Zohar Terumah 59
Zohar, Terumah 59:1
רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי א"ר יוסי, נפתח בעידונין, ונימא מלי דאורייתא. פתח ר' יוסי במלי דקריאת שמע ואמר, כתיב שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. וכתיב שמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן. כל הני שמע שמע דקאמר משה אמאי. דהא שמע ישראל דיחודא יאות. הני אחרנין אמאי.
Zohar, Terumah 59:2
אלא כלהו לדרשא קאתו, שמע ישראל דיחודא ודאי האי לדרשא קא אתיא, והכא רמיז ואתחזי יחודא דחכמתא עלאה. שמע, ע' מאתוון רברבן איהי, אמאי. אלא רמז קא רמיז בכללא חדא, לאכללא עילא ותתא כחדא ביחודא חדא, שמע: שם ע'. הכא אתכליל האי שם באינון ע' שמהן עלאין, לאכללא לון, דהא שם אתברכא מנייהו, ואתכליל בהו. ואצטריך לאכללא לון כחדא ביחודא חד, ולשואה רעותיה בהו.
Zohar, Terumah 59:3
דהא ודאי ע' שמהן אינון ברזא דרתיכא עלאה, ומהאי רתיכא עלאה, אתברכא האי שם, ואתכליל בגווייהו, ולבתר ישראל בכלל. אבל הא תנינן, דא ישראל סבא, למהוי ישראל בכללא חדא, ההוא אתר דבקותא דכלא. ועל דא שמע ישראל, השתא אתדבקת אתתא בבעלה, והוי כלא בכללא חדא, ודא שמע ישראל דיחודא. לבתר קא מיחד תלת סטרין, יי' אלהינו יי' אחד, למהוי כלא חד.
Zohar, Terumah 59:4
שמע ישראל דכלהו שאר, לאו אינון כהאי גוונא, אבל כלהו אחרנין לדרשא קאתו, וכלהו באתר אחרא אתדבקו, שמע ישראל אתה עבר היום. שמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכלהו בדרגא תתאה אתדבקו.
Zohar, Terumah 59:5
שמע ישראל היום הזה נהיית לעם, שמע ישראל יאות. היום הזה נהיית לעם מהו. היית מבעי ליה, מאי נהיית. אלא בכל אתר עם, כד אתברו לבייהו לפלחנא, כד"א נהייתי ונחלתי. ודא הוא דכתיב, שמעוני אחי ועמי. אי אחי, למה עמי, ואי עמי, למה אחי. אלא אמר דוד, אי ברעותא אתון אחי, ואי לאו אתון עמי, לתברא לבייכו לפולחני. כך היום הזה נהיית לעם, תברת לבך לפלחנא דקב"ה.
Zohar, Terumah 59:6
שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, כלא בדרגא תתאה, איהו, ושמע ישראל דיחודא הוא דרגא עלאה. מה בין האי להאי. אלא ההוא שמע ישראל דיחודא, לא הוי בכלהו כהאי גוונא, דהא איהו הוי רזא דעילא ותתא. ואיהו רזא לקבלא עלייהו עול מלכות שמים, בכל סטרא, בגין דיצטריך ליה לבר נש, למהוי זמין בההיא שעתא, ליחדא שמא דקב"ה, ולקבלא עליה עול מלכות שמים.
Zohar, Terumah 59:7
ובשעתא דאתי בר נש לקבלא עליה עול מלכות שמים, כדין שכינתא אתיא ושריא על רישיה, וקאים עליה כסהיד, לסהדא סהדותא קמי מלכא קדישא, דהאי איהו דקא מיחד שמיה תרי זמני ביומא, ושמיה אתייחד עילא ותתא כדקא יאות. ועל דא ע' משמע ישראל מאתוון רברבן, וד' נמי מאתוון רברבן, למהוי עד קמי מלכא קדישא. והא אוקמוה, ידו"ד אלהינו ידו"ד, ודא הוא רזא דיחודא בתלת סטרין, כמה דאוקמיה בוצינא קדישא, ואתער ביה בכמה דוכתי, ולית לן רשו לאתערא ביה יתיר.
Zohar, Terumah 59:8
ודאי האי בר נש, דקא מיחד שמא דקב"ה עילא ותתא כדקא יאות, שכינתא אתיא ושריא על רישיה, ומברך ליה בשבע ברכאן, וקרי עליה, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
Ficha editorial de este texto