ויהי יצחק בן ארבעים שנה. רבי בו בשם רבי יוסי, פתח ואמר, ישקני מנשיקות פיהו וגו', בכמה מעלות נברא העולם, דתנינן אמר רבי אחא בר יעקב כל מה שברא קב"ה בעולמות שלו, חוץ ממנו, היו בשתוף. ומי אמר רבי אחא הכי, חס ושלום, דהא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא, דאי תימא הכי, המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שתוף בהם, הא כל אפייא דדהון ודידן שויין.
אמר רבי אבא, במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא, דהא תנן במתניתין דידן, דכל דעבד קב"ה, עבד כגון גופא ונשמתא. ואי תימא דהא לית גופא למלאכים, כך הוא, אבל לית אינון יכלין למעבד עבידתא, עד שישתתף בהו ההיא נשמתא קדישא, דהיא סיועא דלעילא, ובהאי גווני כל מאי דעביד אצטריך לההיא סיועא דלעילא מניה.
אמר רבי יוסי, בההיא שעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מתיא, והא סופא כל עקתין, בארבעים להוי. וגזר קיים, ארבעים יכנו לא יוסיף. סוף הליכתם של ישראל במדבר, בשנת הארבעים. ארבעים שנה, קודם תחיית הגוף, ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל. בשנת הארבעים יקומון הגופות מעפרא. בארבעים נכלא הגשם, הה"ד ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום, וכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח. זמן גאולתם של ישראל, בשנת הארבעים הוא. ובחמשים אתא ישוב עלמא, דהיא היובל. החזרת הנשמה לגוף, בשנת הארבעים, שהמתינה לו בארץ ישראל, הדא הוא דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף. בקחתו את רבקה, בהכנסתה בגוף המזומן לו. באותה שעה, בהכנסתה בו, אין תאותם וכסופם, אלא ליהנות מזיו השכינה, וליזון מזיוה, הה"ד ישקני מנשיקות פיהו. א"ר אבא, ישקני יפרנסני, שאין פרנסתן אלא ליהנות וליזון מזיוה של מעלה. א"ר יוסי סופיה דקרא מוכח, דכתיב כי טובים דודיך מיין.
בת בתואל בת בתו של אל. רב הונא אמר, לא כך הוא, ואנא הוית בכרכי הים, ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה, ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא, בתואל רמאה, שאלית עליה, אמרו דהוא כרישא דחויא, דאיהו רמאה, וההוא גרמא הוא רמאה, מכל שאר גרמי.
דתאנא אמר רבי שמעון, ההוא גרמא, למה אשתאר בקיומא, יתיר מכל שאר גרמי. משום דאיהו רמאה, ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי, והוא ליהוי עקרא, דגופא אתבני מניה. הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי.
ותאנא אמר רבי שמעון, הוא רמאי, ומעולם רמאי, ושכן יצר הרע, דאיהו רמאי. הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי גרמא רמאה. מפדן ארם, מצמד רמאין, כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד. אחות לבן, אחות יצר הרע הארמי. כדתנן, בתחלה שהיה מנוול בחטאות בזה העולם, נקרא לוט. לעתיד לבא, שלא יהא מנוול כדבקדמיתא, כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה, קראן ליה לבן. על כל פנים אין יצר הרע בטל מן העולם.
ת"ש, דהכי אנן אוקימנא במתניתא. שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף, המעוררות ליצר הרע, עכשיו שאינו מנוול כ"כ, ונטבל מלכלוכו, נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש, הה"ד וללבן שתי בנות. א"ר יוסי כך הוא, תמן כתיב בכירה וצעירה, והכא כתיב גדולה וקטנה.
א"ר יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע, ולהתעורר ליצה"ר כמתחלה. משמע דכתיב שם הגדולה לאה, שלאה מכחה ומרשעתה, ושם הקטנה רחל, שאין בה כח המתעורר, כמה דאת אמר וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. אמר רב הונא, זה יצה"ר, ושתי בנותיו, מתחלפות מכמות שהיו בראשונה. בתחלה לוט, מקולל מנוול, עכשיו לבן, מלובן, שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה. בתחלה שתי בנותיו חזקות, כל אחת ואחת בכחה, ועכשיו שם הגדולה לאה: לאה בלא כח, לאה בלא חזוק. לאה ממעשיה הראשונים. ושם הקטנה רחל, כדקאמרן, ולא כמות שהיו בראשונה.
א"ר אחא בר יעקב, תא חזי, מה כתיב, ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא. אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה, זולתי בתפלה, מה כתיב, ויעתר לו ה', ותהר רבקה אשתו. כיון שמתעורר יצר הרע, נמצא פריה ורביה.
אמר רבי יוסי, אם כן מה הפרש בין העולם הזה, לאותו הזמן. ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד. אמר רבי אחא, כך הוא, דקודשא בריך הוא אתער ליה לההוא עניינא, דצריך לזווגא, ולא לכל שעתא, דיהא תדיר עם בר נש כמו כען, דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא, אלא לההוא זווגא בלחודוי, ואתערותא ההיא, אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי. הדא הוא דכתיב, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. מהו לב בשר. אמר רבי יהודה, לב להוציא בשר, ולא לדבר אחר.
רבי יצחק ברבי יוסי, הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא, אתערו להאי עניינא, דיצר הרע יתנשי מן עלמא, בר ההיא שעתא לזיווגא. א"ל, חייך הכי אצטריך יצר הרע לעולם, כמטרא לעולם, דאלמלא יצר הרע, חדוותא דשמעתא לא ליהוי, אבל לא מנוולה כקדמיתא, למחטי ביה, הה"ד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'. אמר רבי שמעון, הוא לבא, דמדוריה דיצר הרע ביה. רבי אליעזר אומר, לבא טבא, בניינא דגופא ונשמתא, ובגין כך כתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא.
כד אתא רב כהנא אמר, הכי אמרין משמיהון דמארי מתניתא, תרי בניינין דגופא אינון, כבדא ולבא, דאמר רבי שמעון אמר רבי יהודה, כבדא ולבא, אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי, מנהגא דרישא מוחא, אבל דגופא אינון תרין, וקדמאה הוא כבדא, תניינא לבא. והיינו דכתיב בפרשתא, ויתרוצצו הבנים בקרבה אלין תרין בנייני דגופא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
12
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תולדות ו׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
