Zohar, Terumah 48:1
ר' יוסי ור' חייא הוה אזלי באורחא, והוה חד טייעא טעין אבתרייהו, א"ר יוסי לר' חייא, אית לן לאתעסקא ולאשתדלא במלי דאורייתא, דהא קב"ה אזיל לקמן, ועל דא עידן הוא, למעבד ליה תקונא בהדן בהאי ארחא.
ר' יוסי ור' חייא הוה אזלי באורחא, והוה חד טייעא טעין אבתרייהו, א"ר יוסי לר' חייא, אית לן לאתעסקא ולאשתדלא במלי דאורייתא, דהא קב"ה אזיל לקמן, ועל דא עידן הוא, למעבד ליה תקונא בהדן בהאי ארחא.
פתח רבי חייא ואמר עת לעשות ליי' הפרו תורתך, האי קרא אתמר, ואוקמוה חברייא. אבל עת לעשות ליי', בכל זמנא דאורייתא מתקיימא בעלמא, ובני נשא משתדלן בה, כביכול, קב"ה חדי בעובדי ידוי, וחדי בעלמין כלהו, ושמיא וארעא קיימי בקיומייהו. ולא עוד, אלא קב"ה כניש כל פמליא דיליה, ואמר לון, חמו עמא קדישא דאית לי בארעא, דאורייתי מתעטרא בגיניהון. חמו עובדי ידי, דאתון אמרתון מה אנוש כי תזכרנו. ואינון כד חמאן חדוה דמאריהון בעמיה, מיד פתחי ואמרי, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
ובשעתא דישראל מתבטלי מאורייתא, כביכו"ל, תשש חיליה, דכתיב צור ילדך תשי. וכדין כתיב, וכל צבא השמים עומדים עליו ועל דא עת לעשות ליי', אינון צדיקייא דאשתארן, אית לון לחגרא חרצין, ולמעבד עובדין דכשראן, בגין דקב"ה יתתקף בהו, בצדיקייא, ומשריין ואוכלסין דיליה. מ"ט. בגין דהפרו תורתך, ולא משתדלי בה בני עלמא, כדקא יאות.
ההוא טייעא דהוה טעין אבתרייהו, אמר לון במטו מנייכו, שאלתא חדא בעינא למנדע. אמר רבי יוסי, ודאי ארחא מתתקנא קמן, שאיל שאלתך. אמר, האי קרא, אי כתיב יש לעשות, או נעשה, הוה אמינא הכי. מאי עת. ותו, לעשות ליי', לפני יי' אצטריך, מאי לעשות ליי'. אמר רבי יוסי, בכמה גוונין ארחא מתתקנא קמן. חד, דהוינן תרין, והשתא הא אנן תלתא, ושכינתא אתכלילת בהדן. וחד דחשיבנא דלא הוית אלא כאילנא יבשתא, ואנת רעננא כזיתא. וחד, דיאות שאלת, והואיל ושרית מלה, אימא.
פתח ואמר עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי', אית עת. ואית עת. עת לאהב ועת לשנא. עת איהו לעילא. דההוא עת, רזא דמהימנותא איהו. ודא אקרי עת רצון, והאי איהו דאתחייב בר נש למרחם ליי' תדיר, כד"א ואהבת את יי' אלהיך, וע"ד, עת לאהב, דא איהו עת דאתחייב בר נש לאהב.
ואית עת אחרא, דאיהו רזא דאלהים אחרים, ואתחייב בר נש למשנא ליה, ולא יתמשך לביה אבתריה, וע"ד עת לשנא, ובגין כך כתיב דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש.
בזמנא דישראל משתדלי באורייתא, ופקודי אורייתא, ההוא עת רזא דמהימנותא קדישא, מתתקנא בתקונהא, ומתקשטא בשלימותא, כדקא יאות. ובזמנא דישראל מתבטלי מאורייתא, כביכול ההוא עת, לאו איהו בתקונהא, ולא אשתכחת בשלימו, ולא בנהורא וכדין עת לעשות ליי'.
מאי לעשות. כד"א אשר ברא אלהים לעשות. מאי לעשות. דאשתארו גופי דשידי, דאתקדש יומא, ולא אתעבידו, ואשתארו לעשות, רוחין בלא גופי. אוף הכא עת לעשות, אשתאר בלא תקונא, ובלא שלימו. מ"ט. משום דהפרו תורתך, בגין דאתבטלו ישראל לתתא מפתגמי אורייתא. בגין דההוא עת, הכי קיימא, או סלקא, או נחתא, בגיניהון דישראל.
אתו ר' יוסי ורבי חייא ונשקוהו ברישיה. אמר ר' יוסי, ודאי לית אנת כדאי, לטייעא אבתרן. זכאה ארחא דא, דזכינן למשמע דא, זכאה דרא דרבי שמעון שארי בגויה, דאפילו ביני טוריא, חכמתא אשתכחת תמן. נחתו רבי יוסי ורבי חייא, ואזלו תלתהון בארחא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
9
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תרומה מ״ח
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.