וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. רבי אלעזר אמר, האי קרא אוקמוה, ורזין דיליה הא אתמר. אבל רזא דקרא הכי אוליפנא, וקשיין קראי, דאי אינון ברזא דלתתא קשיין אהדדי. ואי ברזא דלעילא לא אינון בנהירו. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה שפיר. תקחו את תרומתי קשיא. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם קשיא ודאי כלא, עילא ותתא כחדא.
אלא הכי איהו, ויקחו לי תרומה. מאן. בני ישראל. מאת כל איש: אלין מלאכין עלאין לעילא, בגין דעליהון איהי תרומה, ארמותא דאינון ארימו לה תדיר לגבי מלכא עלאה דהא אינון סלקין לה תדיר, לגבי מלכא עלאה. וכד ישראל זכאין, אינון נטלין לה מנייהו, ונחתין לה לתתא, הה"ד, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ומאן אינון. אינון ארבע דארימו לה לעילא. דההוא לב אתרעי בהו. וההיא תרומה. איהי זקפא עלייהו.
ואע"ג דאיהי קיימא עלייהו, ומנחא על גבייהו. תקחו: תסבון לה מנייהו לנחתהא לתתא. ובמה. בזמנא דא, באינון עובדין דכשראן, בצלותין ובבעותין, למעבד פקודי אורייתא. בההוא זמנא, באינון גוונין דאתחזיין לתתא כגוונא דלעילא, באינון פולחנין אחרנין. ואינון גוונין אמשכאן לתתא ההוא ארמותא, ונצחן גוונין דלתתא, לאינון גוונין דלעילא, ומשכין לון גוונין אלין, לגוונין עלאין, ועיילין אלין באלין, ואתעבידו אלין גופא לאלין, ועל דא תקחו מאתם כתיב.
זהב דאתכליל בגבריאל, זהב לעילא, גברי"אל נטיל ליה לתתא. ושבעה זיני זהב אתפרשאן לתתא מן דא. וכסף לעילא, ואתכליל במיכאל לתתא, ושריא דא על דא. ונחשת לעילא, ונפקא מן זהב, בגין דזהב ואשא ברזא חדא קיימין ואזלין, אשא אפיק נחשת. ומחילא ותקפא דא, אתבדרן נחשים שרפים דנפקי מאשא. וע"ד, נחשת איהו סומקא כאשא ואתכליל באורי"אל ואתעביד דא גופא לגבי דא.
ותכלת שריא בדא ובדא, בנחשת ובזהב, ובגין דאתתקף בתרין סטרין. תכלת איהו תקיפא, ולית מאן דשלטא עליה לחיין, דאיהו כרסייא דדינא לשריא ביה דינא תקיפא, ודא איהו ב"ו א"ל, ב"ו א"ל: דכתיב, ואל זועם בכל יום. וכד אתהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא, אתהדר שמיה רפא"ל, דהא אסוותא אזדמן להו מההוא דינא קשיא.
וארגמן: דא זהב וכסף, דאתהדרן לאכללא כחדא, מיכאל וגבריאל אתכלילו דא עם דא, משלבאן דא בדא. ועל דא כתיב, עושה שלום במרומיו. ובגין דאינון משלבאן דא בדא, אתעבידו גופא חד.
ותולעת שני לעילא, ואתכליל באוריא"ל כמלקדמין, למהוי אחידו, גו תכלת, ובגו ארגמן. ושש איהו לעילא, ואתכליל כמלקדמין ברזא דרפאל, לאתאחדא בכסף ובזהב.
עד הכא, רזא דז' עמודין לעילא, גו ז' עמודים דלתתא. קליפה גו קליפה, לנטורא. ועזים: הא אוקימנא דהא אלין ז', מוחא למוחא, ודא איהו קליפה למוחא.
ועורות אלים מאדמים, אלין אינון מארי תריסין, עיינין מלהטין בטיסין דנורא, כד"א, ועיניו כלפידי אש. ואקרון רקיעין לבר בגו קליפה. ועורות תחשים, אלין אינון לגו בסטרא קדישא, ואתאחדן בקדושה, ולא אתאחדן. כמה דאמרן.
ועצי שטים, הא אוקימנא דאינון שרפים עומדים, כד"א שרפים עומדים ממעל לו. מאי ממעל לו. ממעל לההיא קליפה. ואי תימא, האי קרא בקודשא בריך הוא אתמר, והא אתמר ואראה את יי', את דייקא, כגוונא דא דכתיב בהאי קרא, דכתיב, ושוליו מלאים את ההיכל, את דייקא לאסגאה ההיא קליפה. כיון דאמר רזא דההיא קליפה, כתיב שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לההיא קליפה.
שמן למאור, דא משח רבות עלאה, דאתיא מלעילא. תרין שמן אינון. ואינון תרי, חד לעילא, דאקרי שמן המאור. וחד לתתא דאקרי שמן למאור. שמן המאור איהו עלאה, דקיימא בודאי, ולא פסיק לעלמין, ותדיר מליא רבות קדשא, וכל ברכאן, וכל נהורין, וכל בוצינין, כלא אתברכאן ואתנהרן מתמן. שמן למאור, לזמנין אתמליא ולזמנין לא.
תו, הא תנינן, כתיב ויעש אלהים את שני המארת הגדולים וגו', ואף על גב דהא אוקמוה חברייא, והכי איהו. אבל שני המארת הגדולים אלין: שמן המאור, ושמן למאור. עלמא עלאה, ועלמא תתאה. חד דכר, וחד נוקבא. וכל זמנא דדכורא ונוקבא אתיין כחדא, תרווייהו קריין בלישנא דדכורא. ובגין דעלמא עלאה אקרי גדול, בגיניה עלמא תתאה דאתחבר בהדיה בכללא, אקרי גדול.
כיון דאתפרש דא מן דא, אדכרו בפרט, כל חד וחד כדקא חזי ליה. דא אקרי גדול, ודא אקרי קטן. ובג"כ אמרו קדמאי, דליהוי בר נש זנבא לאריוותא, ולא רישא לשועליא. דכד איהו קיימא גו אריוותא, אקרי כלא בכללא דאריוותא. זנבא דאריא אריא איהו, בלא פרודא. ואי בגו שועלים, אפילו איהו רישא. רישא דשועל שועל איהו, בלא פרודא, ושועל אקרי.
ורזא דא האי קרא, דהא בקדמיתא כד יתבין כחדא, שני המאורות הגדולים אתקרון, אע"ג דדא זנבא לגבי דעלאה. כיון דדא אתפרש מעלאה, כביכול למהוי רישא לשועלים, כדין אקרי קטן. ועל רזא דא שמן המאור, דלא פסיק לעלמין, וקיימא בסליקו עלאה למשלט ביממא. שמן למאור פסיק, ואקרי קטן, ושלטא בליליא.
וחמש בוסמין אינון לגו שמן וקטרת, ואע"ג דאיהי חד אינון תרין וכלא חד. אבני שהם וגו'. כל הני תליסר אינון ואינון תקונא דמשכנא.
ואהדרנא למלי קדמאי, זהב הא אתמר דשבעה זיני זהב אינון. ואי תימא דזהב איהו דינא, וכסף איהו רחמי, ואסתלק זהב לעילא מניה. לאו הכי, דודאי זהב סליק יתיר איהו על כלא, אבל זהב בארח סתם איהו, ודא זהב עלאה, דאיהו שביעאה מכל אינון זיני זהב, ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין, ודא איהו דכד נפיק לעלמא, מאן דאדבק ליה, טמיר ליה בגויה, ומתמן נפקי ואתמשכן כל זיני זהב.
אימתי אקרי זהב, מאן דאקרי זהב. כד איהו בנהירו, ואסתלק ביקר דחילו, ואיהו בחדוה עלאה, למחדי לתתאי. וכד איהו בדינא, כד אשתני מההוא גוון, לגוון תכלא אוכם וסומק, כדין איהו בדינא תקיפא. אבל זהב, בחדוה איהו, ובסליקו דדחילו דחדוה קיימא, ובאתערותא דחדוה.
וכסף לתתא, רזא דרועא ימינא, דהא רישא עלאה זהב איהו, דכתיב אנת הוא רישא דדהבא. חדוהי ודרעוהי די כסף לתתא. וכד אשתלים כסף, כדין אתכליל בזהב, ורזא דא תפוחי זהב במשכיות כסף. אשתכח דכסף אתהדר לזהב, וכדין אשתלים אתריה. וע"ד ז' זיני זהב אינון.
ונחשת נפקא מזהב, ואשתני לגרעונא, דרועא שמאלא. ותכלת ירכא שמאלא. ותולעת שני, ירכא ימינא, ואתכליל בשמאלא. ושש, דא נהר דנגיד ונפיק, דאיהו נטיל כל שית סטרין. כגוונא דא לתתא, והא אוקמוה ואתמר.
הא הכא שבע דיובל, ואינון ז' דשמיטה. ואע"ג דאינון שית, אינון תליסר, בשביעאה, דאיהו רישא עלייהו, הא תליסר. רישא דקיימא על כל גופא לתתא, רישא דקיימא על כל שייפי גופא, איהו זהב. מה בין האי להאי. זהב עלאה, איהו ברזא סתימא, ושמא דיליה איהו זהב סגור. סגור וסתום מכלא, וע"כ אקרי סגור, דאיהו סגור מעינא דלא שלטא ביה. זהב תתאה איהו באתגליא יתיר. ושמא דיליה איקרי זהב ירקרק וכו'.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
20
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תרומה ל״ד
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
