Zohar, Pinchas 69:1
אמר ר' אלעזר לאבוהי, הא שמענא אלין שייפין אטימין, ברזא דקרבנין. שייפין אחרנין, רזא דלהון מאי. א"ל רבי שמעון לר"א, אלעזר ברי, כל שאר שייפין דלגו, רזא עלאה איהו.
אמר ר' אלעזר לאבוהי, הא שמענא אלין שייפין אטימין, ברזא דקרבנין. שייפין אחרנין, רזא דלהון מאי. א"ל רבי שמעון לר"א, אלעזר ברי, כל שאר שייפין דלגו, רזא עלאה איהו.
ת"ח, לבא הא אתמר, אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה, דאתיין לקמיה רוחא, מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין, הוה אוקיד לעלמא ברגעא חדא.
פתח ואמר, ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, אמאי אוקיד לון. בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה, דא כנפי יונה נחפה בכסף ואינון רפאל, וצדקיאל. ועלייהו אתמר, עושה מלאכיו רוחות, לנשבא תדיר קמי לבא.
(רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה, אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא, כל מה דאמרת שפיר, אבל מוחא איהו מים, לב איהו אש, ותרווייהו איהו רחמי ודינא, דא כסא רחמי, ודא כסא דינא. וקב"ה מלך, עומד מכסא דין, דאיהו לב. ויושב על כסא רחמים, דאיהו מוחא.
וכד חובין מתרבין על אברים, ועל ערקין דלבא, דאיהו כרסייא דדינא. אתמר בלבא, והמלך קם בחמתו ממשתה היין, דאיהו יינא דאורייתא. ובזמנא דכנפי ריאה נשבין על לבא, וחמת המלך שככה. דתרין כנפי ריאה, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפורתא דלבא.
ובמאי וחמת המלך שככה. בגין וישמע את הקול, דא קול תורה, קול דק"ש. וידבר אליו, בצלותא דפומא, דאיהו אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
וההוא רוחא דנשיב בכנפי ריאה, איהו אפיק קלא בקנה, דאיהו קנה חכמה קנה בינה. ואתמר בה, כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח. דאינון ארבע אתוון ידו"ד. והאי איהו רוח דדפיק בכל ערקין דלבא, דאתמר בהון, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.
אמר בוצינא קדישא, ודאי רעיא מהימנא, דרגא דילך איהי, דביה וחמת המלך שככה. אשרי העם שככ"ה, בגימטריא משה. אמר ליה, בריך אנת בוצינא קדישא, בוצינא דדליק קמי מלכא ומטרוניתא. נר יי', איהי נשמה דילך.
א"ל, הא אמרת מוחא ולבא וכנפי ריאה, תרי כוליין מאי ניהו. אמר רעיא מהימנא, הא אוקימנא בכנפי ריאה, עושה מלאכיו רוחות, כוליין משרתיו אש לוהט. ואינון תרין כנפי ריאה, ותרין כוליין, לקבל ד' חיון דכרסייא. כרסייא, איהו לבא באמצעיתא.
וכן מוחא, אית ליה ארבע חיון, דאיהו כרסייא דרחמי. ומאי ניהו. ראייה שמיעה ריחא דבור. ראייה: אריה. שמיעה: שור. ריחא: נשרא. וד' אנפין וד' כנפין לכל חד. דבור: אדם איהו. אחיד עילא ותתא, דרועין דבהון וידינו פרושות כנשרי שמים. גוף אריה, ושוקים, וכף רגליהם ככף רגל עגל. ועל גופא אתמר, מרכבת המשנה. משנה כתיב, לישנא דמתניתין. (ע"כ רעיא מהימנא).
טחול, פתח בוצינא קדישא ואמר, ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים. מאן אינון עשוקים. אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון. דסלקין מעלמא, ע"י מלאך המות. וכי מלאך המות קטיל לון, דאיהו עושק. אלא הדר ואמר, ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם. מאן ההוא כח. דא הוא דכתיב, יהי מארת ברקיע השמים. ודא הוא מארת חסר ואו, ודא לילית, דאיהי ממנא דההוא עושק.
ואיהי אקרי טחול, ואיהי אזלת וחייכא בינוקי, ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה, למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא. דא אברי בשני, ודא ברביעי בעובדא דבראשית. ובג"ד, לית סימנא טבא בשני וברביעי. כבד מותא דרברבי, טחול מותא דזוטרי.
(רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה אמר רעיא מהימנא, ודאי הכי הוא, דכבד איהו דרגא דעשו. עשו הוא אדום. הוא כניש כל דמין, בין צלולין, בין עכורין. ולא אבחין בין טב לביש. לא עביד אפרשותא בינייהו. לבא איהו ישראל, דאבחין בין טב לביש, בין דם טמא לדם טהור, ולא נטיל אלא ברירו ונקיו דההוא דמא, כבורר אוכל מגו פסולת.
ולבתר דנטיל לבא, דאיהו יעקב, ברירותא דדמים, דאיהו לעילא. ואשתאר כבד דאיהו עשו בפסולת. איהו כעיס עליה במרה, דאיהי גיהנם, דאתבריאת ביומא תניינא, מותא דרברבי, ואיהי נוקבא בישא, אש זרה, עבודה קשה, ע"ז קרינן לה.
ובגין דמינה אתער כעס לכבד, אוקמוה רבנן במתניתין, כל הכועס כאילו עובד ע"ז. ולא עוד, אלא דלית שריפה וחמימות בכל מרעין דאברין דגופא, אלא ממרה. דאיהי אדליקת בשלהובין על ערקין דכבד, ובעי לאוקדא כל גופא. ואיהו כגוונא דימא, כד איהו כעיס, דגלי ימא סלקין עד רקיעא, ובעו לנפקא מגבולייהו, לחרבא עלמא. אי לאו שכינתא, דאיהי לחולה כחול דאסחר לימא, דלא נפקת מפומהא, אוף הכי שכינתא אסחרת לגופא, וסמיך ליה, כד"א, יי' יסעדנו על ערש דוי.
ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין, המבקר את החולה, לא ליתיב למראשותיו, משום דשכינתא על רישיה. ולא לרגלוי, דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל ב"נ, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור, יי' יסעדנו על ערש דוי, על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה, עד רגלוי. ובג"ד אתמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה, ודא שכינתא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. לרשע גמור, מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצה"ר, דמ"ה אסחר ליה בכל סטרא, חרבא דיליה, דפניו מוריקות, בטפה חדא מאינון ג' טפות, דזריק ביה. הה"ד ואחריתה מרה כלענה. כבד דא דכורא. יותרת הכבד נוקבא. (עד כאן).
קיבה, איהו דרגא חד משתין דמותא. ודא אתקרי תרדמה. עסירטא, דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק, איהו מסטרא דמותא. ולאו מותא. רמזא, חד משתין דמותא.
(רעיא מהימנא) אמר רעיא מהימנא, בתר דגופא איהו מאילנא דטוב ורע, לית אבר בגופא, דלא אית ביה יצר הרע ויצר טוב, לבינוניים. ולצדיקים גמורים, תרין יצירות, דכר ונוקבא, תרווייהו טובים. כגוונא דחתן וכלה. לרשעים גמורים, תרין יצירות בישין, דכר ונוקבא, בכל אבר ואבר, מסטרא דסמאל ונחש.
ובג"ד מסטרא דאילנא דטוב ורע, קיבה אית בה תרין דרגין. דהכי אוקמוה רבנן, קיבה ישן. ואית שינה אחת משתין במותא, ושינה אחת משתין בנבואה. ובג"ד אוקמוה רבנן מארי מתיבתא, החלומות שוא ידברו, והכתיב בחלום אדבר בו. לא קשיא, כאן על ידי שד. כאן על ידי מלאך. חלום ע"י מלאך, חד משתין בנבואה. חלום על ידי שד, איהו שוא, מסטרא דמותא. ואיהו תבן, דהכי אוקמוה, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
אצטומכא דא קרקבן נקלף. ואוקמוה רבנן, קורקבן טוחן, דאיהו נטיל כלא, ושוחק, ומשדר לכל אברין, אי אברין בלא חובין. כגוונא דאוקמוה רבנן, דאית מלין דמעכבין ית קרבנא, דלא נחית לקבלא ליה, ההוא דשדר קב"ה לקבלא דורונא דיליה. דאית דמקבל ליה קב"ה על ידי אריה, דאתמר ביה ופני אריה אל הימין לארבעתן. וקב"ה רכיב עליה, ונחית ביה, לקבלא ההוא דורונא. ואית דורונא דמקבל ליה על ידי שור, דאתמר ביה ופני שור מהשמאל לארבעתן.
ואית דורונא, דמקבל על ידי דנשר, דאתמר ביה ופני נשר לארבעתן, דאינון שתי תורים או שני בני יונה. ואית דורונא דמקבל ליה ע"י דאדם, דכתיב ביה, אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. בדיוקנא דההוא דאתמר ביה, ודמות פניהם פני אדם. ידו"ד נחית עלייהו, לקבלא דורונא.
ואית חיון טבעיות, ממנן על גופין, דאינון מארבע יסודין, ואינון דכיין. ולקבלייהו ארבע חיון דורסין, מסאבין, ממנן על ד' מרירן, דאינון: מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא.
ואית חיון שכליות, דסחרין לכרסייא. ואית לעילא מנייהו, וגבוהים עליהם, ואינון חיון אלהיות, מסטרא דקדושה. ואית חיון דסטרא אחרא. ואתקריאו אלהים אחרים. ואלהיות דקודשא, אלהים חיים. ואלין אלהיות דקדושה, אתקריאו אלהי האלהיות, ועלת על כלא, אל אדון על כל המעשים. וכל זינא אזיל לזיניה. ובגין דאית אלהים אחרים, אמר עלייהו, זובח לאלהים יחרם בלתי לידו"ד לבדו. בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים. (עד כאן).
אצטומכא דא, נטיל ושחיק, ומשדר לכל סטרין דלתתא, ומניה אתזנו תתאי. מאינון שתין שמרים לתתא, כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא, מאינון אברים ופדרים. ושאר נטלין כל שייפין, ונטיל כלא כבד, וקריב ללב, כמה דאתמר. ודא איהו דכתיב, ופני אריה אל הימין. ועל דא אתחזי על מדבחא, כגוונא דאריה אכיל קרבנין. מכאן ולהלאה כל שאר שייפין, ברזא דגופא כגוונא דלעילא.
(רעיא מהימנא) אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא, ודאי אצטומכא בקדמיתא נטיל כלא, עד שית שעתין, ואופה. קרקבן, איהו אופה. וריאה, איהי משקה. לבא מלכא. ואינון תרין, אינון ודאי אופה ומשקה, למיהב למלכא, משפירו דכל מאכלין ומשקין, רישא דכלהו, מבחר לכלהו. והיינו דכתיב, אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. לבתר, אכלו רעים, שאר אברים, דאינון חילין ומשריין דמלכא, דפליג לון מזונא, ע"י שר האופים. שתו ושכרו דודים, ע"י שר המשקים.
וכבד איהו לימינא דב"נ. ובג"ד, ופני אריה אל הימין לארבעתן לימינא דמלכא, דאיהו לבא. טחול, לשמאלא. אלין אינון מסטרא אחרא, ופני שור מהשמאל. משקה חמרא מזוג במיא למלכא. ואריה אכיל, דא כבד, כניש מזונא קמי מלכא, דאיהו לבא.
ואית לאקשויי על האי. אי כבד איהו עשו, איך הוא מתקן מזונא ללבא. אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק. כבד עשו, דאיהו הצד ציד. ויימא ליה, יקום אבי ויאכל מציד בנו. אלין אינון צלותין, דאזלין ומתתרכין מעניים, ויצחק בצערא וביגונא, דלא יכלין לכוונא לצלותא. ובגין דא לא אמר ויאכל מצידי, אלא ויאכל מציד בנו. בני בכורי ישראל. כגוונא דא, לית לון לישראל מזונא בגלותא, אלא ע"י אומין דעלמא.
אבל כד אינון בארעא דישראל, מזוניהון ע"י שכינתא. ויהון תרין כנפי ריאה משקין אומה, שר המשקים. ותרין כוליין האופים, דמבשלין הזרע דנחית מן מוחא, ומבשלין מיא דמקבלין מכנפי ריאה. ולבתר דייכול מלכא, דאיהו לבא, אתמר בתרין כליין דיליה, אכלו רעים. ולתרין כנפי ריאה, שתו ושכרו דודים.
דלבא איהו כסא דין, ארבע חיון שליחן דיליה. תרין כנפי ריאה, ותרין כליין, דכנפי ריאה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, לקבלא עלייהו מלכא, דאיהו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'. דיתיב על כרסייא, דאיהו לבא, דכל אינון דפיקין מתנהגין אבתריה, כחיילין בתר מלכיהון.
ורוחא דנשיב מכנפי ריאה, נשיב על תרי נוקבי חוטמא. ואיהו קריר וצנינא משמאלא. וחם מימינא. ומסטרא דמוחא דאיהו כרסייא דרחמי, איהו רוח קר לימינא, דחסד. וחם משמאלא דגבורה, דתמן לבא. ומוחא מזיג ביה, באמצעיתא דתרווייהו. אוף הכי לבא מזיג, מקור וחום. ומוחא אוף הכי, דמקבלין דין מדין.
ושמרים דכלא, נטיל טחול, ומשריין דיליה, דאינון עבדים ושפחות, דאמר עלייהו שלמה, קניתי לי עבדים ושפחות. תרין כוליין אתקריאו אשים, על שם אשים דלעילא, דאתמר בהו אשי יי' ונחלתו יאכלון.
ובקנה שית עזקאן, דעלייהו אתמר, הבו ליי' בני אלים. דבהון סליק קלא, דאתפליג לו' קלין דשכינתא. ושביעאה סליק לפומא, דאיהו כרסייא. ושית עזקאן דקנה, אינון כגוונא דשית דרגין דכרסייא דמלכא. וקנה איהו סלם, דביה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, דאינון הבלים סלקין ביה מלבא, ורוחין דאוירא נחתין ביה בלבא, לקררא חמימותא, דלא לוקיד גופא.
וכד רוחא נחית, נחית בכמה רוחין, כמלכא עם חיליה. וכנפי ריאה מקבלין לרוחא, דאיהו מלכא עלייהו, כמה דאמינא. ופניהם וכנפיהם פרודות, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה.
אי זכאן אברין דבר נש בפקודין דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש, נחית בסלם, דאיהו גרון, בכמה רוחין קדישין, דאתמר עלייהו, עושה מלאכיו רוחות וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא, דאתמר עלייהו, משרתיו אש לוהט. ועלייהו אתמר קול ידו"ד חוצב להבות אש. בגין דליבא אדני, דמניה סלקין להבות אש בפומא דאיהו ידו"ד, דנחתין עמיה כמה רוחין דקדושה, מארבע אתוון יהוה. דאתמר עלייהו, כה אמר ידו"ד מארבע רוחות באי הרוח.
קנ"ה, איהו קנה חכמה קנה בינה, דאינון לימינא דחסד, ולשמאלא דגבורה. תפארת, סלם, באמצעיתא, בגופא כליל תרין דרועין, וגוף וברית, ותרין שוקין. לקבל שית עזקאן דקנה.
וכד נחית ידו"ד ללבא, לגבי אדנ"י, מתחברין דינא ברחמי בלבא. דאיהו יאהדונהי. וכד סליק אדני לפומא, דאדני שפתי תפתח, לקבלא יהוה בפומא, לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא חדא, יאדדונדי, כגוונא דמתחבראן בלבא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, אי לית לון פומא ולבא שוין. (עד כאן).
קנה שית עזקאן בקנה, מתחבראן כחדא, ואינון אקרון בני אלים, מפקי רוחא לנשבא על עלמא. ואתיין מסטרא דגבורה. וכד אינון מתחברן כחדא, אינון כגוונא דשופר. ואלין אקרו שופר, שופר של איל של יצחק. אלים בני בשן, הבו ליי' בני אלים. אלים דיצחק, ומפקין רוחא וקלא. וההוא קלא נפיק, ואערע בעבי מטרא, ואשתמע לברייתא לבר. וע"ד כתיב, ורעם גבורותיו מי יתבונן. דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין. ובגין דא אל הכבוד הרעים יי' על מים רבים. אל הכבוד רועם לא כתיב, אלא אל הכבוד הרעים, על ידא דבני אלים. ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא, הה"ד מי יתבונן.
(רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה, פתח רעיא מהימנא ואמר, ווי לון לבני נשא, דאינון אטימין לבא, סתימין עיינין, דלא ידעין אברים דגופיהון על מה אינון מתתקנין, דהא קנ"ה תלת חילין כלילן ביה, חד הבל, דאיהו להב אש, דנפיק מן לבא ואתפלג לז' הבלים, דאמר קהלת. תניינא, אויר דעאל לגביה מלבר. תליתאה, מים דכנפי ריאה, דאינון דבוקים בקנה. ומתלת אלין אתעביד קול, מים ורוח ואש, ומתפלג כל חד לז', ואינון ז' להבים, ז' אוירות, ז' נחלים.
וכד אערעו להבים דלבא, בעבי מטרא, דאינון כנפי ריאה, ארח קנה דריאה. האי איהו ורעם גבורותיו מי יתבונן. דביה לב מבין בבינה, דאיהי בלבא לשמאלא, גבורה. וחסד לימינא, מים דכנפי ריאה. ותמן חכמה מוחא, ומניה, מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. דאיהו לבונא דמוחא, נוזלים על קנה דריאה. בתר דאסתלקו עננים דבינה לגבי מוחא.
ורזא דמלה מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. ודא עשן המערכה, דסליק מן לבא למוחא. דכל רוחין דעלמא, לא זזין ליה מאתריה. חכמה: כח מ"ה. כח: בלבא. מה: במוחא. קנה: תפארת, כליל ו' ספיראן. ו' דרגין אינון לכרסייא, דאיהי אימא. לנחתא חכמה לגבה, מן מוחא ללבא, דבה לב מבין. ובגין דא, קנה חכמה קנה בינה. ביה אבא נחית. ביה אבא סליק. והאי איהו סלם דביה עולים תרי, ויורדים תרי. (ע"כ רעיא מהימנא).
ושט דבלע מיכלא, ומתמן עאל לכלהו שייפין, דאיהי בדרגא דאשים. אשים אינון קרבין מיד, ובלעי ונטלי כלא מגו אשא עלאה, דכליל לאשים. ורזא דא, אשי יי' ונחלתו יאכלון. אלין אכלין ובלעין, ושאר לא אכלין הכי.
וכל בני עלמא לבר, לא ידעין איך אכלין, ולאו רזא דלהון, אלא דרגין דלגו אינון ידעין, ונטלין מנייהו. ושט לית ליה בדיקה מבחוץ, דלא ידעי, אלא מבפנים ידעי ונטלי עד דעאל לבי טוחנא, ואשתחיק ואתבשל. ונטיל כלא כבד כמה דאתמר. מאלין אשים נפקי דרגין, דאקדמי ונטלי בקדמיתא מכבד, ומאן אינון. אלין הטוחנות, אכלי קרבנין וטחני. וע"ד מדאתחרב בי מקדשא כתיב, ובטלו הטוחנות כי מעטו. אלין טחנין בקדמיתא.
כיון דאתטחנן, אינון דשלטי עלייהו, בלעי ונטלי, ואקרון וש"ט. אמאי. אלא ושט, דיוקנא דוא"ו, איהו ושט כפוף. ולבתר, שט למיכל משתיא, חמרא ומיא. דכתיב שטו העם ולקטו. מיכלא למיכל, משתיא חמרא ומיא, נסוכא דיין, ונסוכא דמים.
בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה, אלין שרפים, בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא, ואקרון ריאה, בחבורא חדא, ואשתאיב כלא בהון. וכל אלין, נטלין כל חד וחד, כדקא חזי ליה. ומדחרב בי מקדשא, ובטלו הטוחנות כי מעטו כלהו. דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו, ולית יומא דלית ביה מארה, ארים קליה ר"ש ואמר, ווי ירושלם קרתא קדישא, ווי לעמא, דכל טבאן אלין אבדין, רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו, על דא בכו חברייא. אמרו, ווי רבי, כד תסתלק מן עלמא, מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין, דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא, ועד השתא. זכאה דרא דשמעין מלין אלין, וזכאה דרא דאנת בגוויה, ווי לדרא דישתארון יתמין מנך.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
44
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פנחס ס״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.