Zohar Tetzaveh 14
Zohar, Tetzaveh 14:1
כתיב ובעשור לחדש השביעי הזה, וכתיב אך בעשור לחדש. בעשור בעשירי מבעי ליה, מאי בעשור. אלא, בגין דהשתא ביומא דא, כל דרגין עלאין, אתיין אלין על אלין, למשרי על סיהרא, ולאנהרא לה. וכלהו ברזא דעשר, עד דסלקא למאה. וכד קיימא ברזא דמאה, כדין כלא חד, ואקרי יום הכפורים. ועל דא בעשור, כמה דאת אמר זכור שמור דכלהו אתיין בגין לעשרא ולאנהרא ברזא דעשר.
Zohar, Tetzaveh 14:2
אהדר האי סבא רישיה לקבליה דר"ש, ואמר ליה, הא ידענא דשאלתא תבעי בהאי, בעשור לחדש השביעי. א"ל ר"ש ודאי, בעשור יאות הוא. אי הכי הוא, אמאי סליק למאה, והא מקרא לא אתחזי, אלא דסליק לשבעין, משמע דכתיב בעשור לחדש השביעי, וכד מעשרי לשביעאה עשר זמנין, הא ודאי סליק לשבעין. א"ל, על דא אהדרנא רישא לגבך, דהא ידענא דחכימא אנת.
Zohar, Tetzaveh 14:3
ת"ח, תרין רזין הכא, חד דהא סיהרא חדש השביעי אקרי, ובג"כ אקרי חדש השביעי עשור, בגין דקא מנהרין לה עשר זמנין, הא מאה. ותו, האי מלה דקאמרת, ודאי לשבעין סליקא בהאי יומא, ובדרגא דשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו. לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא. ובהאי דרגא דשבעין, דהא ביומא דא נטיל לכל עמא דישראל למידן, וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא, דהא ביומא דא ענויא דנפשא איהו, ולא מגופא, כמה דאת אמר ועניתם את נפשותיכם כי כל הנפש אשר לא תעונה. והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה, ואי לא קיימא ברזא דשבעין, לית ליה רשו בנפשאן, דקיומא דנפשאן ברזא דשבעין, כד"א ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'.
Zohar, Tetzaveh 14:4
ואי תימא נפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין לא שלטא בהו. ודאי שלטא בהו, אבל לא בשלימו, כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא, ועכ"ד בכלהו שבעין שנין אזלא. ועל דא תנינן אחד המרבה ואחד הממעיט. מאן אחד. ביחודא דשבעין שנין, מאן דאסגי, ומאן דאמעיט.
Zohar, Tetzaveh 14:5
ועל דא, ביומא דכפורי אעבר בכלהו שבעין, ואשתלים האי דרגא בכלהו, וכל נשמתין סלקין קמיה, ודאין להון בדינא, וקב"ה חייס עלייהו דישראל ביומא דא, מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרא עליה, כד סליק צלותיה בהאי יומא, טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט, ואיהו מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא.
Zohar, Tetzaveh 14:6
ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשא חטאוי קמי אחרא, בגין דכמה אינון דנטלי ההיא מלה, וסלקי לה לעילא, ואית סהדין בההיא מלה. ומה משכבת חיקך שמר פתחי פיך, כל שכן אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון, וסהדי עליה. וכל שכן דחציפו איהו לקמי כלא, וחלול שמא דקב"ה. וע"ד כתיב, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.
Zohar, Tetzaveh 14:7
פתח ואמר, החדש הזה לכם ראש חדשים וגו', וכי כלהו זמנין וחדשין לאו אינון דקב"ה. אלא החדש הזה לכם, דילי איהו, אבל אנא מסרית ליה לכון, דלכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו, וע"ד איהו בכסה, ולא באתגליא. ירחא דלכון, איהו בסדורא, כסדר דאתוון אביב, דאיהו אב"ג. י"ב איהו רזא דג'. אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון. מאי טעמא. אתון מתתא לעילא, ואנא מעילא לתתא.
Zohar, Tetzaveh 14:8
האי דילי. ברישא דירחא, אנא איהו באתכסייא. בעשרה דירחא, אנא איהו, בגין דאנא בחמש קדמאי, ובחמש אחרנין, ובחמש תליתאי. בקדמיתא דירחא אנא איהו, בגין חמשא יומין. בעשרה דירחא אנא איהו, בגין חמש יומין אחרנין. בט"ו דירחא אנא איהו, בגין חמש תליתאי.
Zohar, Tetzaveh 14:9
מ"ט כולי האי. בגין דכל ירחא דא מעלמא עלאה איהו, ועלמא עלאה ברזא דחמש איהו, בכל זמנא וזמנא, ובגיני כך ירחא דא איהו בכסה, ולא באתגליא, בגין דעלמא עלאה בכסה איהו, וכל מלוי באתכסייא. וירחא דא דקב"ה איהו בלחודוי. כיון דמטא יומא דחמיסר, כדין גלייא. כלא איהו מטא בחדתותא דסיהרא, וסיהרא אשתלימת, ואתנהירת מאימא עלאה, וקיימא לאנהרא לתתאי מגו נהורא דלעילא, וע"ד אקרי ראשון, כד"א ולקחתם לכם ביום הראשון. עד השתא קיימי כלהו יומין ברזא עלאה, מכאן נחתין לרזא תתאה.
Zohar, Tetzaveh 14:10
ת"ח, מיומא עלאה הוו אלין יומין קדמאין, רזא דעלמא עלאה, מאן דאין דינא דעלמא, דהא דינא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא מדינא תתאה, דדא אלהי כל הארץ יקרא. דאי תימא דינא דעלמא דאין לעילא, א"ה לא אתקרי עלמא דחירו, עלמא דנהירו דכל עלמין. עלמא דכל חיין, עלמא דכל חירו. ואי תימא מדינא דיצחק. אי איהו אתער דינא לגבי האי עלמא, לא יכלין כל עלמא למסבל, דההוא אשא תקיפא עלאה, לא אית מאן דסביל ליה, אלא אשא דלתתא, דאיהו אשא דסביל אשא.
Zohar, Tetzaveh 14:11
אלא, כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין. הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה, דאלהים שופט. ודא אקרי דינא עלאה על האי עלמא, ובגין דאיהו דרגא שביעאה, לא גזיר גזרה על בר נש, אלא מעשרין שנין ולעילא.
Zohar, Tetzaveh 14:12
אשגח האי סבא בר' שמעון, וחמא ליה דזלגין עינוי דמעין. אמר רבי שמעון, אי היא שביעאה, אמאי מעשרין שנין ולעילא. אמר ליה, זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין.
Zohar, Tetzaveh 14:13
ת"ח, בי דינא דלתתא בארעא, לא גזרין דינא על בר נש, עד תליסר שנין. מאי טעמא. בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה, אלהי כל הארץ יקרא. ולית רשו לבר נש באינון שבע. ואינון שבע, לא שראן אלא על תליסר דלתתא, דאינון כורסייא לגביה, ובגין כך, כל גזרין, וכל דינין דלתתא, מאינון שבע שנין דלתתא, כללא דעשרין שנין איהו.
Zohar, Tetzaveh 14:14
ודינא דעלמא בר"ה, על ידא דהאי דרגא איהו, דאיהו ממש קיימא בדינא על בנוי בהאי עלמא, בגין לאתדכאה לגבי עלמא עלאה, בגין דלית ליה סיוע לסלקא ולאתדכאה אלא מגו תתאי.
Ficha editorial de este texto