Zohar Sh Lach 43
Zohar, Sh'lach 43:1
תו פתח ואמר, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה, האי ודאי הר העברים, אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה, דשכינתא תסלק לתמן, ותבשר עלמא. אבל כלא איהו, מבשרת ציון, דא איהי חפצי בה, אתתא דנתן בר דוד. אימא איהי דמשיחא, מנחם ב"ר עמיא"ל, ואיהי תיפוק ותבשר, ואיהי בכללא דמבשרת ציון.
Zohar, Sh'lach 43:2
קלא ישתמע בעלמא, ותרין מלכין יתערון בעלמא, לאגחא קרבא, ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא. הנה יי' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו. הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו, דקב"ה כריז בכל פמליא דלעילא, ויימא לון, אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי, אגריה מאי הוא. ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי, מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי, מהו אגריה. אינון אמרי כך. הה"ד, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.
Zohar, Sh'lach 43:3
מהו ופעולתו. אלא כמה דכתיב, מה רב טובך וגו'. פעלת לחוסים בך. דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו. אלא נגד עכו"ם. אשר צפנת ליראיך, מהו אשר צפנת. וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי, מה דהוא בעי למיהב, דכתיב צפנת.
Zohar, Sh'lach 43:4
אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב"ה, במה דאיהו מחי, ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא, בימינא קריב, ובשמאלא מחי. במה דמחי, ביה יהיב אסוותא לעולם, כתיב מצפון תפתח הרעה, ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי קשיין. וביה שרי כל אגר טב, וכל טיבו, דזמין קב"ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי, קרי קב"ה לצפון, ויימא ליה, בך יהבית כל טיבו, וכל אגר טוב לבני, דסבלו כמה בישין בהאי עלמא, על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך.
Zohar, Sh'lach 43:5
הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'. וכי ארחא הכי הוא דדרום, לממנע ברכאן, והא כל ברכאן מסטרא דדרום, וכל טבין דעלמא מדרום נפקי, ואיהו אמר לתימן אל תכלאי.
Zohar, Sh'lach 43:6
אלא בההיא שעתא, יתער קב"ה לאברהם, ויימא ליה קום, דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך, למיהב לון אגר טב, על כל מה דסבלו בגלותא. ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון, דכתיב אם לא כי צורם מכרם, דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי, ואחמי גרמיה, כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר, ויימא גבו מחוביהון, גבו מחטאיהון. א"ל קב"ה לאברהם, ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי, אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון, לא תמנע אגר טב מנהון, כמה וכמה סבלו על חוביהון, ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו אשר צפנת, ודא הוא מלה דההיא מבשרת.
Zohar, Sh'lach 43:7
ותו תבשר זמנא תניינא, בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה, ותהך ותבשר לאבהן, מיד תהך לירושלם, ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון, ותמן תקרקר קירא כמלקדמין, על אתר בי מותבה, ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת, דלא תיטול מתמן, ולא תפוק, עד דקב"ה יפרוק לבנהא, ודא חפצי בה תבשר כמלקדמין ואמרת, צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי גדול בקרבך. דא קב"ה דאיהו אתי לגבה, לאקמא לה מעפרא, ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם. ירושלם איהי, וירושלם שמה ודאי.
Zohar, Sh'lach 43:8
ובדא אוף הכי, כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן. ובג"כ זכאה איהו, מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא, על חדושא דאורייתא, דקב"ה, וכל פמליא דיליה, וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן, כלהו מתעטרין בההוא מלה.
Zohar, Sh'lach 43:9
תו שמענא בוצינא קדישא, דכמה יקר על יקר, ועטרה על עטרה, מעטרן לאבוה דההוא ב"נ תמן, בשעתא דאמר קב"ה, אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא, משמיה דפלוני בר פלוני, כמה אינון דנשקין על רישיה. כמה צדיקייא מעטרין ליה, כד נחתין. זכאה חולקיהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא, יומא דשבתא משאר יומין. (עד כאן)
Ficha editorial de este texto