א היש מספר לגדודיו. ובגין דלית להו חושבנא כתיב ועלמות אין מספר.
ווים לעמודים, כלהו דכורין. כל אינון דסלקין ברבו משח לעילא, כלהו קיימין ברזא דדכורין, ולא אקרי דכר אלא ו', רזא דשמיא, דאינון דכורין. וכל אינון דלתתא, אקרון נוקבי. ובג"כ כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, מסטרא דנוקבא, אתמנן על השיר, ואמרי שירתא תדיר. וע"ד כתיב, על עלמות שיר. וכלהו נפקו ברזא דה'. ה' אפיקת כמה חילין לזנייהו ברזא דו'. ו', דא רזא דדכורא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא.
ובג"כ, כל אינון ווין עבד בצלאל, למיהב לון לאשראה על נוקבי. ונפקי מרזא דאלף, דאיהו חושבן שלים. ושבע מאות, דאיהו רזא שלים. וחמשה הכי נמי. ושבעים כלא רזא חדא. ועל דא, מרזא דנא, וחושבן דא, עשה ווים. וכלהו ברזא דו', ובדיוקנא דו' אתעבידו, וכלא ברזא עלאה, ובחושבנא נטלי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
23
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פקודי ט״ז
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.