Zohar, Terumah 78:1
כגוונא דא לתתא. לתתא מה כתיב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, שריאת קוף לאולדא, במעהא, בחילא וסיועא דאדם לבתר דהא קבילת זוהמא מגו האי קוף. ועל דא לא כתיב הכא ויולד, אלא ידע ותהר ותלד, ונפק פסולת גו נוקבא.
כגוונא דא לתתא. לתתא מה כתיב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, שריאת קוף לאולדא, במעהא, בחילא וסיועא דאדם לבתר דהא קבילת זוהמא מגו האי קוף. ועל דא לא כתיב הכא ויולד, אלא ידע ותהר ותלד, ונפק פסולת גו נוקבא.
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ובהאי נמי לא כתיב ויולד, ואע"ג דמסטרא דדכורא הוה. אבל מקטרגא תשש ותבר חיליה, דהא באת קוף שריאו אתוון לאולדא.
כיון דאתבריר פסולת, שריאו אתוון לאולדא מרזא דאת ש"ת. תקונא דכר ונוקבא. באסתכמותא כחדא. וכדין כתיב ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, ולא כתיב ותקרא. ויקרא איהו, ולא איהי. איהו קרא שמיה שת, תקונא דכר ונוקבא כחדא, דהוו באסתכמותא חדא.
תו אתגלגלו אתוון, ואהדרו לאולדא אלף דאדם, ואינון אתוון באתר דאיהו סיום שמיה. ומאן איהו. נ', ולבתר ו' לא ה', דהא אתעדיאת בהבל. בגין כך נטיל את אחרא אבתריה ו', סיים בשירותא דשת ש', ואקרי אנוש.
אנוש מה בין שמא דא לשמא דאדם. אלא אנוש לאו איהו בתקפא הוה, תקונא דקדמאי הוה, מה אנוש כי תזכרנו. וכתיב מה אנוש כי תגדלנו וגו', ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ועל דא כתיב ויי' חפץ דכאו החלי, תבירו דגופא, ותקפא דנפשא, אורית שת לאנוש ירותא דהוה ליה לקבלא. ואיהו אוף הכי אורית לבנו.
תו אתגלגלו אתוון לאתקנא עקימא, ואתהדרו לאולדא. קינן. האי תקונא דקין, ואתתקן תחותיה, ואתהדרו אתוון לבסמא עלמא מעקימו דהוה. מהללאל מ' סופא דאתוון דאדם. ה' ול' תקונא דאתוון דהבל, ובגין דלא הוה חייבא כקין, לא אתחלפו אתוון משמיה בר חד. דבאתר ב' הוה א' למהוי תקונא יתיר.
עד הכא אתבסם עלמא, ואתתקן עקימא משירותא דאנוש. בר חובא דאדם, דלא אתבסם, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, אבל תקונא דעקימו דקין והבל אתתקן ואתבסם אבל עלמא הוה בצערא ועצבונא, עד דאתא נח דכתיב זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יי'. וחובא דאדם לא אתבסם, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וקבילו אורייתא, וכד ישראל קבילו אורייתא, כדין נר ואור אתתקן כחדא.
והשתא רבותי, אנא מבבל, וברא דרב ספרא אנא, ולא זכינא לאשתמודעא לאבא, ואטרידנא הכא, ודחילנא, דהא יתבי ארעא דא, אינון ארייוון באורייתא, ושוינא עלי דלא אימא מילי דאורייתא קמי ב"נ, עד תרין ירחין, ויומא דא אשתלימו. זכאה חולקי דאתערעתון הכא. ארים רבי יוסי קליה ובכי, וקמו כלהו ונשקוהו ברישיה. אמר רבי יוסי זכאה חולקנא דזכינא בהאי ארחא, למשמע מלי דעתיק יומין מפומך, מה דלא זכינן למשמע עד השתא.
יתיבו כלהו, אמר לון רבותי, מדחמינא צערא דהאי חמי וברתיה, דדחקי ומצטערי בנפשייהו, דלא ידענא ברכת מזונא. אמינא לון, דעד דאנדע ברכת מזונא, לא אתחבר באנתתי, כארח כל בני עלמא, ואע"ג דיכילנא לשמשא בה בלא חובה, לא בעינא למעבר על דעתייהו, הואיל ולא הוינא יכיל למימר מדי, עד תרין ירחין. חדו רבי יוסי ורבי חייא וחמוי וברתיה, ובכו מסגיאו חדוה. אמר רבי יוסי, במטו מינך, כיון דשריאת, אנהיר לן יממא, זכאה חולקנא בארח דא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
9
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תרומה ע״ח
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.