פתח חד ואמר, הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי'. פתח תניינא ואמר, יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם. פתח תליתאה ואמר, ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם יי'. כדין כרוזא קדים וקרי אתעתדו קדישי עליונין, אינון דמשבחן למאריהון, אתתקנו בשבחא דיממא. כדין אתפרשון יממא מן ליליא. זכאה חולקיה, מאן דקם בצפרא, מגו תושבחתא דאורייתא, דלעי בליליא. בההוא זמנא צלותא דצפרא.
כתיב, אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו, האי קרא אוקמוה ליה, על גלות דישראל, דיתבי גו בני שעיר, וישראל אמרי לקב"ה, שומר, מה מלילה, מה תהא עלן מן גלותא דא, דדמי לחשוכא דליליא. מה כתיב, אמר שומר, דא קב"ה, אתא בקר, כבר נהירנא לכו בגלותא דמצרים, ואסיקנא לכו וקריבת יתכון לפולחני, ואורייתא יהבית לכון, בגין דתזכון לחיי עלמא. שבקתון אורייתי, וגם לילה, אעילנא לכו בגלותא דבבל, ואסיקנא לכו. שבקתון אורייתי כמלקדמין, אעילנא לכו בגלותא כמלקדמין. אם תבעיון בעיו כד"א, דרשו מעל ספר יי' וקראו, ותמן תשכחון במה תליא גלותא דלכון, וגאולה דלכון, וכד תבעיון בה, היא תימא ותכריז קמייכו. שובו אתיו. שובו בתשובה שלימתא, ומיד אתיו ואקריבו לגבאי.
ובהאי קרא כתיב, משא דומה. ורזא דא, בשית דרגין דנבואה אתמר לנביאי. במחז"ה. בחזו"ן. בחזיו"ן. בחזו"ת. בדב"ר. במש"א. וכלהו חמשא כלהו כמאן דחמי בתר כותלא, ההוא נהירו דנהורא. ומנהון, כמאן דחמי נהורא דשמשא מגו עששיתא. אבל משא, הוי, כד מטי ההוא נהורא בטורח סגי ואיטרח מלוי עלוי, דלא יכיל לאתגלייא ליה, כד"א, לשום את משא כל העם הזה עלי. ובג"כ, משא.
והכא משא דומה טורח סגיאה, דלא יכיל לאתגלייא ואיהו נבואה בלחישו, וקיימא בלחישו. אלי קורא משעיר הכא לא אתגליא מאן אמר אלי קורא משעיר. אי קודשא בריך הוא, אי נביאה מהימנא. אבל נבואה דא ודאי קיימא בלחישו, גו רזא דמהימנותא עלאה, ומגו רזא סתימאה, נביאה מהימנא אמר, דליה הוה קרא קלא ברזא דמהימנותא, ואמר אלי קורא משעיר. כד"א, וזרח משעיר למו. ולא כתיב וזרח לשעיר, בגין דרזא דמהימנותא הכי איהו, דרגין מגו דרגין, אלין פנימאין מאלין, קליפה גו קליפה, ומוחא גו מוחא.
והא אוקימנא, דכתיב, והנה רוח סערה באה מן הצפון, הא דרגא חד. ענן גדול, הא דרגא אחרא. ואש מתלקחת, הא דרגא תליתאה. ונוגה לו סביב, הא דרגא רביעאה. ולבתר ומתוכה כעין החשמל. ולבתר ומתוכה דמות ארבע חיות הא דרגין גו דרגין.
אוף הכא, כד אתגלייא קודשא בריך הוא לישראל, לא אתגלייא אלא מגו דרגין אלין. מסיני בא, דרגא דהוה טמירא יתיר, ולבתר אצטריך לאתגליא. ואמר וזרח משעיר, הא דרגא אחרא, דאיהו באתגלייא יתיר, קליפא דשריא על גבי מוחא. ולבתר הופיע מהר פארן, הא דרגא אחרא. ולבתר ואתה מרבבות קדש, דא שבחא דכלא, דאף על גב דאתגלייא מכל אלין דרגין, מההוא אתר דהוא עקרא דכלא, שרי לאתגלאה מניה. מאן אתר איהו. מרבבות קדש איהו, אינון דרגין עלאין לעילא, אוף הכא אלי קורא משעיר, מההוא דרגא דקאמרן, דאתדבק לעילא.
שומר מה מלילה שומר מה מליל. שומר דא מטטרו"ן, וכתיב, ושומר אדוניו יכבד, ודא רזא דשלטא בליליא. מה מלילה שומר מה מליל, מה בין האי להאי. אלא, כלא חד, אבל בחולקא דא, שלטא סטרא אחרא. ובחולקא דא, לא שלטא כלל. ליל, אצטריך לנטורא, דכתיב ליל שמורים הוא, ועל דא חסר ה', ודא איהו כד עאל ליליא, עד דאתפלג. מפלגו ליליא ולהלאה, שלטא לילה בה' דכתיב ויהי בחצי הלילה. הוא הלילה הזה. ולילה כיום יאיר וגו'. ובגין כך, שומר מה מלילה שומר מה מליל.
אמר שומר. אשכחנא בספרא דאדם, מה בין ויאמר לאמר. ויאמר לעילא, ואמר לתתא, ואל משה אמר. מאן אמר, אמר שומר, דא מטטרון. אתא בקר, דא צלותא דשחרית דאיהו שלטנו דיממא, ההוא דשליט על ליליא. ואי תימא דאיהו אתי בלחודוי, ואתפרש דכר מנוקבא, הא כתיב וגם לילה, תרווייהו כחדא, ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין. וקלא דא קרי במלין אלין, אתא בקר וגם לילה תרווייהו זמינין לגבייכו.
מכאן ולהלאה אם תבעיון בעיו. אם תבעון בעותכון בצלו קמי מלכא קדישא, בעיו, צלו ובעו בעותכון, ותובו לגבי מאריכון. אתיו, כמאן דזמין לקבלא לבנוי, ולרחמא עלייהו. אוף הכי קב"ה, בקר וגם לילה, קרא ואמר אתיו. זכאה עמא קדישא, דמאריהון בעי עלון, וקרא לון לקרבא לון לגביה.
כדין עמא קדישא, בעאן לאתחברא, ולאעלא בבי כנישתא. וכל מאן דאקדים בקדמיתא, אתחבר בשכינתא בחבורא חדא. תא חזי, ההוא קדמאה דאשתכח בבי כנישתא, זכאה חולקיה, דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדי שכינתא. ודא איהו רזא ומשחרי ימצאנני. דא סליק בסליקו עלאה. ואי תימא, הא תנינן בשעתא דקב"ה אתי לבי כנישתא, ולא אשכח תמן עשרה, מיד כועס. ואת אמרת ההוא חד דאקדים, אתחבר בשכינתא, וקיימא בדרגא דצדיק.
אלא, למלכא דשדר לכל בני מתא, דישתכחון עמיה ביום פלן, בדוך פלן. עד דהוו מזמני גרמייהו אינון בני מתא, אקדים חד ואתא לההוא אתר. בין כך ובין כך אתא מלכא, אשכח לההוא בר נש דאקדים תמן, אמר ליה, פלן בני מתא אן אינון. אמר ליה, מארי, אנא אקדימנא מנייהו, והא אינון אתאן אבתראי לפקודא דמלכא. כדין, טב בעיני מלכא, ויתיב תמן בהדיה, ואשתעי עמיה, ואתעביד רחימא דמלכא. בין כך ובין כך, אתו כל עמא, ואתפייס מלכא עמהון, ושדר לון לשלם. אבל אי אינון בני מתא לא אתיין, וחד לא אקדים לאשתעי קמי מלכא, לאתחזאה בגינייהו דהא כלהו אתיין. מיד כעיס ורגיז מלכא.
אוף הכא, כיון דחד אקדים, ואשתכח בבי כנישתא, ושכינתא אתיא ואשכח ליה, כדין אתחשיב כאלו כלהו אשתכחו תמן. דהא דא אוריך לון תמן. מיד אתחברת עמיה שכינתא, ויתבי בזווגא חד, ואשתמודע בהדיה, ואותיב ליה בדרגא דצדיק. ואי חד לא אקדים ולא אשתכח תמן, מה כתיב, מדוע באתי ואין איש. ואין עשרה לא כתיב, אלא ואין איש, לאתחברא בהדאי, למהוי גבאי, כד"א איש האלהים למהוי בדרגא דצדיק.
ולא עוד, אלא דאשתמודע בהדיה, ושאיל עלוי, אי יומא חד לא אתי, כמה דאוקימנא, דכתיב מי בכם ירא יי' שומע בקול עבדו. והא אתערנא בהאי דכתיב, אלי קורא משעיר, דהא דרגא בתר דרגא דרגא גו דרגא, ההוא שומר, קורא בחילא בכל יומא ויומא, ודא איהו שומע בקול עבדו, עבדו, דא מטטרון. ובגין כך, זכאה איהו מאן דאקדים לבי כנישתא, לסלקא בההוא דרגא עלאה דקאמרן.
כד אתי צפרא, וצבורא אשתכחו בבי כנישתא, בעו לאשתכחא בשירין ותושבחן דדוד. והא אוקימנא, דסדורא איהו לאתערא רחימו לעילא ותתא, לאתקנא תקונין, ולאתערא חדוה. דהא בגין דא ליואי מתערי לאתערא רחימו וחדוה לעילא, באינון שירין ותושבחן.
ומאן דמשתעי בבי כנישתא במלין דחול, ווי ליה, דאחזי פרודא, ווי ליה דגרע מהימנותא. ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל. דאחזי דהא לית אלהא, ולא אשתכח תמן, ולא דחיל מניה, ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא.
דהא בשעתא דישראל מסדרי בבי כנישתא, סדורא דשירין ותושבחן וסדורא דצלותא, כדין מתכנשי תלת משריין דמלאכי עלאי. משרייתא חדא, אינון מלאכין קדישין דקא משבחן לקב"ה ביממא, בגין דאית אחרנין דקא משבחן לקב"ה בליליא. ואלין אינון דקא משבחן לקב"ה, ואמרין שירין ותושבחן בהדייהו דישראל ביממא.
משרייתא תניינא, אינון מלאכין קדישין, דמשתכחי בכל קדושה וקדושה דישראל, מקדשי לתתא. ובשולטנא דלהון, כל אינון דמתערין בכל אינון רקיעין, בההיא צלותא דישראל. משרייתא תליתאה אינון עולמתן עלאין. דקא מתתקני עם מטרוניתא, ומתקני לה לאעלא לה קמי מלכא, ואלין אינון משריין עלאין על כלהו.
וכלהו מתתקני, בסדורא דישראל דמתתקני לתתא, באינון שירין ותושבחן, ובההיא צלותא דקא מצלו ישראל. כיון דאלין תלת משריין מזדמנן, כדין ישראל פתחי שירתא, וזמרי קמי מאריהון. וההיא משרייתא חדא, די ממנא לשבחא למאריהון ביממא, אזדמנן עלייהו, וזמרי עמהון כחדא, באינון שבחי דדוד מלכא, והא אוקימנא מלי.
בההוא זמנא דמסיימי ישראל שבחי דאינון תושבחן דדוד, כדין תושבחתא דשירתא, דימא, כמה דאוקימנא. ואי תימא, האי תושבחתא אמאי איהי בתקונא בתרייתא בתר שבחי דדוד, והא תורה שבכתב, אקדימת לתורה שבעל פה, ואקדימת לנביאים, ואקדימת לכתובים, וכמה דאקדימת, הכי אצטריך לאקדמא.
אלא, מגו דכ"י לא אתתקנת אלא מתורה שבכתב, משום הכי אצטריך לומר לה בשירותא דתקונהא, והאי תושבחתא מעליא, מכל שאר תושבחן דעלמא. ואיהי לא אתתקנת מכלהו, כמה דאתתקנת מתושבחתא דא. ובגין דא, איהי סמוך לצלותא דמיושב, כמה דאוקימנא.
בה שעתא כד שירתא דימא אתמר, מתעטרא כנסת ישראל בההוא כתרא, דזמין קב"ה לאעטרא למלכא משיחא, וההוא כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין, כמה דאתעטר קב"ה ההוא יומא דאעברו ישראל ית ימא, ואטבע לכל משריין דפרעה ופרשוהי. בג"ד, בעי ב"נ לשוואה רעותיה בהאי שירתא. וכל מאן דזכי לה בהאי עלמא, זכי למחמי למלכא משיחא בתקוני ההוא כתרא, ובחגירו דזייניה, וזכי לשבחא האי שירתא תמן, והא אוקימנא מלי.
כיון דמטי ב"נ לישתבח נטל קב"ה ההוא כתרא, ושוי ליה קמיה, וכ"י שריאת לאתתקנא למיתי קמי מלכא עלאה. ואצטריך לאכללא לה, בתליסר מכילן דרחמי עלאי, דמנהון אתברכת. ואינון תליסר בוסמין עלאין, כד"א, נרד וכרכום קנה וקנמון וגו', והכא אינון, שיר, ושבחה, הלל, וזמרה, עוז, וממשלה, נצח, גדולה, וגבורה, תהלה, ותפארת, קדושה. הא תריסר. ולבתר לחברא לה בהדייהו, ולומר ומלכות, והוו תליסר. בגין דאיהי מתברכא מנייהו.
ועל דא אצטריך, בשעתא דאתכלילת בינייהו, לשוואה לבא ורעותא בהאי, ולא לישתעי כלל, דלא לפסוק בינייהו. ואי פסיק בינייהו, מתחות גדפי כרובייא נפיק חד שלהובא, וקארי בחילא ואמר, פלניא די פסיק גאותא דקב"ה, ישתצי ויתפסק, דלא יחמי גאותא דמלכא קדישא, כד"א ובל יראה גאות ה', בגין דאלין תליסר אינון גאות יי'.
מכאן ולהלאה אל ההודאות כו', דא מלכא עלאה דשלמא כלא דיליה, כד"א שיר השירים אשר לשלמה, למלכא דשלמא דיליה, בגין דכל הני שבחן אינון לגבה דכ"י כד משתבחא במשרייתא דלתתא. מתמן ולהלאה, יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל. והא אתערנא ביה, ואתערו חברייא דהני אינון תיקונין דעלמא עלאה.
א"ל ברו"ך: תקוני דעלמא תתאה, דאינון כ"ב אתוון זעירין, בגין דאית אתוון רברבן, ואתוון זעירין. אתוון זעירין, מעלמא תתאה. אתוון רברבן, מההוא עלמא דאתי.
בכלא אינון רברבן, אינון רברבן בגרמייהו. כד אתיין יחידאין אינון רברבן דכד פשיטן יתיר, אינון אתיין כל את ואת ברתיכא דחזי ליה, כגון שבחא דשבת דאינון אתוון דשבח, אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך בפי כל נשמה. אלין אתוון בחמש חמש תיבין, דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי.
תרין אתוון אחרנין די בסופא: ש"ת. אינון בשית שית תיבין, דאינון שית סטרין דעלמא דאתי, ונפקי מתמן. כגון: שבח יתנו לו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקודש.
אלין תרין אתוון, בשית שית תרין אתוון קדמאי, בחמש חמש. כלהו שאר אתוון די באמצעיתא, כלהו בארבע ארבע, בגין דאינון ברזא דרתיכא עלאה, דאינון אתוון קדמאי ואינון דבסופא, אינון שלימו דכ"ב אתוון, בגין דאית בהו כ"ב תיבין, לקבל כ"ב אתוון עלאין. אשתארו תמניסר אתוון אחרנין, דקא סלקין ברתיכייהו לארבע ארבע, לשבעין ותרין תיבין, דאינון רזא דשמא מפרש, גליפא קדישא דע"ב אתוון, דקודשא בריך הוא מתעטר בהו. ושמא דא, איהו מעטרא לכ"י, וסליק ברזא דא, לאתעטרא בהו גו שלימותא דשכינתא.
וסימניך דאלין אתוון, דקא מתעטרן בשבחא עלאה, דא קדמאי וסופי, דסלקין בעטרייהו אינון א"ת ב"ש. אלף בחמש. תי"ו בשי"ת. בית בחמש. שי"ן בשית. בג"כ רזא דא"ת ב"ש כללא דכ"ב אתוון, דאינון עטרה דתלתין ותרין שבילין.
וסימן דאינון אתוון אחרנין דסלקין ברתיכייהו, ג"ר. שארי בגימ"ל, וסיים ברי"ש, וכלהו רזא דרתיכא קדישא. א"ת ב"ש, רזא דשמא קדישא. ג"ר, רזא דרתיכא קדישא, דסלקא לע"ב, ואתעביד מנייהו שמא קדישא, לאתעטרא כ"י, מגו רתיכא עלאה.
ובגין כך ההוא שמא דע"ב כלילא ברזא דאבהן, ימינא ושמאלא ואמצעיתא. ואיהי מתעטרא בהו, למהוי שמא קדישא. ולאו שמא עלאה, כאינון שמהן עלאין, דעלמא עלאה, דאתאחדן לעילא לעילא. ואע"ג דהאי שמא עלאה איהו, אבל רזא דיליה, דוד מלכא, דמתעטרא באבהן.
שמא דמ"ב אתוון רזא דיליה אבהן, דקא מתעטרן בעלמא עלאה. ועלמא עלאה במה דלעילא. ועל דא, סליק ולא נחית, אתעטר גו מחשבה עלאה. זכאה חולקא דמאן דידע ליה, ואזדהר ביה.
שמא דע"ב אתוון, דוד דקא מתעטרא באבהן, ורזא דיליה סליק ונחית, כגוונא דא מצפ"ץ, שמא דתליסר מכילין דרחמי. אינון תריסר, רזא דרתיכא קדישא, דנפיק מחד, דשריא עלייהו ובגין כך שמא דע"ב סליק ונחית, סליק מסטרא דא, ונחית מסטרא דא. שמא דתליסר מכילן, סליק מסטרא דא, ונחית מסטרא דא, וההוא דנחית בגין לאמשכא טיבו לתתא. ועל דא, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל. אתוון קדמאי סלקין בחושבנא, ואתוון אחרנין נחתי בחושבנא, בגין לאמשכא טיבו דלעילא לתתא.
שמא דמ"ב, איהו מתעטרא לרתיכא עלאה. שמא דע"ב, איהו מתעטרא לרתיכא תתאה. זכאה חולקיה מאן דמשתדל למנדע למאריה, זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.
ובגין כך, תושבחתא דשבת דקא משבחא למלכא דשלמא דיליה. משבח ליה בשמא דע"ב, ובכ"ב תיבין, רזא דכ"ב אתוון, בגין דתתעטר ביה לסלקא לעילא בתושבחתא דא. ועל דא, אל אדון, תושבחתא דעלמא דאתי איהו, ופריחו דרתיכא קדישא עלאה, דמתעטרא לסלקא לעילא, ופריחו דכנסת ישראל, דמתעטרא לסלקא גו רתיכא עלאה.
א"ת ב"ש, סלקין ונחתין, כמה דאתמר. א"ל ב"ם סלקין ולא נחתין, וסימניך, דא שב"ת בלחודוי. ודא שב"ת ויום הכפורים, דסלקא רזא לעילא לעילא, עד דמתעטרא כלא באין סוף.
אל ברוך, דא סדורא דאתוון זעירין, ותקוני כ"י בכל יומא בצלותא. ובגין דאינון אתוון זעירין, לית רווחא בינייהו, ואינון תקוני עולימתן דאתיין עם מטרוניתא לגבי מלכא עלאה.
קדושא דא דקא מקדשי מלאכי עלאי, לאו איהו ביחיד. והא אוקימנא, כל קדושה דאיהו בלשון הקודש, יחיד אסיר ליה למימר. תרגום, לעולם ביחיד, ולא בסגיאין, ויחיד איהו תקונא דיליה ודאי, ולא סגיאין. וסימן לרזא דא, שנים מקרא ואחד תרגום. שנים לישנא דסגיאין איהו, דודאי קדושה דלשון הקודש אסיר איהי ביחיד. קדושת תרגום אסיר איהו בסגיאין, אלא ביחיד לעולם. אחד תרגום תנינן, ולא תרין ולא יתיר. תרגום אתיא למיעוטא, והכי אצטריך. לשון הקודש אתיא לרבויא, והכי אצטריך. דמעלין בקודש ולא מורידין. ובתרגום מורידין ולא מעלין. אחד תנינן, ולא יתיר, ולא מעלין כלל.
קדושא דא, קדושתא דאתקדשת שכינתא, וכל אינון רתיכין דילה, לאתתקנא לגבי מלכא עלאה. ובגין דאיהי קדושת עלמא תתאה, איהי מיושב ולא בעמידה. קדושה אחרא דאהדורי צלותא, איהי קדושתא דעלמא עלאה, ובגין כך איהי בעמידה, בגין לאמשכא לה לתתא, וכל מלוי דעלמא עלאה, איהו בעמידה ולא מיושב.
ובכל הני קדושתי, ישראל מתקדשי בהו לתתא. וע"ד ישראל מתקדשי בקדושה דרתיכא תתאה מיושב. ובקדושה דרתיכא עלאה מעומד. קדושה אחרא, איהי תוספת קדושה, בגיני כך איהי בתר צלותא. ובגין דאיהי תוספת קדושה, על קדושן אחרנין, איהי לבתר צלותא. ובגין דכל חד וחד בעי לאמשכא עליה מההוא תוספת, אתתקן לכל יחיד ויחיד קדושת תרגום.
ואי תימא הא אית בה קדושת לשון הקדש. ההוא לצבור, לאתקדשא כלהו בכלל, בההוא תוספת קדושה. ובגין דיחיד לית ליה רשות, לאומרה בלשון הקדש, ולאתקדשא יחידאי, אתקינו לה בלשון תרגום, ואיהו ביחיד, לאתקדשא כל חד וחד בההוא תוספת, לאמשכא עליה קדושה יתיר. זכאה חולקיהון דישראל, דקא מתקדשי בקדושי עלאי, בגין דאינון דבקין לעילא, דכתיב ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
41
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תרומה י׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
