ויראני את יהושע הכהן הגדול, מאי קא חמא, דהוה קאים קמי מלאכא, ומתלבש בלבושין מלוכלכין, עד דכרוזא נפיק, ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק, כתיב הכא ועומד לפני המלאך, מאי לפני המלאך. דהוה דאין דינוי, ההוא דכתיב ביה, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא. מאי קא משמע לן. דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא, לאתעטפא בעטופא דמצוה, ולאתלבשא בלבושא דמצוה. כד עייל בההוא עלמא, קאים בלבושא טנופא, דלא אצטריך, וקאים בדינא עליה.
ת"ח, כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא, וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה, כד עייל לההוא עלמא, מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם, וההוא לבושא, ווי למאן דאתלבש ביה. דהא כמה גרדיני נמוסין, זמינין לאחדא ביה, ועיילי ליה לגיהנם. ושלמה מלכא צווח ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
תאנא ברזא דספרא דצניעותא, ארבע מלכין נפקין לקדמת ארבע. בהו תליין כענבים באתכלא, צרירן בהו ז' רהיטין, סהדין סהדותא. ולא קיימין בדוכתייהו.
(רעיא מהימנא) ציצית, פקודא דא איהו, לאדכרא כל פקודי אורייתא בגינה. כד"א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' ועשיתם אותם. דא איהו סימנא דמלכא, לאדכרא ולמעבד.
כתיב ועשית ציץ זהב, והא אוקימנא רזא דציץ לאתעטרא ביה כהנא רבא. ודא איהו ציץ, לאסתכלא ביה עיינין, דאיהו סימן דעלמא עלאה, דאתעטר ביה כהנא רבא.
ובגין כך אסתכלותא דיליה מכפרא על עזות פנים, דלא קיימא לקמיה, אלא פנים דקשוט, רזא דכל אינון פנים עלאין, דאינון פנים דקשוט, פנים דאמת. דכלילן באמת דיעקב.
ציצית איהו נוקבא, רזא בעלמא תתאה. אסתכלותא לאדכרא. ציץ דכר, ציצית נוקבא, ודא לכל בר נש. ציץ לכהנא.
ותנינן, אסור לאסתכלא בשכינתא, בג"כ אית תכלא, בגין דתכלת, איהו כרסייא לבית דוד, ותקונא דיליה. ודא איהו דחלא מן קדם יי' לדחלא מההוא אתר. ועל דא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי', ודא כרסייא דדיינין בה דיני נפשות, כמה דאוקמוה, דכל גוונין טבין לחלמא, בר תכלא, דאיהו כרסייא דסליק בדינא דנפשות.
כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית. דדא איהו דחפי על שאר חוטין.
וראיתם אותו וזכרתם, וכתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק. מ"ט דא. אלא לברא דפריץ גדרא, ונשכיה כלבא. כל זמנא דאבוי בעי לאוכחא לבריה, הוה אמר הוי דכיר כד נשיך לך כלבא. אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם, דדא איהו אתר דסלקין נשמתין למידן.
כגוונא דא, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי, אמאי. אלא כד סליק לעינוי, וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה, הוה דחיל, וצלי קדם יי', והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא. כל זמן דברא חמי רצועה דאבוי, דחיל מאבוי. אשתזיב מרצועה, אשתזיב מכלא. מאן גרים ליה לאשתזבא. ההוא דחמי בעינוי ההוא רצועה, ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא. וע"ד וראה אתו וחי, חמי רצועה דאלקי ליה, ואיהו עביד ליה לאשתזבא. אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם, ועשיתם ודאי. ואי לאו, הא רצועה, דהאי יגרום לכון, למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר, וכדין ועשיתם.
ולא תתורו אחרי לבבכם, ימנע מנכון בישין ארחין אחרנין, ודאי, לא תתורו, ולא תעבדו בישין. ועל דא סלקא גוון תכלא. דא תכלת, דמיא לכסא הכבוד, מה כסא הכבוד, עביד לבר נש למהך לארחא דמישר, לדכאה ליה. אוף האי תכלת, עביד לב"נ למהך בארח מישר, ודאי דכלא אית לדחלא מהאי אתר, למיהך במישר.
כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי וגו'. מכנף הארץ, דא כנף דציצית, דאיהו כנף הארץ. זמירות שמענו, אלין שאר חוטין, דנפקין ותליין מאתר עלאה, גו אינון שבילין עלאין, דנפקין מחכמה עלאה. צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים, דאינון חוטין אינון שפירו דיליה, דהא מניה נפקין, וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא, אמינא רזי לי רזי לי, דהא מגו רזא עלאה דכל מהימנותא נפקין. וכד אסתכלנא בתכלת, וחמינא רצועה לאלקאה, אתר דחילו למדחל, אמינא אוי לי, דבני נשא לא ידעי לאשגחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא, בהאי בוגדים בגדו, דהא קורין ק"ש בלא ציצית, וסהדין סהדותא דשקרא, ואלין אינון בוגדים דבגדו, משקרי דגרמייהו.
ובגד בוגדים בגדו, לבושא דלהון בלא ציצית, אקרי בגד בוגדים. לבושא דאינון בוגדים דבגדו, דמשקרי וסהדין סהדותא דשקרא בכל יומא. ווי לון, ווי לנפשיהון, דסלקי בההוא כרסייא דתכלא למידן. ועלייהו כתיב, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ההוא בגד דלהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין. ווי לון, דלית לון חולקא בעלמא דאתי. זכאין אינון צדיקייא, דמלבושיהון ותקוניהון אשתמודען לעילא, לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
פקודא דא מצות ציצית, כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי בנורא. אשא חוורא לא אכיל, תכלא אכיל ושצי. ותאכל העולה, חוור מימינא, תכלת משמאלא. עמודא דאמצעיתא יחוד בין תרוייהו, ירוק. ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין, מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן. ובג"ד תקינו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא. (ע"כ רעיא מהימנא)
אמר רבי יהודה, כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא, וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך, סהדייא קיימין לקבליה, מכריזין ואמרין, רגלי חסידיו ישמור וגו'. שמור רגלך כאשר תלך. פלס מעגל רגלך. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא, סהדייא אמרי, עיניך לנכח יביטו. קם למללא, סהדייא אמרי נצור לשונך מרע וגו'. אושיט ידוי במלי עלמא, סהדייא אמרי סור מרע ועשה טוב.
אי ציית להו, יאות. ואי לא, כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו. כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי ב"נ לאשתדלא בפולחנא דקב"ה, כלהו סהדין סניגורין קמיה, וקיימין לאסהדא עליה טבאן, בשעתא דאצטריך ליה.
קם בצפרא, מברך כמה ברכאן. אנח תפילין ברישיה בין עינוי. בעי לזקפא רישיה, חמי שמא קדישא עלאה, אחיד ורשים על רישיה. ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה. אושיט ידוי, חמי ידא אחרא, מתקשרא בקשורא דשמא קדישא. אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דמאריה. אתעטף בעטופא דמצוה, בארבע זיויין דכסותיה, ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא, תלייא מארבע זיויין, ותליין בהו כענבים באתכלא.
מה אתכלא, דאיהו חד, ותליין ביה כמה ענבים, מהאי סטר ומהאי סטר. כך האי, מצוה חדא, ותליין ביה כמה ענבים, וזגין וזמורין צרירין בהו, שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא, דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר, מאן דיוסיף, לא יוסיף עלייהו על תליסר. מאן דימעט, לא ימעט משבעה.
ותאנא, האי תכלת, הוא רזא דדוד מלכא. ודא חוטא דאברהם, דזכה ביה לבנוי בתרוי. מאי תכלת. תכלית דכלא. רבי יהודה אומר, כסא הכבוד אקרי.
רבי יצחק אמר, שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי. דהא היא מתברכא משיתא אחרנין, על ידא דצדיק. ואי תלת עשר, תלת עשר אינון, כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן. והאי היא פתחא דכלהו.
והיא חוטא חד, ורשימא בגוונהא, וגוונא דילה נפיק, מחד נונא דאזיל בים כנרת. וכנרת על שמה אתקרי. ועל דא, כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד, דהא ודאי איהו כנור דדוד, מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה. ובג"כ, גוונוי עייל עד רקיעא, ומרקיעא עד כורסייא.
והכא כתיב מצוה, כד"א מצות המלך היא. מדוע אתה עובר את מצות המלך. כי מצות המלך. ותאנא, יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא. והאי הוא דוכרנא ופתחא לכל שאר כתרין. דכתיב, פתחו לי שערי צדק. וכתיב, זה השער ליי'. וע"ד כתיב, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי', לאכללא בהאי כל שאר כתרין. וע"ד אינון סהדי סהדותא, ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות.
ותנינן, תשמישי מצוה, נזרקין. ואי תימא, הא לולב וערבה וכו', תשמישי קדושה אינון, אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה, בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא.
א"ר יצחק, אינון חוטין, לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן, לד' סטרי עלמא, מהאי אתר. ואיהי שלטא על כלא. ברזא דלב, דאיהי לבא דכל האי עלמא, ולבא דעלאי, ותליא בלב עלאה. וכלא הוא בלב, דנפק מחכמה עלאה. א"ר יצחק, שעורא דהאי, ואורכא דהאי, אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר.
א"ר יהודה, אמר קב"ה, מאן דבעי למהך בתר דחלתי, יהך בתר לבא דא, ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין. כד"א, עיני יי' אל צדיקים אבל אתם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מ"ט בגין דאתם זונים אחריהם.
אמר ר' חייא, מאי טעמא הכא יציאת מצרים, דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אלא, בגין דכד נפקו ממצרים, בהאי חולקא עאל. ובהאי, קטיל קב"ה קטולא דמצרים. וע"ד באתריה אתדכר, ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה. בגין דהאי מצוה, היא אתר דילה.
תאני ר' ייסא, כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כימי, כיום מבעי ליה, דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו. אלא כאינון יומין עלאין, דאתברכא בהו כנסת ישראל. כך זמין קב"ה לאפקא להו לישראל מן גלותא, וכדין כתיב ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו וגו', זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ. מאי מודעת זאת. בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה. בההוא זמנא אשתמודעא זאת, בכמה נמוסין דילה, דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא, כדין כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
28
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, שלח לך מ״ו
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
