אמר רבי חייא, תרי זמני כתיב שבטים. אלא, ששם עלו שבטים, אלין שבטין דלתתא. שבטי יה, אלין שבטין דלעילא. עדות לישראל, דא רזא דשמא קדישא עלאה דא, דאקרי עדות, כמה דאת אמר, ועדותי זו אלמדם. ואינון תריסר שבטין קדישין עלאין, אינון תריסר אבנין קדישין. ועל דא אינון קיימין לתתא, כגוונא דלעילא, וכל אינון שמהן דתריסר שבטין, כלהו גליפאן באינון אבנין, וכהנא רבא נטיל לון.
תא חזי, יעקב כד הוה אזיל לחרן, מה כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. אלין תריסר אבנין קדישין, וכלהו אתעבידו חד אבנא, דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. וקרי להו אבן, מאי טעמא. בגין דכלהו תריסר אבנין, אתכלילו באבנא חד קדישא עלאה, דאיהי לעילא מנהון, דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים.
ועל דא הכא, כהנא רבא שוי לון על לביה, לדכרא להון תדיר, דכתיב ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו לפני יי' תמיד. ובגין כך, כלא איהו ברזא דתריסר, תריסר עלאין טמירין לעילא, דאתגניזו ברזא עלאה קדישא, ואינון רזא דאורייתא, ונפקי מקול חד דקיק והא אוקמוה. תריסר אחרנין טמירין לתתא, כגוונא דלהון, ונפקי גו קלא אחרא, דאיהי אבן דכתיב, משם רועה אבן ישראל.
וע"ד אוקמוה ברזא דקרא דכתיב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן. דא שכינתא, דאקרי אבן בחן, אבן ישראל. דמגנדרין לה, ועאלין לה בגלותא, וכתיב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, ועל שמה אקרון כלהו אבנין.
וכמה אבנין לאבנין. אית אבנין ואית אבנין, אית אבנין יסודי ביתא, דכתיב ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ואית אבנין עלאין יקירין, ואינון תריסר. ואינון ארבע סדרין, תלתא תלתא לכל סדרא, לארבע רוחי עלמא. כגוונא דא אינון ארבע דגלים, דהוו אזלי במדברא, ואינון תריסר שבטין, תלתא תלתא לכל סטרא, לארבע רוחי עלמא. וכלא רזא חדא והא אוקמוה.
ותא חזי, בשעתא דכהנא רבא הוה שוי אלין תריסר אבנין, ולביש לון בחושנא ואפודא, כדין שריא עליה שכינתא. ואינון תריסר אבנין, גליפין בשמהן דכלהו שבטין. וכל שבטא ושבטא אתגליף על אבנא חד. משקען הוו אתוון על אבנין. וכד נהירין אבנין, אתוון הוו בלטין לבר, ונהרין על מה דאצטריכו.
ובשבטין כלהו, לא הוו תרין אתוון ח' ט', בגין דלא אשתכח חובה בכלהו. אמר רבי חזקיה, אי הכי ח' דשמא גרים יאות. אבל ט', דאיהי את טב, ותנינן מאן דחמי את ט' בחלמיה, טב ליה, בגין דביה פתחא אורייתא כי טוב. דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, והואיל והיא את טב, אמאי לא אכתוב באינון שבטין.
אמר ליה, בגין דסמיכין תרין אתוון אהדדי. ותו, דהא את ט' גניז וטמיר. ואיהו נהיר נהירו דכלהו, דהא את דא נהירו דכלהו הוי. ולאו נהירו אשתכח בר מאת דא, דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. והוא נהירו דההוא נהורא דגניז וטמיר. ועל דא כתיב, לא ימנע טוב להולכים בתמים. ודא איהו נהורא דכלהו שבטין. ובגין כך לא אתגלף בהו. ותו, דכלהו תריסר נפקי מגו אכסדרא דא טמירא, דאיהי ברזא דאת ט', ובג"כ איהו טמיר וגניז, ולא אתחזי בהו.
ת"ח, כל הני אבנין, קיימי באורח את וניסא. וכלהו כד הוו נהרין, כדין כהנא רבא הוו נהירין אנפוי, ואתוון נהרין ובלטין לאשתמודעא לבר. וכד הוו נהרין אנפוי דכהנא כדין הוו אשתמודען בליטו דאתוון, דאיהו לטב. ובדא אשתמודע כהנא, אי זכאה הוא אי לאו. ועל דא כלא איהו באת וניסא, והא אוקמוה.
רבי אבא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, הא דכתיב ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, ותנינן, אורים: דנהרין במלה דאצטריכו. תומים: דאשלימו במלייהו. תו אנן צריכין למנדע.
אמר ליה, ודאי, והכי איהו, חשן ואפוד לקבל אורים ותומים. ודא רזא, דתפלין, וקשרא דתפלין, לקבל תרין אלין. פתח ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו. וראית את אחורי, הא תנינן, דאחזי ליה קודשא ב"ה למשה, קשר של תפלין. ופני: אלין תפלין ממש. ופני אינון תפלין, דאינון רזא עלאה שמא קדישא. אחורי, איהו רזא דקשרא דתפלין. והא ידיעא לגבי חברייא. בגין דדא אספקלריא דנהרא. ודא איהי אספקלריא דלא נהרא.
לקבל דא, אורים: דנהרין במלייהו. תומים: דאשלימו במלייהו. דא פנים. ודא אחור. ורזא דא קול ודבור. קול אנהיר לדבור, למללא. דבור אשלים מלה. ותדיר דא בדא סלקן, ולא אתפרשן דא מן דא לעלמין, ובג"כ, חשן ואפוד, דא פנים ודא אחור וכלא רזא חדא בלא פרישו כלל.
אמר ליה, אי הכי דלא מתפרשן לעלמין, ומאן דאפריש לון, הא תנינן, דכתיב מפריד אלוף, מהו דכתיב ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו, ואלו חשן לא קאמר.
אמר ליה, ודאי הכי הוא, כל מה דהוא חשיב, איהו טמיר וגניז, ולא אדכר כל כך. כגוונא דא נושאי אפוד בד, מה דאיהו באתגלייא יתיר, איהו אדכר, בגין דיתכסי מה דאיהו בגניזו וטמירו. וע"ד אדכר מה דאיהו באתגלייא יתיר.
ובג"כ, שמא עלאה איהו רזא בטמירו וגניזו, ולא אדכר אלא בשמא דאיהו באתגלייא. דא אדכר, ודא אגניז. דא באתגלייא, ודא בסתירו, וכל מה דאתגלייא איהו אדכר לעלמין. שמא דגניז איהו ידו"ד, שמא דאיהו באתגלייא איהו אדנ"י, וע"ד אכתוב באתוון טמירין, ואקרי באתוון אלין, ואתכסי דא בדא, למהוי יקרא עלאה טמיר וגניז לעלמין. דכל אורחי דאורייתא הכי הוא, אתגלייא וסתימא. וכל מלין דעלמא בין דעלמא דין, ובין דעלמא דלעילא, כלהו איהו טמיר וגליא.
פתח ואמר, ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, כלהו ברזא דחכמתא שאילו. דכתיב הגידה נא לנו באשר למי, באשר, רזא דחכמתא שאילו. הכא שאילו רזא דאיהו באתגלייא, למנדע אי מזרעא דיוסף קאתי, דימא כיון דחמא ארונא דיליה, מיד אתבקע, והוה יבשתא, דכתיב הים ראה וינוס, הים ראה, ההוא דכתיב ביה וינס ויצא החוצה. מיד הירדן יסוב לאחור.
ועל דא שאילו ליה באשר, דכתיב ביה ביוסף, באשר את אשתו. אי מההוא זרעא קא אתית, צלי דישתוק ימא מינן. למי, ואי מזרעא דיעקב קא אתית, דכתיב ביה, למי אתה ואנה תלך, ואינון הוו מלאכין קדישין, דשדר בשליחותיה, ואשתזיב מההוא עאקו. צלי למרך, וישדר מלאכיה, ונשתזיב מההוא עאקו.
ואי לאו, מה מלאכתך, במה אשתדלותך בכל יומא. ומאין תבא, מאן אינון אבהתך. מה ארצך, אי היא ארעא דאתחזייא לאתענשא. ואי מזה עם אתה, אי הוא עמלק, או חד משבעה עממין, דאתחזון לאתענשא. כלא שאילו ליה כדקא יאות.
מה אתיב לון, ויאמר אליהם עברי אנכי, מההוא זרעא דאברהם העברי, דאקדיש שמא דמאריה בכל יומא בעלמא. ואת יי' אלהי השמים אני ירא וגו', אינון לא שאילו ליה אלא מלה באתגליא ובאתכסיא למנדע ביה. ואיהו אתיב לון כלא באתגליא.
מה כתיב וייראו האנשים יראה גדולה, כיון דשמעו שמא דקב"ה, מיד דחילו, בגין דכלהו הוו ידעין נסין וגבוראן דעבד קודשא ב"ה בימא, וכיון דאמר לון שמא דקודשא בריך הוא, מיד דחילו קמיה דחילו סגיא. תו אמר לון, דאיהו ערק מקמי קודשא בריך הוא. ועל דא אמרו ליה, מה זאת עשית, דאנת ערקת מקמיה, ולא עבדת פקודוי. ובגין כך מה זאת עשית דאנת עברת על פקודי דמארך.
ותא חזי, כל אלין אתגיירו לבתר, כד חמו נסין וגבורן דעבד ליה קב"ה ליונה בימא. וכלהו חמו ליה כד נפל בימא, וההוא נונא דסליק ובלע ליה קמייהו. וכד אתא ההוא נונא רבא לעיניהון דכלא, ופלט ליה ליבשתא, אתו לגביה ואתגיירו כלהו. הה"ד, משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו.
ותא חזי, כלהו אלין הוו גרי צדק, ואתחכמו באורייתא, והוו חכימין עלאין, בגין דהא קב"ה אתרעי בהו, ובכל אינון דמקרבי לגביה, ומקדשין שמיה באתגליא דכד אתקדש שמיה באתגליא, שמיה דאתכסיא, אסתליק על כורסי יקריה, דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל.
וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת. אמאי בפתיל תכלת. אלא לאחזאה בהאי תכלא אתקשר בכלא. ועל דא כלא איהו ברזא עלאה.
מה כתיב, פעמון זהב ורמון, ואוקימנא, וכלא איהו ברזא עלאה כדקאמרן. מה כתיב, ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יי'. בגין דאצטריך קלא דאשתמע, וברכאן ישרון על עלמא בגיניה דכהנא, דאיהו מברך כלא, ופלח כלא. פעמון זהב, הא אוקימנא. רמון, דאתמלייא כרמונא דא, דאיהו אתמלייא מכלא, וכלא אוקימנא.
ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כליל תכלת. הא אתמר ברזא דחשן ואפוד, וכלא חד. כליל תכלת, דהכי אתחזי כמה דאוקימנא, דתכלא איהו רזא דנהורא דכורסייא תכלא. דאיהו בקשורא דנהירו חוורא, כלא כחדא. ועל דא תכלא לאפודא איהו.
אמר רבי שמעון, הני מאני דלבושין דכהנא, כלהו ברזא עלאה איהו, למהוי לבושין דלתתא, כגוונא דלעילא. תא חזי, כיון דמיכאל כהנא רבא איהו, ואתי מסטרא דימינא, אמאי כתיב בגבריאל, האיש לבוש הבדים, דהא לבושין לכהנא רבא איהו, ומיכאל איהו כהנא, ואתי מסטרא דימינא. אלא מהכא, דשמאלא אתכליל בימינא תדיר, ואתלבש גבריאל בלבושין אלין.
תו, דהא גבריאל איהו אתמנא שליחא בהאי עלמא, וכל שליחא דאתמנא בהאי עלמא, אצטריך לאתלבשא בלבושין דהאי עלמא, והא אוקימנא ברזא דנשמתא, כד סלקת לעילא אתלבשת בלבושא כגוונא דלעילא, בגין למהוי תמן. וכן כד נחתת לתתא מלעילא, כלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזלת תמן. כגוונא דא כל אינון שליחן דאתמנן בשליחותא בהאי עלמא, והא אוקימנא.
ות"ח, האי מעילא דאפודא, לחפיא עליה, כד לביש ליה. כתיב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה.
האי קרא הא אוקמוה. אבל ת"ח, בשעתא דברא קב"ה לאדה"ר. דכר ונוקבא אתבריאו, והוו תרווייהו דא עם דא קשורא, נוקבא לאחורא, ודכורא לקמא, עד דנסר לון קב"ה, ואתקין לה, ואעיל לה לקמיה דאדם, לאסתכלא אנפין באנפין, וכיון דאסתכלו אנפין באנפין, כדין אתסגי רחימותא בעלמא, ואולידו תולדין בעלמא, מה דלא הוות מקדמת דנא, והא אוקימנא.
ולבתר דחב אדם ואתתא, ואתא נחש על חוה, ואטיל בה זוהמא, אולידת חוה לקין, והוה דיוקניה, דיוקנא דלעילא ותתא, מרזא דזוהמא דסטרא אחרא, ומסטרא דלתתא. ועל דא איהו הוה קדמאה, דעבד מותא בעלמא, בגין דסטרא דיליה גרים. חויא אורחיה הוא למהוי כמין לקטולא, ההוא דאתי מניה אורחיה נקיט ואזיל, ועל דא כתיב ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
אשכחנא בספרין קדמאין, דכד קטל ליה קין להבל, הוה נשיך ליה נשיכין, כחויא, עד דאפיק נשמתיה, וקטל ליה.
וכל מלין אהדרו ליסודא קדמאה, ואי לאו דהוה קין מההוא סטרא, לא אשתכח הכי לגבי אחוה. וע"ד, כיון דחזא אדם דאתקטיל הבל, ואתתריך קין, אמר, מה אנא אוליד מכאן ולהלאה, אתפרש מאתתיה מאה ותלתין שנין, ורוחין נוקבי מסאבי, הוו אתיין ומתחממן מניה, והוה אוליד רוחין ושדין, ואקרון נגעי בני אדם, ואוקימנא.
לבתר קני ואתלבש בקנאה, ואתחבר באתתיה, ואוליד לשת. דכתיב ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. דא איהו בדמותו כצלמו, מה דלא הוה הכי בקדמיתא, באינון בנין קדמאי, דהוו מקדמת דנא.
בגין, דהא בקדמיתא, אתחברותא אחרא הוות לגביה, ואוקמוה, עד דאתת חוה, ואתקין לה קב"ה לגביה דאדם, ואתחברו אנפין באנפין. ועל דא כתיב, לזאת יקרא אשה, דא איהי אתתא, אבל אחרא לא אקרי הכי. והא אוקמוה.
ובגין דאדם וחוה כחדא אתבריאו, כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם, תרווייהו כחדא הוו. ועל דא כתיב, אחור וקדם צרתני.
ת"ח, אפוד וחשן, אחור וקדם הוו, וכד כהנא אתלבש בהו, הוה דמי בדיוקנא עלאה. והא אתמר, דכדין אנפוי נהירין, ואתוון בלטין, וסלקין לעילא מנהרן, וכדין הוה ידע מלה.
ובגין כך, תקונא דחושנא, ותקונא דאפודא, כחדא מתקשרן. ואע"ג דתקונא דדא לאו איהו כתקונא דדא, וכלא ברזא חדא. קשורא דדא בדא, לאתאחדא חושנא באפודא, בארבע עזקן, דאתקשרו בהאי אתר, ובהאי אתר. ואינון רזא דאינון רתיכין, דמתקשרן בהאי סטרא דלתתא, לאינון דלעילא, וכלא איהו ברזא דאופנין וחיות.
כתיב, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואוקמוה, דהא כלא כגוונא דא אתעביד משכנא, כגוונא דעלמא תתאה, עבד כגוונא דעלמא עלאה, וכל עובדוי דעבד כגוונא דלעילא. ה"נ משכנא, כל עובדוי אינון כעובדא וכגוונא דעלמא עלאה.
ורזא דא כל עובדין דמשכנא, כלהו עובדין ותקונין דלעילא ותתא, בגין לאשראה שכינתא בעלמא, בדיורין עלאין, ובדיורין תתאין. כגוונא דא, גן עדן לתתא, איהו כגוונא עלאה. וכגוונא תתאה, כל ציורין, וכל דיוקנין דעלמא כלהו תמן. ועל דא, עבידת משכנא, ועבידת שמים וארץ, כלהו ברזא חדא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
39
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פקודי כ״א
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
