פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'. ר' יהודה פתח, זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו, תמן תנינן, מאן דחמי קשת בגוונוי, אצטריך לברכא ברוך זוכר הברית. בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא, דשוי קב"ה בארעא דלא ייתי עלה מי טופנא. בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא, בעי קב"ה לאובדא לון, וכדין דכיר לון האי אומאה דאומי לארעא, דכתיב תרי זמני לא לא. לא אוסיף לקלל, ולא אוסיף עוד להכות, דא איהו אומאה. כמה דכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח.
[א] רבי יוסי אמר, קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא, דכל זמנין דבריה חב לקבליה, אתא מלכא לאלקאה ליה, אתגליא עליה מטרוניתא בלבושי יקר דמלכו, מלכא חמי לה סליק רוגזא דבריה, וחדי בה, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם. וע"ד, לא אתחזי קשת בעלמא, אלא בלבושי יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בעלמא, איהו ברית, למיקם ברית, ואגין על עלמא. לא הוי צדיק, הא קשת, לאתחזאה דהא עלמא איהו קיימא לאובדא, אלא בגין קשת דא. [ב] ר' אלעזר אמר, לעולם לא אתלבש קשת דא, אלא בלבושא דאבהן קדמאי. ירוק וסומק וחיוור. ירוקא, דא לבושא דאברהם, אצטבע לבושא דא, כד נפק מניה ישמעאל. סומקא, דא גוון יצחק. דאתיא סומקא ואצטבע, כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא, עד ככבא דמאדים, דאתאחיד ביה עשו. חוורא, דא איהו לבושא טבא דיעקב, דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. [ג] ר' אבא אמר יאות הוא, אבל הכי אמר בוצינא קדישא, חוור, דא אברהם. דאתלבן בחוורא דנורא. סומקא, דא יצחק ודאי. ירוק, דא הוא יעקב, דקיימא בין תרין גוונין, וכתיב ביה ביעקב, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא לא עתה יבוש יעקב, לאתחזאה בגוון סומק, כיצחק דנפק מניה עשו. ולא עתה פניו יחורו, כאברהם לאתחזאה בגוון חוור, דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין, לאתעטרא בהו, על אבהן דיליה, ובאלין לבושין מתלבשת קשת, בשעתא דאתחזי קמי מלכא. [ד] תא חזי, רזא דברית קדישא, היא את יו"ד, דמתעטרא ברשימו עלאה, ודא איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין, ובגין דקני פנחס על ברית, אתרשים בשמיה הכא את דא, פנחס יו"ד זעירא, איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי, דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא. וע"ד, איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא, דלא אתאביד מגו עלמא. והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור, ולא אתאביד תדיר מגו קדישא דעלמא. ואיפה ישרים נכחדו, אלין נדב ואביהוא, דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה.
(רעיא מהימנא) אמר ליה רעיא מהימנא, שפיר קאמרת, אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס, קני על ברית, צריך לחדתא מלין סגיאין ביה, דהאי פרשתא כתיבא באורייתא על שמיה, דעליה אתמר קנא קנאתי, תרי קנאות, חד בשד"י דלעילא, ותניינא בשד"י דלתתא, ובגין דא עביד תרין שבועות בתרווייהו, ותרין זמנין לא לא.
אבל רבי יהודה אמר, מאן דחמי קשת בגוונוי נהירין, צריך לברכא ברוך זוכר הברית. ובגלותא דלאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות, ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זעיר, וזמנין לא נהיר כלל, זמנין אתחזי בשלימו, וזמנין לאו. דקשת קא רמיז גוונוי, לזכוון דכהנים לוים וישראלים, כד אינון שפירין, דנהיר קשת בגוונוי דאינון תלת.
קום אנת רבי יוסי הגלילי, ואימא, דהא מלין שפירין קאמרת בחבורה קדמאה, דקשת לא אתיא אלא לאגנא על עלמא. למלכא, דבכל זמנא דבריה חב, ומלכא חזי למטרוניתא, סליק רוגזא דבריה, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם. וע"ד לא אתחזי קשת, אלא לאגנא על עלמא. ולא אתגליא, אלא בלבוש יקר דמלכו, ובשעתא דאית צדיק בארעא, איהו ברית. למיקם ברית.
וכי בגלותא, קב"ה אתרחק ממטרוניתא, ואיך מטרוניתא אתלבשת לבושי מלכותא בגלותא, לא. אבל בגלותא, לבושה דקדרות, ואיהו אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. אלא ודאי ההוא קשת דאתגלייא בגלותא, לאו איהו אלא מטטרו"ן, דאתקרי שד"י ואיהו עבדו זקן ביתו, דשליט בכל דיליה, ובנוי, אתקריאו עבדים דקב"ה. ובני מטרוניתא בנים, ובגין דא, אם כבנים אם כעבדים.
ובזמנא דאתחרב בי מקדשא, אוקמוה דעבדים חפו ראשם, ונתדלדלו אנשי מעשה. ודאי אנשי מעשה אתקריאו, על שם מטרוניתא, דאתמר עלה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. אבל אי אית ליה צדיק, דזכווי ועובדוי לאנהרא, בהון מטרוניתא, ולמפשט מנה לבושי קדרותא דפשטין ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין דרזין דאורייתא, מה כתיב ביה, וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, ברזין נהירין דאורייתא, דאור ר"ז אתקרי, הה"ד, כי נר מצוה ותורה אור. ובאלין רזין אתמר וראיתיה.
ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה, וחמת המלך שככה, ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בההוא זמנא, שאלתא על פורקנא דילה, ובנהא עמיה, הה"ד תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא, דעבדא איהו, זמנין דנפיק בשלימו, כד בנוי מכשירין עובדוי, ולזמנין לא אשתכח בשלימו, כד בנוי לא מכשרין עובדוי.
אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא, ומקנין על שמיה, ומקדישין ליה ברבים. הכי מקדשין ליה לעילא, בין ממנן דשאר עמין, ואשתמודעין ליה כל ממנא בכנוייה. אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם ידו"ד, דאיהו חיי כל כנויין.
וכל שם וכנוי סהיד עליה, א"ל סהיד עליה, דאית ליה יכולת על כל אל, הה"ד אני אדרוש אל אל. אל, מארי דאל. אלהים סהיד עליה, דאיהו אלהי האלהים. אדנ"י סהיד עליה, דאיהו אדוני האדונים. אוף הכי כל שם. דכל מלאך אית לכל חד שם ידיע, לאשתמודעא לכל כת בההוא שם דמלכא דיליה. אבל ישראל, אשתמודען ליה ביהו"ה.
ורזא דמלה, ב"נ חד יכיל למהוי ליה כמה סוסוון, אוף הכי כל ישראל אינון בנוי דאדם, וכל ברא צריך למהוי ליה לאבוי כסוס וכחמור למשוי, ולמהוי כפיף תחותוי, והאי איהו רזא אדם ובהמה תושיע יי'. דאיהו ברא דאדם, ועביד גרמיה כבהמה תחותוי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
11
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פנחס ט׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
