Zohar Shmini 6
Zohar, Shmini 6:1
יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו'. אמר רבי יהודה, מגו פרשתא דא שמעינן, דנדב ואביהוא רוי חמרא הוו, מדאזהר לכהני בהא. ר' חייא פתח, ויין ישמח לבב אנוש וגו', אי בעי כהנא למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין יתיר מכלא, אמאי אסיר ליה חמרא, דהא חידו ביה אשתכח, נהירו דאנפין ביה אשתכח.
Zohar, Shmini 6:2
אלא שירותא דחמרא חדוותא. סופיה עציבו. ועוד דיין מסטרא דליואי אתי, מאתר דחמרא שרי, דהא אורייתא וחמרא דאורייתא, מסטרא דגבורה הוא. וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין.
Zohar, Shmini 6:3
ר' יוסי אמר כל חד אוזיף לחבריה, וכליל כלא דא בדא, ובג"כ, חמרא שרי חדוותא, בגין דכליל מגו מיא, ולבתר אהדר לאתריה, ועציב ורגיז ודאין דינא.
Zohar, Shmini 6:4
ר' אבא אמר, מאתר חד נפקו, יין ושמן ומים. מים ושמן לימינא, נטלי כהני וירתי לון, ושמן יתיר מכלא. דאיהו חדוותא שירותא וסיומא, דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין לשמאלא, ירתי ליואי, לארמא קלא ולזמרא, ולא לשתוק, דהא חמרא לא שתיק לעלמין, ושמן בחשאי הוא תדיר.
Zohar, Shmini 6:5
מה בין האי להאי. אלא, שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר, אתי מסטרא דמחשבה, דאיהו בלחישו תדיר ולא אשתמע, והוא בחשאי, ועל דא הוא מימינא. ויין דאיהו לארמא קלא, ולא שתיק לעלמין, אתי מסטרא דאימא, וירתין ליואי לסטר שמאלא, וקיימי לזמרא לארמא קלא, וקיימי בדינא. ובג"כ כתיב, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.
Zohar, Shmini 6:6
בג"כ, כהנא כד ייעול למקדשא למפלח פולחנא, אסיר ליה למשתי חמרא, דהא עובדוי בחשאי אינון, ובחשאי אתאן ואתכוון, וזווג למאן דזווג, ונגיד ברכאן לעלמין כלהו, וכלא בחשאי, ועובדוי כלהו ברזא. וחמרא מגלה רזין הוא, דהא כל עובדוי לארמא קלא קאים.
Zohar, Shmini 6:7
רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, מבי מרוניא לצפורי, והוה רבייא חד שכיח לגבייהו, בחמרא בקינטא דדובשא אמר רבי יהודה נימא מלה דאורייתא ונזיל.
Zohar, Shmini 6:8
פתח רבי יצחק ואמר, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וגו'. וחכך כיין הטוב, דא יינא דאורייתא, דאיהו טב. דהא יינא אחרא לאו איהו טב, ויינא דאורייתא, טב לכלא. טב לעלמא דא, וטב לעלמא דאתי. ודא הוא יינא דניחא ליה לקב"ה יתיר מכלא, ובזכו דא, מאן דמרוי מיינא דאורייתא, יתער לעלמא דאתי, ויזכי לאחייא, כד יוקים קב"ה לצדיקייא. א"ר יהודה, דובב שפתי ישנים, הא תנינן דאפילו בההוא עלמא, יזכי למלעי באורייתא, הה"ד דובב שפתי ישנים.
Zohar, Shmini 6:9
אמר ההוא רביא, אי כתיב וחכך מיין הטוב, הוינא אמרי הכי. אבל כיין הטוב כתיב, ולא מיין. אשגחו ביה, אמר ר' יהודה, ברי אימא מילך, דשפיר קא אמרת.
Zohar, Shmini 6:10
אמר, אנא שמענא, דמאן דאשתדל באורייתא, ודביק בה, וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומיה, ולא לחיש לה בלחישו, אלא ארים קליה בה, דאורייתא הכי בעיא לארמא קלא, דכתיב בראש הומיות תקרא, לארמא רנה דאורייתא, ולא בלחישו. כיין הטוב, כחמר טב דלא שתיק. והוא עתיד לארמא קלא, כד יפוק מהאי עלמא. הולך לדודי למשרים, דלא יסטי לימינא ולשמאלא, לא ישתכח דימחי בידוי. דובב שפתי ישנים, אפילו בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא.
Zohar, Shmini 6:11
תו שמענא וחכך כיין הטוב, האי קרא לכ"י אתמר, ובתושבחתא אתמר. אי הכי, מאן הוא דמשבח לה בהאי. אי קב"ה, מהו הולך לדודי, הולך אלי מבעי ליה.
Zohar, Shmini 6:12
אלא ודאי קב"ה קא משבח לה לכ"י, כמה דהיא קא משבחת ליה, דכתיב חכו ממתקים, כך קב"ה משבח לה לכ"י. וחכך כיין הטוב, יין הטוב: דהוא חמרא דמנטרא. הולך לדודי: דא יצחק, דאקרי ידיד מבטן. למישרים: כד"א, אתה כוננת מישרים, לאתכללא שמאלא בימינא. ודא הוא מישרים, דבגין חדוותא דההוא חמר טב, אתכליל שמאלא בימינא, וחדאן כלא. דהא כלא מתערי בחדוואן וברכאן, ועלמין כלהו משתכחי בחדו, ומתערי לארקא ברכאן לתתא.
Zohar, Shmini 6:13
אתו ר' יהודה ור' יצחק ונשקו ליה רישיה, וחדו עמיה, א"ל מה שמך. א"ל ייסא. אמרו רבי ייסא תהא. יתיר תהא שכיח בעלמא מרבי ייסא חברנא, דאסתלק מביננא. אמרו ליה ומאן אבוך. א"ל, אפטר מעלמא, והוה אוליף לי כל יומא ג' מלין דאורייתא, ובליליא ג' מילין דחכמתא דאגדתא. והני מילי אוליפנא מאבא, והשתא דיורי בחד ב"נ, וסליק לי מאורייתא. ואנא אזיל כל יומא לעבידתא, ובכל יומא אהדרנא אינון מלין דאוליפנא מאבא.
Zohar, Shmini 6:14
א"ל ההוא בר נש ידע באורייתא. אמר לון לאו. סבא הוא, ולא ידע לברכא ליה לקב"ה, ואית ליה בנין, ולא שוי לון בבי רב. אמר ר' יהודה אי לא הוה הכי, הוה אעילנא לגבי האי כפר למללא עלך, השתא אסיר לן למחזי אנפוי. שדי חמרא מנך, ואת זיל לגבן. אמרו ליה מאן הוא אבוך. אמר רבי זעירא דכפר ראמין.
Zohar, Shmini 6:15
שמע רבי יהודה ובכה, אמר אנא הוינא בביתיה, ואוליפנא מניה ג' מלין בכסא דברכה, ואוליפנא מניה במעשה בראשית תרי. אמר ר' יצחק, ומה מהאי רביא בריה אוליפנא, מניה לא כ"ש. אזלו ואחידו בידיה. חמו חד חקל ויתבו תמן. אמרו ליה אימא חד מלה, מאינון דאוליף לך אבוך במעשה בראשית.
Ficha editorial de este texto