Zohar Toldot 14
Zohar, Toldot 14:1
ויעתק משם ויחפר באר אחרת וגו', רבי חייא פתח ואמר ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר. אבל בהאי קרא, ביה אתתקפו מארי מהימנותא, דאבטח לון לעלמא דאתי. ונחך יי' תמיד, בהאי עלמא, ובעלמא דאתי. ונחך יי', כיון דאמר ונחך יי', אמאי תמיד. אלא דא תמיד דבין הערבים, דאיהו אתתקף תחות דרועיה דיצחק, ודא הוא חולקא לעלמא דאתי, מנלן מדוד דכתיב ינחני במעגלי צדק למען שמו.
Zohar, Toldot 14:2
והשביע בצחצחות נפשך, דא אספקלריא דנהרא, דכל נשמתין אתהנן, לאסתכלא ולאתענגא בגווה. ועצמתיך יחליץ, האי קרא, לאו רישיה סופיה, אי נשמתיה דצדיקא, סלקא לעילא מאי ועצמתיך יחליץ. אלא הא אוקמוה, דא תחיית המתים, דזמין קב"ה לאחייא מתיא, ולאתקנא לון לגרמוי דבר נש, למהוי כקדמיתא, בגופא שלים, ונשמתא אתוספת נהורא גו אספקלריאה דנהרא, לאתנהרא עם גופא, לקיימא שלים כדקא חזי.
Zohar, Toldot 14:3
ובגין כך כתיב, והיית כגן רוה. מאי כגן רוה, דלא פסקו מימוי עלאין, לעלם ולעלמי עלמין, והאי גינתא אתשקי מניה, ואתרוי מניה תדיר. וכמוצא מים, דא ההוא נהר, דנגיד ונפיק מעדן, ולא פסקין מימוי לעלמין.
Zohar, Toldot 14:4
ת"ח, בירא דמיין נבעין, האי איהו רזא עלאה, בגו רזא דמהימנותא, בירא דאית ביה מוצא מים, ואיהו בירא דאתמליא מההוא מוצא מים, ואינון תרין דרגין דאינון חד, דכר ונוקבא כחדא כדקא יאות.
Zohar, Toldot 14:5
ות"ח, ההוא מוצא מים, וההוא בירא, אינון חד, ואקרי כלא באר, דהא ההוא מקורא דעייל, ולא פסיק לעלמין, ובירא אתמלי. ומאן דאסתכל בבירא דא, אסתכל ברזא עלאה דמהימנותא, ודא הוא סימנא דאבהן, דמשתדלי לחפור בירא דמיא, גו רזא עלאה, ולית לאפרשא בין מקורא ובירא, וכלא חד.
Zohar, Toldot 14:6
ויקרא שמה רחובות. (רמיז, דזמינין בנוי, למפלח ולאתקנא האי בירא כדקא חזי, ברזא דקרבנין ועלוון. כגוונא דא, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אלין קרבנין ועלוון) ובגין דא, יתפשטון מבועוי לכל סטרין כד"א ויפוצו מעינתיך חוצה ברחבת פלגי מים, ובגין כך ויקרא שמה רחובות.
Zohar, Toldot 14:7
רבי שמעון פתח ואמר, חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה האי קרא איהו רזא עלאה. מאי חכמות, אלין חכמה עלאה, וחכמתא זעירא דאתכלילת בה בעלאה, ושריא בה.
Zohar, Toldot 14:8
בחוץ תרונה. ת"ח, חכמה עלאה, איהי סתימא דכל סתימין, ולא אתיידע, ולאו איהי באתגליא, כד"א לא ידע אנוש ערכה וגו', כד אתפשטת לאתנהרא, אתנהרא ברזא דעלמא דאתי, ועלמא דאתי אתברי מניה, כדתנן עלמא דאתי אתברי ביו"ד, ואתכסיא האי חכמה תמן, ואינון חד, בזמנא דאתעטר כלא ברזא דעלמא דאתי, כדקאמרן, כדין הוא חדוה, לאתנהרא, וכלא בחשאי, דלא אשתמע לבר לעלמין.
Zohar, Toldot 14:9
תו בעיא לאתפשטא, ונפיק מהאי אתר, אשא ומיא ורוחא, כמה דאתמר, ואתעביד חד קלא, דנפקא לבר ואשתמע, כמה דאתמר, כדין מתמן ולהלן איהו חוץ, דהא לגו בחשאי איהו, דלא אשתמע לעלמין, השתא דאשתמע רזא, אקרי חוץ, מכאן בעי בר נש לאתקנא בעבידתיה ולשאלא.
Zohar, Toldot 14:10
ברחובות, מאן רחובות, דא ההוא רקיעא, דביה כל ככביא דנהרין ואיהו מבועא דמימוי לא פסקין, כד"א, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ואיהו רחובות, ותמן תתן קולה, עלאה ותתאה, וכלא חד.
Zohar, Toldot 14:11
ובגין דא אמר שלמה, הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך וגו'. הכן בחוץ, כמה דאתמר. דכתיב בחוץ תרונה, דהא מכאן קיימא עבידא לאתתקנא, ומלה לשאלה, דכתיב, כי שאל נא לימים ראשונים וגו', ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
Zohar, Toldot 14:12
ועתדה בשדה לך, דא שדה אשר ברכו יי'. ובתר דינדע בר נש רזא דחכמתא, ויתקין גרמיה בה, מה כתיב אחר ובנית ביתך, דא נשמתא דבר נש בגופיה, דיתתקן ויתעביד גבר שלים, ועל דא, כד חפר יצחק ועבד בירא בשלם, לההוא שלם קרי ליה רחובות, וכלא כדקא יאות. זכאין אינון צדיקיא, דעובדיהון לגבי קב"ה לקיימא עלמא. דכתיב כי ישרים ישכנו ארץ, ישכינו ארץ. והא אוקמוה.
Ficha editorial de este texto