ת"ח, בשעתא דאמר יצחק לעשו, וצא השדה וצודה לי צידה, בה"א, ואוקמוה, ונפק עשו, בגין דיתברך מיצחק, דקאמר ליה, ואברככה לפני יי', דאלו אמר ואברככה, ולא יתיר, יאות. כיון דאמר לפני יי', בההיא שעתא, אזדעזע כרסי יקרא דקב"ה, אמרה, ומה דיפוק חויא מאינון לווטין, וישתאר יעקב בהו.
בההיא שעתא, אזדמן מיכאל, ואתא קמיה דיעקב, ושכינתא בהדיה, וידע יצחק, וחמא לגן עדן, בהדיה דיעקב, וברכיה קמיה, וכד עאל עשו, עאל בהדיה גיהנם, ועל דא ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא, פתח ואמר, ואברכהו גם ברוך יהיה.
בגין כך, אזדמן יעקב, בחכמתא ובעקימו דאייתי ברכאן עליה דיעקב, דאיהו כגוונא דאדם הראשון, ואתנטלו מההוא חויא דאיהו שפת שקר. דכמה שקרא אמר, וכמה מלי דשקרא עבד, בגין לאטעאה ולאייתאה לווטין על עלמא, בגין כך, אתא יעקב בחכמה, ואטעי לאבוי, בגין לאייתאה ברכאן על עלמא, ולנטלא מניה, מה דמנע מעלמא, ומדה לקבל מדה הוה, וע"ד כתיב ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. עליה כתיב, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. ואשתאר ביה לדרי דרין, ואתא יעקב ונטיל מניה ברכאן.
ומן יומוי דאדם, אזדמן יעקב, לנטלא מההוא חיויא, כל הני ברכאן, ואשתאר איהו בלווטין, ולא נפק מנייהו. ודוד אמר ברוח קודשא, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים. מה איכפת ליה לההוא חויא בישא, דאייתי לווטין על עלמא, כמה דאמרו, נחש נושך וממית, ולית ליה הנאה מניה.
לשון רמיה: דרמי ליה לאדם ולאתתיה, ואייתי בישא עליה, ועל עלמא. לבתר אתא יעקב, ונטיל מדיליה כל אינון ברכאן. חצי גבור שנונים, דא עשו דנטר דבבו ליעקב, על אינון ברכאן, כד"א וישטם עשו את יעקב על הברכה וגו'.
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, הא מלעילא ומתתא בחבורא חדא. ורוב דגן ותירוש, הא אוקמוה, אבל כדכתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. תא חזי, נער הייתי וגו' ואוקמוה, האי קרא שרו של עולם אמרו וכו'. ובגין כך אמר ורוב דגן ותרוש.
יעבדוך עמים בזמנא דשליט שלמה מלכא בירושלם, דכתיב וכל מלכי הארץ וגו' מביאים איש מנחתו וגו'. וישתחוו לך לאומים, בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכתיב וישתחוו לו כל מלכים. רבי יהודה אמר, כלא בזמנא דייתי מלכא משיחא, כדכתיב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו.
הוה גביר לאחיך, הוה, ולא אמר היה, או תהיה. אלא דא רזא עלאה דמהימנותא, דאלין אתוון אנון רזי דמהימנותא, ה' לעילא, וא"ו באמצעיתא, ה' לבתר. ובגין כך אמר, הוה גביר לאחיך, לשלטאה עלייהו, ולרדאה לון, בזמנא דאתא דוד מלכא. רבי יוסי אמר, כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא, דהא בגין דעברו ישראל על פתגמי אורייתא, כדין ופרקת עלו מעל צוארך.
ויתן לך האלהים רבי יוסי אמר, כל הני ברכאן, מסטרא דחולקיה דיעקב הוו, ומדיליה נטל, ואלין ברכאן, הוה קא בעי יצחק לברכא ליה לעשו, ובגין כך עבד קב"ה, וגרם ליה ליעקב, לנטלא מדיליה.
תא חזי, בשעתא דההוא נחש, אייתי לווטין על עלמא, ואתלטיא ארעא, מה כתיב, ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו', ארורה האדמה בעבורך וגו', דלא תהא עבדא פירין ואיבין כדקא יאות, לקבל דא, ומשמני הארץ. בעצבון תאכלנה, לקבל דא מטל השמים. וקוץ ודרדר תצמיח לך, לקבל דא, ורוב דגן ותירוש. בזעת אפך תאכל לחם, לקבל דא, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, דאינון יעבדון ארעא, ויפלחון בחקלא, כד"א ובני נכר אכריכם וכורמיכם. וכלא נטל יעקב, דא לקבל דא, ומדיליה נטל. וקב"ה גרים ליה ליעקב, דיטול הני ברכאן, לאתדבקא באתריה וחולקיה, ועשו לאתדבקא באתריה וחולקיה.
אמר ר' חזקיה, והא חמינן, דמשמני הארץ ומטל השמים, אינון ברכאן נטל עשו לבתר, כד"א, הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.
אמר רבי שמעון, לאו האי כהאי, ולא דא כדא, כמה אתפרשאן דרגין, ביעקב כתיב, ויתן לך האלהים, ובדא כתיב יהיה. ביעקב כתיב, מטל השמים ומשמני הארץ, בעשו כתיב משמני הארץ וטל השמים, דהא לאו דא איהו כדא.
ודרגין אתפרשן כמה וכמה. בגין דבדא דיעקב כתיב ביה, ויתן לך האלהים מטל השמים, דא טל עלאה דנגיד מעתיק יומין, דאקרי טל השמים, השמים דלעילא, טל דנגיד בדרגא דשמים, ומתמן לחקל תפוחין קדישין. ומשמני הארץ, הארץ: דא ארץ החיים דלעילא, וירית לה בארעא דלעילא, ובשמים דלעילא. ולעשו בארעא דהכא לתתא, ובשמים דהכא לתתא. יעקב לעילא לעילא. עשו לתתא לתתא.
תו, יעקב לעילא ותתא, ועשו לתתא. ואע"ג דכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך. מהאי דהכא לתתא, אבל לעילא לא כלום, דכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו. תא חזי, בשעתא דשרו לנטלא ברכאן דלהון, יעקב ועשו. יעקב נטל חולקיה דלעילא, ועשו נטיל חולקיה לתתא.
רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אמר לרבי אלעזר, כלום שמעת מאביך, אמאי לא אתקיימו ברכאן, דברכיה יצחק ליעקב, ואינון ברכאן דבריך יצחק לעשו, אתקיימו כלהו.
א"ל, כל אינון ברכאן מתקיימי, וברכאן אחרנין דברכיה קב"ה ליעקב. אבל מיד, יעקב נטל לעילא, ועשו נטיל לתתא. לבתר, כד יקום מלכא משיחא, יטול יעקב לעילא ותתא, ויתאביד עשו מכלא, ולא יהא ליה חולקא ואחסנא ודוכרנא בעלמא, כד"א, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. בגין דיתאביד עשו מכלא, וירית יעקב תרין עלמין, עלמא דין ועלמא דאתי.
ובהאי זמנא כתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה. ההוא מלכו דעשו, דנטל בהאי עלמא, יהא ליה לקב"ה בלחודוי. וכי השתא לאו איהי מלכו מקב"ה אלא אע"ג דשליט קב"ה לעילא ותתא, הא יהב לון לשאר עמין, לכל חד וחד, חולק ואחסנתא בהאי עלמא, לאשתמשא ביה, ובההיא זמנא, יטול מכלהו מלכותא, ותהא דיליה כלא, דכתיב והיתה ליי' המלוכה, ליה בלחודוי, דכתיב והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.
ויהי אך יצא יצא יעקב וגו'. רבי שמעון אמר, אך יצא יצא, תרי יציאות הללו למה. אלא חד דשכינתא, וחד דיעקב, דהא כד עאל יעקב, שכינתא עאלת עמיה, וקמי שכינתא אתברך, דיצחק הוה אמר ברכאן, ושכינתא אודי להו עלייהו. וכד נפק יעקב, שכינתא נפקת עמיה, הדא הוא דכתיב אך יצא יצא יעקב, תרי יציאות כחד.
ועשו אחיו בא מצידו. מן הציד לא כתיב, אלא מצידו, דאיהו צידה דיליה, דלא הוה ביה ברכה, ורוח הקודש צווחה ואמרה, אל תלחם את לחם רע עין.
ויעש גם הוא מטעמים וגו'. יקום אבי, דבוריה, הוה בעזות, בתקיפו רוחא, מלה דלית בה טעמא, יקום אבי. ת"ח, מה בין יעקב לעשו, יעקב אמר בכסיפו דאבוי, בענוה, מה כתיב ויבא אל אביו ויאמר אבי. מה בין האי להאי, אלא, דלא בעא לאזדעזעא ליה, מליל בלשון תחנונים, קום נא שבה ואכלה מצידי. ועשו אמר, יקום אבי, כמאן דלא מליל עמיה.
ת"ח, בשעתא דעאל עשו, עאל עמיה גיהנם, אזדעזע יצחק, ודחיל. דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. כיון דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה, די, מהו עד מאד. אלא, דלא הוה דחילו ואימתא דנפל עליה דיצחק, רבתא, מיומי דאתברי, ואפי' בההיא שעתא, דאתעקד יצחק על גבי מדבחא, וחמא סכינא עליה, לא אזדעזע, כההיא שעתא, דעאל עשו, וחמא גיהנם דעאל עמיה, כדין אמר, בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה, בגין דחמית שכינתא דאודי על אינון ברכאן.
דבר אחר, יצחק אמר ואברכהו, נפק קלא ואמר, גם ברוך יהיה. בעא יצחק למילט ליה ליעקב, אמר ליה קב"ה, יצחק, גרמך אנת לייט, דהא כבר אמרת ליה, אורריך ארור ומברכיך ברוך.
ת"ח כלא אודו על אינון ברכאן, עלאי ותתאי, ואפילו איהו חולק עדביה דעשו, אודי עלייהו, וברכיה איהו, ואודי על אינון ברכאן, וסלקיה על רישיה לעילא.
מנלן, דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר שלחני, בגין דאתקיף ביה יעקב. וכי היך יכיל ב"נ דאיהו גופא ובשרא, לאתתקפא ביה במלאכא, דאיהו רוח ממש, דכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.
אלא, מכאן דמלאכי שליחי דקב"ה, כד אינון נחתין להאי עלמא גלימין, ואתגלימו, ומתלבשין בגופא, כגוונא דהאי עלמא, בגין דהכי אתחזי, דלא להשנאה ממנהגא דההוא אתר דאזיל תמן.
והא אתמר, דמשה כד סליק לעילא, מה כתיב ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, בגין מנהגא, דלא להשנאה מההוא אתר דאזיל לתמן, ואינון מלאכין כד נחתו לתתא כתיב והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכן הכא, האי מלאכא, כד נחת לתתא, לא אתאבק עמיה דיעקב, אלא מגו דהוה אתלבש בגופא כגוונא דהאי עלמא. ועל דא אתאבק יעקב בהדיה, כל ההוא ליליא.
תא חזי, בגין דשלטנותא דהני, לאו איהו אלא בליליא ודאי, ובגין כך, שלטנותא דעשו, לאו איהו אלא בגלותא, דאיהו לילה, ועל דא בליליא אתתקף עמיה דיעקב, ואתאבק עמיה. וכד אתא צפרא, אתחלש חיליה, ולא יכיל, וכדין אתתקף יעקב, בגין דיעקב, שלטנותיה ביממא.
ובגין כך, כתיב משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל. דהא כדין שולטנותיה דידיה דעשו, דאיהי שעיר, בלילה איהו, ובגין כך אתחלש, כד אתא צפרא, וכדין ויאמר שלחני כי עלה השחר.
ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, כי אם ברכתני, כי אם תברכני מבעי ליה מאי כי אם ברכתני. אם אודית, על אינון ברכאן דברכני אבא, ולא תהא מקטרגא לי בגינייהו, מה כתיב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו', אמאי ישראל, א"ל בעל כרחין אית לן לשמשא לך, דהא אנת אתעטרת בחילך, לעילא בדרגא עלאה, ישראל יהיה שמך ודאי.
כי שרית עם אלהים, מאי עם אלהים, ס"ד דעליה הוה אמר, אלא אמר ליה, שרית לאתחברא ולאזדווגא עם אלהים בחבורא, בזווגא דשמשא וסיהרא, וע"ד לא כתיב את אלהים, אלא עם אלהים, בחבורא וזווגא חדא.
ד"א, ויאמר: כד"א ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך, אוף הכא, ויאמר לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל, כדין אתעטר יעקב בדרגיה, למהוי כללא דאבהן. מה כתיב, ויברך אתו שם. מאי ויברך אתו שם, דאודי ליה על כלהו ברכאן, דברכיה אבוי.
רבי שמעון פתח ואמר, ברצות יי' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, תא חזי, כמה אית ליה לבר נש, לאתתקנא שבילוי, ביה בקב"ה, בגין למעבד פקודי דאורייתא, דהא אוקמוה, דודאי תרין מלאכין שליחן, אית לבר נש מלעילא, לאזדווגא בהדיה, חד לימינא, וחד לשמאלא, ואינון סהדין ביה בבר נש, בכל מה דאיהו עביד, אינון משתכחי תמן, וקרינן לון יצר טוב ויצר רע.
אתי בר נש לאתדכאה, ולאשתדלא בפקודי דאורייתא, ההוא יצר טוב דאזדווג ביה, כבר איהו אתתקף על ההוא יצר הרע, ואשתלים בהדיה, ואתהפיך ליה לעבדא. וכד בר נש אזיל לאסתאבא, ההוא יצר הרע, אתתקף ואתגבר על ההוא יצר טוב, והא אוקימנא, ודאי כד ההוא בר נש אתי לאתדכאה, כמה תקיפו אתתקף בר נש, כד אתגברא ההוא יצר טוב כדין אויביו ישלים אתו, דההוא יצר הרע אתכפיא קמיה דיצר טוב. ועל דא אמר שלמה, טוב נקלה ועבד לו, מאי ועבד לו, דא יצר הרע. וכדין כד אזיל בר נש בפקודי אורייתא, כדין גם אויביו ישלים אתו, דא יצר הרע, ודאתא מסטרוי.
תא חזי, בגין דיעקב, אבטח ביה בקב"ה, וכל ארחוי הוו לשמיה, על דא אויביו ישלים אתו. ודא סמאל, חילא ותוקפא דעשו, דאשלים עמיה דיעקב, ובגין דאשלים עמיה דיעקב, ואודי ליה על אינון ברכאן, כדין אשלים עמיה עשו, ועד דלא אשתלים עמיה יעקב, לגבי ההוא ממנא דאתפקד עליה, לא אשלים עמיה עשו, בגין כך, בכל אתר תוקפא דלתתא, תליא בתוקפא דלעילא.
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי איפה. מי איפה: מאי מי איפה, מי הוא זה מבעי ליה, אלא מי איפה, דקיימא שכינתא תמן, כד בריך ליה יצחק ליעקב, ועל דא אמר, מי איפה, מאן הוא דקאים הכא, ואודי על אינון ברכאן, דברכית ליה, ודאי גם ברוך יהיה. דהא קב"ה אסתכם באינון ברכאן.
רבי יהודה אמר, בגין ההיא חרדה דאחריד יעקב, ליצחק אבוי, אתענש יעקב, בעונשא דיוסף, דחרד חרדה כהאי, בשעתא דאמרו ליה, זאת מצאנו. יצחק אמר מי איפה. באיפה אתענש יעקב, דכתיב איפה הם רועים, ותמן יוסף אתאביד, ואתעניש יעקב. ואע"ג דקב"ה אסתכם על ידוי, באינון ברכאן, איהו אתענש באיפה, דכתיב איפה הם רועים. ומתמן אתאביד מניה, ואתענש כל ההוא עונשא.
ויחרד יצחק חרדה גדולה, מאי גדולה, כתיב הכא גדולה, וכתיב התם ואת האש הגדולה הזאת וגו', דעאל עמיה גיהנם. עד מאד. מאי עד מאד. כתיב הכא מאד, וכתיב התם והנה טוב מאד, דא מלאך המות, כדין אמר מי איפה.
כשמוע עשו את דברי אביו וגו'. אמר רבי חייא, כמה בישין עבדו אינון דמעין, דבכה ואפיק עשו קמי אבוי, בגין דיתברך מניה, בגין דהוה חשיב מלה דאבוי יתיר. הכי קרא שמו, יעקב. הכי קרא שמו, קרא שמו ההוא דקרא ליה, אפיק ציצא דרוקא, בגין קלנא. הכי נקרא שמו לא כתיב, אלא קרא שמו.
ויעקבני זה פעמים. זה. מהו זה, ויעקבני פעמים מבעי ליה. אלא, מלה חד הוי תרי זמני, בכורתי, אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי, זה הוא תרי זמנין. כגוונא דא, כי עתה שבנו זה פעמים, מלה חד, תרין זמנין. חד דהא אהדרנא ליה, ולא נהוי בכסופא קמיה דההוא בר נש. שבנו: בשנו. אנן בכסופא מניה, וכבר אהדרנא.
כגוונא דא, אמר איוב, ותחשבני לאויב לך, אהדר איוב: אויב. ואוקמוה דכתיב אשר בסערה ישופני וגו', אמר לפניו, רבש"ע, שמא רוח סערה עברה לפניך. והכא בכורתי לקח והנה עתה אהדר מלה ונטיל ברכתי.
הן גביר שמתיו לך וגו', ולך איפה מה אעשה בני. ולך איפה, לית קיימא הכא, מאן דמסתכם עלך. מה אעשה בני. כדין, ברכיה בהאי עלמא, ואסתכל בדרגיה, ואמר ועל חרבך תחיה, דהא הכי אתחזי לך לאושדא דמין, ולמעבד קרבין, ועל דא אמר מה אעשה בני.
רבי אלעזר אמר, ולך איפה מה אעשה, כיון דאמר האי, אמאי בני. אלא אמר ליה, ולך איפה מה אעשה, דאנת בדינא ובחרבא ובדמא חזינא לך, ולאחיך בארח שלים. אלא בני, בני ודאי, אנא גרימנא לך, בגין דאנת בני. ועל דא על חרבך תחיה ואת אחיך תעבד. ועדיין לא אתקיים, דהא לא פלח ליה עשו ליעקב. בגין דיעקב לא בעא ליה השתא, ואיהו אהדר וקרא ליה אדני כמה זמני, בגין דאסתכל למרחוק, וסליק ליה, לסוף יומיא, כדקאמרן.
רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי יוסי סבא, דהוה אזיל בתרייהו יתבו, עד דמטא לגבייהו. כיון דמטא לגבייהו, אמרו השתא ארחא מתתקנא קמן, אזלו, אמר רבי חייא עת לעשות ליי'. פתח רבי יוסי ואמר, פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פיה פתחה בחכמה, דא כ"י, ותורת חסד על לשונה אלין אינון ישראל, דאינון לישנא דאורייתא, דמשתעי בה יומי ולילי.
פיה פתחה בחכמה, דא ב' דבראשית, ואוקמוה. ותורת חסד על לשונה דא אברהם, דביה ברא עלמא, וביה משתעי תדיר. ב' סתים מהאי גיסא, ופתיחא מהאי גיסא סתימא מהאי גיסא, כד"א וראית את אחורי. פתיחא מהאי גיסא, בגין לאנהרא אנפהא לגבי עילא, ופתיחא מהאי גיסא, בגין לקבלא מלעילא, ואיהי אכסדרה לקבלא. ובגין כך קיימא ברישא דאורייתא ואתמליא לבתר, פיה פתחה בחכמה, בחכמה ודאי, דכתיב בראשית ברא אלהים, כתרגומו. ותורת חסד על לשונה, דהא לבתר משתעי ואמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. פיה פתחה בחכמה, דא ה' דשמא קדישא, דכלא בה, ואיהי סתים וגליא, כלילא דעילא ותתא, רזא דעילא ותתא.
פיה פתחה בחכמה, בגין דאיהי סתימא דלא אתיידע כלל, דכתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכד שארי לאתפשטא, בחכמה דאתדבק בה, ואיהי בגווה, אפיקת קלא, דאיהי תורת חסד.
פיה פתחה בחכמה, דא ה"א בתראה, דאיהו דבור, ומלה תליא בחכמה. ותורת חסד על לשונה. דא קול דקיימא על דבור, לאנהגא ליה. ותורת חסד, דא יעקב, דאיהו על לשונה, לאנהגא מלה, ולאחדא לה, דהא לית דבור בלא קול, ואוקמוה.
פתח רבי חייא אבתריה ואמר, אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. אני חכמה, דא כ"י. שכנתי ערמה, דא יעקב, דאיהו חכים, ודעת מזמות אמצא, דא יצחק, דהוה ליה דעת מזמות, לברכא ליה לעשו. ובגין דחכמה אשתתף בהדיה דיעקב, דאיהו ערמה, ודעת מזמות אמצא, דאתברך יעקב מאבוי, ושרו עליה כל אינון ברכאן, ואתקיימו ביה ובבנוי, לעלם ולעלמי עלמין.
מאינון אתקיימו בהאי עלמא, וכלהו יתקיימון, לזמנא דמלכא משיחא, דכדין יהון ישראל גוי אחד בארץ, ועם אחד לקב"ה, הה"ד ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ. וישלטון לעילא ותתא, דכתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, דא מלכא משיחא, דכתיב וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו וגו'. וע"ד בעא יעקב, דיסתלקון ברכוי לההוא זמנא דאתי, ולא נטל לון לאלתר.
פתח רבי ייסא אבתריה ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' ואל תחת ישראל וגו'. האי קרא אוקמוה. אבל בההיא שעתא, דנפק יעקב מקמי אבוי, באינון ברכאן, אסתכל בנפשיה, אמר, הא אלין ברכאן, בעינא לסלקא לון לבתר, לאריכו יומין, והוה דחיל ומסתפי, נפק קלא ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' כי אתך אני, לא אשבוק לך בהאי עלמא. כי הנני מושעך מרחוק, לההוא זמנא דאנת סליק לון, לאינון ברכאן.
ואת זרעך מארץ שבים, דאע"ג דהשתא נטיל ברכוי עשו, וישתעבדון בבנך, אנא אפיק לון מידוי, וכדין ישעבדון בניך ביה. ושב יעקב, לאינון ברכאן, ושב יעקב, דא שכינתא. ושב יעקב ודאי. ושקט ושאנן, כמה דאוקמוה, מאינון מלכוון: מבבל, ממדי, ומיון, ומאדום. דאינהו הוו דאשתעבדו בהו בישראל. ואין מחריד, לעלם ולעלמי עלמיא.
אזלו, עד דהוו אזלי, א"ר יוסי, ודאי, כל מה דעביד קב"ה בארעא, כלא הוה ברזא דחכמתא, וכלא בגין לאחזאה חכמתא עלאה, להו לב"נ, בגין דילפון מההוא עובדא, רזין דחכמתא, וכלא אינון כדקא יאות, ועובדוי כלהו, אורחי דאורייתא, בגין דאורחי דאורייתא, אינון ארחי דקב"ה, ולית מלה זעירא, דלית בה כמה אורחין ושבילין, ורזין דחכמתא עלאה.
ת"ח, דהא רבי יוחנן בן זכאי הוה אמר, תלת מאה הלכות פסוקות, ברזא דחכמתא עלאה, בפסוק ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ולא גלי לון, אלא לרבי אליעזר, דהוה עמיה, בגין למנדע, דכמה רזין עלאין אינון, בכל עובדא ועובדא, דאיהי באורייתא, ובכל מלה ומלה, חכמתא איהי, ואורייתא דקשוט, בג"כ אינון מלין דאורייתא, מלין קדישין אינון, לאחזאה מינה נפלאות, כד"א, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
ת"ח, בשעתא דעקים ההוא חויא, לאדם ולאתתיה, דאקריב לאתתא, ואטיל בה זוהמא, ואתפתא ביה אדם, כדין אסתאב עלמא, ואתלטיא ארעא בגיניה, וגרים מותא לכל עלמא, וקיימא עלמא לאתפרעא מניה, עד דאתא אילנא דחיי, וכפי על אדם, וכפייא ליה לההוא נחש דלא ישלוט לעלמין, על זרעא דיעקב.
דהא בזמנא דאקריבו ישראל שעיר, הוה אתכפיא ההוא נחש ואתהפך לעבדא, כמה דאתמר. וע"ד אקריב יעקב לאבוי, תרין שעירין חד, לאכפיא לעשו, דאיהו שעיר, וחד, בגין דרגא דהוה תלי ביה עשו ואתדבק ביה ואתמר.
ובג"כ קיימא עלמא, עד דתיתי אתתא, כגוונא דחוה, ובר נש כגוונא דאדם, ויעקימו ויחכימו ליה לההוא חויא בישא וההוא דרכיב עליה וכלא אתמר.
פתח ואמר, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, והא אתמר ויעקב איש תם ישב אהלים. איש תם: גבר שלים, כתרגומו. ישב אהלים, אמאי איהו תם, בגין דאיהו ישב אהלים, דאחיד לתרין סטרין, לאברהם וליצחק. וע"ד, יעקב בסטרא דיצחק אתא לגביה דעשו, כמה דאתמר, דכתיב, עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפל. וכד אתא עם ברכאן, בסיועא דלעילא קא אתא, בסיועא דאברהם ויצחק, ובג"כ בחכמתא הוה, כמה דאתמר.
ת"ח, כד יעקב אתער, לגבי סמא"ל, דרגא דעשו, וקביל עליה ליעקב, ויעקב נצח ליה, בכמה סטרין, נצח לחויא, בחכמתא, ובעקימו, ולא אתנצח, בר בשעיר. ואע"ג דכלא חד, נצח כמו כן לסמא"ל, בנצחונא אחרא, ונצחיה, הה"ד ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו.
ת"ח, זכותיה דיעקב כמה הוה, דאיהו אתא, ובעא לאעברא ליה מעלמא, וההוא ליליא, הות ליליא דאתברי ביה סיהרא, ויעקב אשתאר בלחודוי, דלא הוה עמיה אחרא, דתנן לא יפוק ב"נ יחידאי בליליא, וכ"ש בליליא דאתבריאו ביה נהורין, דהא סיהרא איהי חסרא, דכתיב יהי מאר"ת חסר, וההוא ליליא, אשתאר בלחודוי, בגין דכד סיהרא חסרא, חויא בישא אתתקף ושלטא, וכדין אתא סמא"ל, וקטריג ליה, ובעא לאובדא ליה מעלמא.
ויעקב הוה תקיף בכל סטרין, בסטרא דיצחק, ובסטרא דאברהם, דאינון הוו תקיפו דיעקב. אתא לימינא חמא לאברהם, תקיף בתקיפו דיומא, בסטרא דימינא דחסד. אתא לשמאלא, חמא ליצחק, תקיף בדינא קשיא. אתא לגופא, חמא ליעקב, תקיף מתרין סטרין אלין, דסחרן ליה, חד מכאן, וחד מכאן, כדין, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו דאיהו אתר לבר מגופא, ואיהו חד עמודא דגופא, כדין ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וגו'.
כיון דאתער צפרא, ועבר ליליא, אתתקף יעקב, ואתחלש חיליה דסמא"ל, כדין אמר שלחני, דמטא זמנא, לומר שירתא דצפרא, ובעי למיזל, ואודי ליה, על אינון ברכאן, ואוסיף ליה ברכתא אחרא, דכתיב ויברך אתו שם.
ת"ח, כמה ברכאן, אתברך יעקב, חד דאבוי, בההוא עקימו, ורווח כל אינון ברכאן. וחד דשכינתא דבריך ליה קב"ה, כד הוה אתי מלבן, דכתיב ויברך אלהים את יעקב. וחד, דברכיה ליה ההוא מלאכא, ממנא דעשו. וחד, ברכה אחרא, דברכיה ליה אבוה, כד הוה אזיל לפדן ארם, דכתיב ואל שדי יברך אתך וגו'.
בההוא זמנא, דחמא יעקב גרמיה, בכל הני ברכאן, אמר, במאן ברכתא דמנייהו אשתמש השתא. אמר, בחלשא מנייהו אשתמש השתא, ומאן איהו, דא בתרייתא, דברכיה אבוה, ואע"ג דאיהי תקיפא, אמר, לאו איהי תקיפא, בשלטנותא דהאי עלמא כקדמאה.
אמר יעקב, אטול השתא דא ואשתמש בה, ואסלק כל אינון אחרנין, לזמנא דאצטריך לי, ולבנאי בתראי. אימתי, בזמנא דיתכנשון כל עממיא, לאובדא בני מעלמא, דכתיב כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם. סבוני גם סבבוני וגו'. סבוני כדבורים וגו'. הא הכא תלתא, לגבי תלתא דאשתארו. חד, אינון ברכאן קדמאי, דאבוה. תרין, אינון ברכאן, דברכיה קודשא בריך הוא. תלת, אינון ברכאן, דברכיה ההוא מלאכא.
אמר יעקב, להתם אצטריכו, לגבי מלכין וכל עמין דכל עלמא, ואסליק לון להתם, והשתא לגבי דעשו, די לי בהאי. למלכא, דהוו ליה כמה לגיונין תקיפין, כמה מארי מגיחי קרבא, לאגחא קרבין, דזמינין לגבי מלכין תקיפין, לאגחא בהו קרבא. אדהכי שמע על לסטים חד קפחא, אמר, הני בני תרעי, יהכון תמן. א"ל, מכל לגיונין דילך, לית אנת משדר התם, אלא אלין. אמר, לגבי ההוא לסטים, די באלין, דהא כל לגיונותי, ומארי קרבא, אסתלק לגבי אינון מלכין תקיפין, ביומא דקרבא, דאצטריכו לי, ליהוו.
אוף הכי, יעקב אמר לגבי עשו, די לי השתא באלין ברכאן. אבל לההוא זמנא, דאצטריכו לבני, לגבי כל מלכין ושליטין דכל עלמא, אסלק לון.
כד ימטי ההוא זמנא, יתערון אינון ברכאן, מכל סטרין, ויתקיים עלמא על קיומיה כדקא יאות, ומההוא יומא ולהלאה, יקום מלכותא דא על כל שאר מלכו אחרא, כמה דאוקמוה, דכתיב תדק ותסף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא. והיינו ההיא אבנא, דאתגזרת מן טורא די לא בידין, כד"א משם רועה אבן ישראל, מאן אבן דא. דא כנסת ישראל, כמה דאת אמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'.
ר' חייא אמר, מהכא שאר ישוב שאר יעקב, אלין ברכאן אחרנין, דאשתארו, וכתיב, והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים בגוים כלהו, ולא בעשו בלחודיה, וכתיב והיה שארית וגו', כטל מאת יי'.
פתח ר' ייסא ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן: דא עשו דלא הוה ב"נ בעלמא, דיוקיר לאבוי, כמה דאוקיר עשו לאבוי. וההוא יקירו דאוקיר ליה אשליט ליה בהאי עלמא.
ועבד אדוניו: דא אליעזר עבד אברהם ואוקמוה, דהא ב"נ דהוה אתי לחרן, בכמה עותרא, וכמה מתנן ונבזבזין, וגמלין טעינן, דלא אמר לבתואל ולבן, דאיהו רחימוי דאברהם, או ב"נ אחרא, דאתי בפיוסא דאברהם, אלא עד לא ימלל מלוי מה כתיב, ויאמר עבד אברהם אנכי, ולבתר אדני אדני, בגין דיוקיר ליה לאברהם, ההוא יקרא, וההוא טיבו, אוריך ליה לכמה זמנין.
כך עשו, ההוא יקרא דאוקיר ליה לאבוי, אוריך ליה כל הני זמנין דישלוט בעלמא דא, ואינון דמעין, אורידו לון לישראל בשעבודא דיליה עד דיתובון ישראל לקב"ה, בבכיה ובדמעין, דכתיב בבכי יבאו וגו', וכדין כתיב, ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה. ברוך יי' לעולם אמן ואמן.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
70
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תולדות י״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
