Zohar Tazria 23
Zohar, Tazria 23:1
תאנא בכמה דרגין אתקרי ב"נ: אדם, גבר, אנוש, איש. גדול שבכלם אדם. דכתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו. וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם. ולא כתיב, גבר, אנוש, איש. א"ר יהודה, אי הכי, והא כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. מאן בעי למקרב קרבנא. מאן דאיהו חטאה וכתיב אדם.
Zohar, Tazria 23:2
אמר ר' יצחק ת"ח, קיומא דעלמא דעלאין ותתאין, הוא קרבנא. נייחא דקב"ה. ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא, הוי אומר האי אדם, דיקירא מכלא. א"ל אי הכי, הא כתיב, אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', והיה בעור בשרו לנגע צרעת. אמר ליה, להאי בעי קב"ה לדכאה יתיר מכלא, דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו, לא ליתיב הכי.
Zohar, Tazria 23:3
ובגין כך כתיב באדם, והובא אל הכהן. ובא לא כתיב, אלא והובא, דכל מאן דחמי ליה, אתחייב ביה לאקרובי קמי כהנא, דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי. וכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע וגו', ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו', ולא כתיב בהו והובא.
Zohar, Tazria 23:4
אמר ליה, והא כתיב והאיש משה, כי זה משה האיש, אמאי לא אקרי אדם. אמר ליה משום דאקרי עבד למלכא, דכתיב לא כן עבדי משה. משה עבדי. ואוף הכי אקרי איש לגבי אדם דלעילא. אמר ליה אי הכי, והא כתיב יי' איש מלחמה, ולא כתיב אדם. א"ל סוד יי' ליראיו. א"ל אי הכי אנא בינייהו יתיב בכלא, ובאתר דא לא זכינא.
Zohar, Tazria 23:5
א"ל זיל לרבי אבא, דאנא אוליפנא מניה על מנת דלא לגלאה. אזל לגבי דרבי אבא, אשכחיה דהוה דריש ואמר, אימתי אתקרי שלימותא דכלא, כד יתיב קב"ה בכורסייא. ועד דלא יתיב בכורסייא, לא אשתכח שלימותא. דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, משמע דכתיב אדם, דהוא כללא, ושלימותא דכלא. אמר ר' יהודה, בריך רחמנא דאשכחית לך בהאי. א"ל אי הכי הא כתיב יי' איש מלחמה, ולא כתיב אדם. א"ל יאות שאלת.
Zohar, Tazria 23:6
ת"ח, התם לא אשתכח שלימותא דכלא, ובגיני כך אקרי איש. אבל הכא, שלימותא דכלא, וכללא דכלא, בגין כך אקרי אדם. קארי עליה טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.
Zohar, Tazria 23:7
תו אמר ליה, כתיב אדם ובהמה, ולא כתיב איש ובהמה. אמר ליה ולא. והכתיב למאיש ועד בהמה. אבל מה דכתיב אדם ובהמה, כמה דכתיב מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר. אורחיה דקרא הוא, דנקיט עלאה מכלהו, ונמיך מכלהו. אוף הכא עלאה דכלא, אדם, ונמיך מכלא בהמה.
Zohar, Tazria 23:8
אמר ליה והא כתיב ואדם אין לעבוד את האדמה. א"ל, תא חזי, דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי, ולא אתחזיאו בעלמא, וכלהו אתעכבו עד דייתי ההוא דאקרי אדם. הה"ד, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו'. טרם: עד לא, כתרגומו. משום דדיוקנא עלאה לא אתחזי, הה"ד ואדם אין, כלומר, כלהו אתעכבו בגיניה דהאי דיוקנא, עד דאתחזי. ובג"כ לא אתברי האי דיוקנא, אלא בדיוקנא דאתחזי ליה, הה"ד וייצר יי' אלהים את האדם, בשם מלא. כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא, וכללא דכלא.
Zohar, Tazria 23:9
תאנא, בששי נברא אדם, בשעה שנשלם הכסא. ונקרא כסא, דכתיב שש מעלות לכסא. ולפיכך נברא האדם בששי, שהוא ראוי לישב על הכסא. ותאנא כיון דנברא אדם אתתקן כלא, וכל מה דלעילא ותתא, וכלא אתכליל באדם.
Zohar, Tazria 23:10
תניא א"ר יוסי, כתיב ודמות פניהם פני אדם, כללא דכלא, וכלא כלילן בהאי דיוקנא. א"ר יהודה והא כתיב ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, אמר ליה כלא אפי אדם הוו, ובההוא דיוקנא דאדם, אתחזיין כל גוונין וכל דיוקנין. כמה דתנינן אנפוי אנפי נשרא, לא דהוא נשרא, אלא דאתחזי בדיוקנא דאדם, משום דכליל כל גוונין וכל דיוקנין.
Zohar, Tazria 23:11
א"ר יצחק, ת"ח, כל מאן דאיהו תחות שולטני דאדם, אתקרי איש. משום דאתתקן בגוונא דאדם, מדרגא אחרא דהוה ביה בקדמיתא. דתניא ברזא עלאה בספרא דצניעותא, כד אתברי אדם, נחת בדיוקנא קדישא עלאה, ונחתו עמיה תרין רוחין, מתרין סטרין, מימינא ומשמאלא, כללא דאדם. ורוחא דימינא, אתקרי נשמתא קדישא, דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ורוחא דשמאלא, אתקרי נפש חיה, והוה אזיל ונחית מעילא לתתא, ולא אתיישבא בהדי אחרא.
Zohar, Tazria 23:12
כד הוה עייל שבתא, והוה חב אדם, אתעבידו מההוא רוחא שמאלא, בריין מתפשטן בעלמא, ולא אסתיימו גופא דלהון. ואתחברו בהאי גופא דאדם, בדכורא ונוקבא, ואתילידו בעלמא. ואלין אקרון נגעי בני אדם. תנא, עלאין מנייהו דלא אתדבקו לתתא, ותליין באוירא, ושמעין מה דשמעין מלעילא. ומנייהו ידעין אינון אחרנין לתתא.
Zohar, Tazria 23:13
תנא, מן בוצינא דקרדינותא, נפקין תלת מאה ועשרים וחמש ניצוצי, מתגלפין ומתאחדן כחדא מסטרא דגבורה, דאקרון גבורות, ומתלכדן כחדא, ואתעבידו חד. וכד עיילין אלין בגופא, אקרי איש. דא דתנינן איש תם וישר איש צדיק, ואיש דהכא, איש מלחמה כתיב, דכלא סליק דינא, וכלא חדא. א"ר יהודה אמאי. לא הוה בידיה. אתו שאילו קמיה דר"ש, אמר לון, תו קשיא, דהא תנינן כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, ותנינן מאן איש דא חסד, והכא אמריתו דהוא דינא.
Ficha editorial de este texto