Zohar, Pekudei 59:1
היכלא שתיתאה. היכלא דא, קיימא עלאה, על כל אינון שאר היכלין תתאין. ארבע פתחין, אית להיכלא דא. חד, אקרי מות. וחד, אקרי רע. וחד, אקרי צלמו"ת. וחד, אקרי אפ"ל. אלין ארבע פתחין, קיימין תדיר לאבאשא. אלין אינון כללא דכלא.
היכלא שתיתאה. היכלא דא, קיימא עלאה, על כל אינון שאר היכלין תתאין. ארבע פתחין, אית להיכלא דא. חד, אקרי מות. וחד, אקרי רע. וחד, אקרי צלמו"ת. וחד, אקרי אפ"ל. אלין ארבע פתחין, קיימין תדיר לאבאשא. אלין אינון כללא דכלא.
כמה דאית בסטרא דקדושה, ברזא דמהימנותא, ארבע פתחין לארבע סטרין, דמתקשרן דא בדא, וכלהו קדישין. הכי נמי לתתא, הכא. וכד אלין מתקשרן ומתחברן דא עם דא כחדא, בהיכלא דא, כדין אקרי בית חבר. כמה דאת אמר, מאשת מדינים ובית חבר. והאי היכלא, קיימא לאבאשא תדיר.
על האי היכלא כתיב, ונעתרות נשיקות שונא, בגין דהכא קיימן, כל אינון נשיקין בישין, ותיאובתין בישין, וכל עדונין דגופא דהאי עלמא, די באינון עדונין אתתרך בר נש מהאי עלמא, ומעלמא דאתי. ועל האי היכלא כתיב, כי נפת תטפנה שפתי זרה וגו'.
בהאי היכלא, קיימא חד רוחא, דאיהו ממנא על כל אלין דלתתא, ואיהו כללא על כל שאר רוחין. האי היכלא, מתקשטא בקשוטוי דשפירו, על כל אינון היכלין. בהיכלא דא, מתלכדי רגלייהו דטפשאי. על האי היכלא כתיב, אל תחמוד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה.
בהאי היכלא, תליין כל תיאובתין דעלמא. וכל אינון ענוגין דטפשאי, חסרי לבא, חסרי דעתא. כד"א וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב. עובר בשוק אצל פנה וגו'. בנשף בערב יום וגו'. וכדין אתקריבו רגלוי להאי היכלא, דאיהו כללא דכלהו תתאין. כדין, והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב. שית, דא איהו האי היכלא, דאיהו שתיתאי לכל שאר היכלין. והכא קיימא זונה, לאפתאה לטפשאין.
בהאי היכלא קיימא ולא קיימא. נחתא ומפתא, סלקא ואסטיאת. כד"א בביתה לא ישכנו רגליה. פעם בחוץ פעם ברחובות, כד סלקא לעילא. ואצל כל פנה תארוב כד נטיל נשמתא.
מה כתיב, והחזיקה בו ונשקה לו. אלין אינון נשיקין, לסאבא, ולאטעאה בני נשא אבתרה. בגין דהכא, איהו אתר דכל אינון נשיקין בישין, ומכל זנונים נוכראין, דאינון מתיקין לפום שעתא. ווי לסופייהו, כמה דכתיב וחלק משמן חכה.
וכתיב ואחריתה מרה כלענה. מאי מרה כלענה. אלא, כד ב"נ אתפתא אבתרה בהאי עלמא, ומטא זמניה לאסתלקא מהאי עלמא, איהי קיימא עליה דב"נ, ואתגלימת קמיה בגלימא דגופא דאשא וחרבא שיננא בידה, ותלת טיפין בה.
ואוקמוה, ובה טפה חדא, מאינון טיפין דאיהי מרירא, ובשעתא דאטיל לה לפומיה דב"נ, עאל במעוי. וכדין נשמתא אתבלבלא, וההיא טיפה שטיא ואזלת בגו גופא, ואעקרת לה לנשמתא מאתרה, ולא שביק לה לנשמתא אתר למיתב, ואיהי מרה כלענה, ואטעים לה ב"נ במרירו, חלף ההוא מתיקא, דטעמו בה בהאי עלמא, כד אתמשכו בתרה, לבתר אשדי טפה אחרא, ונשמתא נפקאת, ומית ב"נ. ולבתר אשדי טיפה אחרא, וירוקין אנפוי, ואבאיש. בגין דנשמתא היא קדישא, וכד שלטא עלה דא סטרא אחרא מסאבא, עקרת מקמיה, ולא אתישבא כחדא.
בגין כך, כמה דאתדבק באינון נשיקין בישין בהאי עלמא, אוף הכי נמי בהאי שעתא. דאי ב"נ אתמשך אבתרה בהאי עלמא, ושבק סטרא קדישא, כדין נשמתא לא אהדרת לההוא אתר קדישא. וכמה דאתמשך אבתרה בהאי עלמא, הכי נמי שלטא על נשמתיה, וכדין נשמתיה נפקת בפטורי, ואוקמוה. וכל דא, בגין אינון נשיקין דנשקא ליה בהאי עלמא, דאינון מתיקין. ולבתר, מרירן ליה בהאי שעתא. וע"ד, והחזיקה בו ונשקה לו, בהאי עלמא, כמה דאוקימנא.
העזה פניה ותאמר לו, בגין דבהאי היכלא קיימין כל קטיגורין, וכל שליחאן בישין דמשתכחי לגבי דבר נש, ועבדי ליה דיתקן בתקונוי, ויסלסל בשעריה, ויתסחי, ויתתקן בגין דיסתכלון ביה. הכא קיימא רוחא חדא, דאקרי סקטופ"ה. ודא הוא ממנא על כל תקונא וסלסולא דבני נשא.
לגו דהאי היכלא, קיימא חד ממנא אחרא, דהאי ממנא אחרא, איהו אתער ליה לב"נ לבתר, לאתערא לון, דהא איהו מתקן גרמיה, ומסלסל בשעריה, דיטול בידיה חד מראה לאסתכלא ביה, ושוי ליה בידיה, ואסתכל ביה, וחמי דיוקניה בההוא חיזו. ובהאי אתער לההוא רוחא חילא אחרא. דאקרי עסירט"א, ומהכא נפקי, כל אינון דאחזיו כדיבין לבני נשא בחלמייהו. וכל אינון דאחזיין מלין ולא מתקיימי בהו, אלא לערבבא לון.
ולבתר, כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו, דאקרי מראה. כדין כלהו בגסותא דרוחא דילהון, והאי רוחא דאקרי עסירט"א, איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה, ועאל בנוקבא דלתתא דכל נוקבין, וסליק מתמן חד רוחא אחרא, דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכרא כדקאמרן. ודא איהו לילית אימא דשדין. וכד ההוא ב"נ אתער להאי רוחא אחרא דאקרי עסירט"א, כדין אתחבר עמיה דההוא ב"נ, ואתקשר עמיה תדיר. וכדין בכל ריש ירחא וירחא, אתער ההוא רוחא, דחיזו בישא בהדה דלילית, ולזמנין דאתזק מנייהו ההוא בר נש, ויפול לארעא, ולא יכיל למיקם, או ימות. וכל דא גרים, ההוא חיזו דמראה, דאיהו מסתכל ביה. דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה, הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה. ועל דא כלא קיימא בההוא אתערו דלתתא.
זבחי שלמים עלי. תא חזי, שלמים לא אתיין על חובה, ולא על חטאת, אלא על שלום. מאי שלמים. אלא שלמים מתרין סטרין, דלא אשתכח מקטרגא עליה, לא לעילא, ולא לתתא. מאן איהו מקטרגא. אלא ההוא סטרא דשמאלא דיצר הרע, דישתכח בשלמא דימינא. וע"ד, זבחי שלמים עלי.
ד"א זבחי שלמים עלי. הא אנא בשלוה לגבך, לאחזאה לך שלם. ובג"כ, היום שלמתי נדרי, לאפתאה בני עלמא תדיר. על כן יצאתי לקראתך וגו', דידענא דאנת חסר לבא, חסר טובה. לשחר פניך, לאתחברא בהדך בכל בישין דעלמא. ויאות לך לאהנאה, ולמטעי בתר תיאובתין דהאי עלמא. ודחי ליה ממלה למלה, ומביש לביש. אהדרנא באינון טפשאין, ושחירנא פניך, ואמצאך, כבר אשכחנא לך לאתדבקא בך.
לכה נרוה דודים עד הבקר, הה"ד, ועין נואף שמרה נשף. דהא כדין איהו זמנא לשלטאה. לכה נרוה דודים, נהך כחדא, הא אנא עמך, דהא עד כען את רביא אנת בחילך, אי השתא לא תתענג גרמך, אימתי, כד תהא סיב, השתא הוא זמנא. מ"ט. כי אין האיש בביתו, דא יצר טוב, דלא שריא הכא בגווך, ולאו איהו זמנא, הלך בדרך מרחוק, דלא שריא בב"נ, אלא בדרך מרחוק, כד איהו מתליסר שנין ולהלאה. ולאו בכל ב"נ, ואנא קאים עמך מיומא דאתילידת, הה"ד לפתח חטאת רובץ. והשתא דאנת רווק, השתא זמנא לך לאתענגא גרמך.
צרור הכסף לקח בידו, לסלקא לעילא, ולאתעכבא תמן ולאתענגא. ליום הכסא יבוא ביתו, אימת יבא לקבליה, ליום הכסא דאיהו יומא דדינא, לאשגחא בדינא, דכתיב בכסה ליום חגנו. בזמנא דאצטריך ב"נ לאתענגא בעלמא, ולאתהני ביה, אתרחקא מניה. ובזמנא דשריא דינא בעלמא, כדין אתי לגביה למעבד עמיה דינא, וע"ד הטתו ברב לקחה וגו'. עד יפלח חץ כבדו. זכאין אינון צדיקייא, דידעין ארחין קדישין, למהך בהו, ולא יסטון לימינא ולשמאלא, זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
17
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פקודי נ״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.