אמר רעיא מהימנא, כען בעי למנדע, איך אתקינו צלותין לקבל קרבנין. אלא תלת צלותין, לקבל את הכבש האחד תעשה בבקר, דא צלותא דשחרית, דאתמר בה, וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יי'. ואוקמוה רבנן, דלית עמידה אלא צלותא. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, לקבל צלותא דמנחה, דתקין לה יצחק. הה"ד, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ולית שיחה, אלא צלותא. צלותא דערבית, לקבל אמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה. הה"ד, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ולית פגיעה, אלא צלותא.
אדהכי דאנן באתר דא, אמאי כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, וכי לא הוו ליה כרים וכסתות למשכב. אלא הואיל ואתא חתן לגבי כלה, אע"ג דלא הוה ארחוי למשכב אלא בכרים וכסתות, ואיהי יהיבת ליה אבנים למשכב, יקבל כלא ברעותא דלבא, והא אתמר. ואוף הכי אתמר בחבורא קדמאה. מ"ד ויאמר יעקב כאשר ראם, אר"ש תיב. ואימא קרא. (ע"כ רעיא מהימנא)
אמר רבי פנחס, מסתכל הוינא, שמירה בלב איהו ודאי, וע"ד שמור בלב, ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר, במוחא, דרכיב ושליט על הלב. ולית זכירה אלא במוחא. וע"ד זכור לזכר ושמור לנקבה. מוחא דאיהו דכורא, רכיב ושליט על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד סמא"ל ונחש דא בדא, ואיהו חד. יותרת הכבד וכבד. וע"ד בקורבנא, יותרת הכבד, דא נחש. כבד מיכלא דדכורא, רזא דסמא"ל.
אמר ר"ש, ודאי כך הוא, ויאות הוא. וברירא דמלה, ורזא וסתרין דקרבן, הכי הוא. כבד נטיל בקדמיתא, הוא ויותרת דיליה, סמא"ל ובת זוגו. וכל אינון ערקין דכבדא. חיילין ומשריין דלהון. ונטילו דלהון, דאכלין חלבין שמנינו דקרבנא. הה"ד, ואת החלב אשר עליהם. וכדין קריב כלא לגבי לב.
ולב לא נטיל מכלא. אלא ודוי דאתעביד ביה, וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא. לב קריב לגבי מוחא, רעותא דיחודא דכהנא ביה, וחדוותא דליואי. מוחא דא, נהורא דאתיא ממוחא עלאה. מוחא קריב לגביה טמיר מכלא, דלא אתידע כלל. וכלא אתקשר דא בדא. ומוחא קריב נחת רוח דכלא.
ערקין דכבדא, אלין אישים, וכל אינון חייליהון. כבד, כמה דאתמר. יותרת נקבה, נוקבא דיליה. אמאי יותרת. דלא אתחברת בדכורא. אלא כד אשארת לה שעתא, לבתר דעבדת נאופהא, ושבקא ליה. תו, יותרת נקבה, דכד בעיא לאתחברא בב"נ, אתעבידת לגביה שיורין, דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה, עד דאתעבידא ליה חבורא חדא. ומאלין ערקין דכבדא, מתפשטן אחרן זעירין, לכמה זיינין, וכלא נטלין אמורין ופדרין. וכלהו כלילן בכבד.
לב דאיהו עקרא בקדושה, נטיל ומקריב למוחא כמה דאתמר. לב שריא על תרין כוליין, ואינון תרין כרובין. יהבין עיטא. ואינון רחיקין קריבין, ימינא ושמאלא. וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות, עד דאתקשר כלא כחדא.
זבחי אלהים רוח נשברה, דא מתקריב ללב, רוח נשברה, ודוי וצלותא. דהא ודאי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. וכבד מקריב ליה לגביה לב, דאיהו סניגורא עליה, וכלא קשורא כחדא בקורבנא.
מן כבד, נפקין כל מרעין, וכל מכתשין, לכל שייפי גופא, וביה שריין. לב, איהו זכיך מכלא. מניה נפקין כל טב, וכל בריאותא דשייפין כלהו, וכל תוקפא, וכל חדוה, וכל שלימו דאצטריך לכל שייפין.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
9
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פנחס ל״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
