Zohar Toldot 8
Zohar, Toldot 8:1
מתניתין, תנן ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד קב"ה להתעורר רוח אחד, לקיים הגוף, שיהא כלול מד' רוחות, הה"ד מארבע רוחות באי הרוח, בארבע לא כתיב, אלא מארבע רוחות העולם, שיהא כלול מארבעתם. ותאנא, אותו הרוח, הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל ושותה ואין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה, לתחיית המתים, אלא נקיות והשגת ידיעה. רב נחמן אמר ואריכות ימים.
Zohar, Toldot 8:2
אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא. א"ל לא, דתנן, בית המקדש, קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות, קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם. מנ"ל דכתיב בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב, על מתיהם. בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.
Zohar, Toldot 8:3
תנן, מ' שנה קודם הקבוץ גליות, לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה. האי מ' שנה, מאי עבידתייהו. אמר רב כהנא א"ר ברוקא, מקבוץ גליות עד תחיית המתים, כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. רבי יהודה אמר מהכא, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים. רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ובאותם הימים, יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה.
Zohar, Toldot 8:4
רב הונא אמר ת"ח כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול ה', כהאי גוונא הכא. א"ר יוסף, כל אלין חד מלה אמרו, ולסוף מ' שנה, שהצרות יעברו, והרשעים יכלו, יחיו המתים שוכני עפר, מ"ט, משום דכתיב לא תקום פעמים צרה, ודי להם במה שעברו. ומזמן תחיית המתים, יתיישב עלמא בישובו, הה"ד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
Zohar, Toldot 8:5
ר' אלעזר בן ערך, הוה יתיב, והוה קא מצטער בנפשוי טפי, עאל לקמיה רבי יהושע, א"ל, חיזו נהירו דבוצינא דעלמא למה חשוכן, אמר ליה, חיזו ודחילו סגי עאל בי, דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא, מארי מתניתא, דשראת עלייהו רוח קדישין, וההוא דאתערו, דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר, אבל אנא חמי אורכא יתירא, על אינון דיירא עפרא, דבאלף שתיתאי לזמן ארבע מאות ותמניא שנין מניה, יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון, ובגיני כך אתערו חבירנא, על פסוקא דקרא לון בני חת, ח"ת, דיתערון לח"ת שנה, והיינו דכתיב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם הזא"ת, שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא, תשובו איש אל אחוזתו, אל נשמתו, שהיא אחוזתו ונחלתו.
Zohar, Toldot 8:6
א"ר יהושע לא תקשי לך האי, דהא תנינן ג' כתות הן, של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים, ושל בינונים, צדיקים גמורים יקומון בקימה של מתי ארץ ישראל, מהיום כמה שנים, שהם קודמים בתחלה, בשנת הארבעים של קבוץ גליות, והאחרונים כלם, לזמן ארבע מאות ושמנה שנה, לאלף הששי, כדקאמרן. מאן יזכה להאי ארכא, מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא, ועל דא אצטעירנא בנפשאי.
Zohar, Toldot 8:7
אמר ליה, רבי, הא תנינן, יהי אור, יהי ר"ז. חזר ואמר, בתשובה יתקדם כלא. אמר רבי יהושע, אי לאו דאמרת הכי, אחסימנא פומין, למצפי פורקנא כל יומא, דכתיב חסן ישועות, מהו ישועות, אלו המצפים ישועות בכל יום.
Zohar, Toldot 8:8
מאי הוא דעתוי דרבי אלעזר. היינו דכתיב, ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, משמע דכתיב מישני, אלו הם הצדיקים, הנקדמים בחייהם קודם זה. וכמה שנים הם נקדמים, רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים. רבי יצחק אומר, רד"י שנה, דכתיב ויר"ד מיעקב וגו'. יר"ד שנה, נקדמים הצדיקים, לשאר כל אדם. רב נחמן אמר, לפי השיעור שנבלה בעפר. א"ל רבי יוסי, אם כן הרבה תחיות הוו, אלא כל התחיות יהיו באותו הזמן והאי דאתמר בחזון ואמת הדבר וצבא גדול.
Zohar, Toldot 8:9
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. רבי אבהו פתח ואמר, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. דתנינן ארבע תקופות, וארבע זמנים משונים זו מזו, יעברו הצדיקים לעתיד לבא. האחד, אותו זמן ישגא החכמה בעולם, וישיגו השגה, מה שלא השיגו בזה העולם, דתנינן, אמר רבי פנחס, השגת הצדיקים לעתיד לבא, יותר ממלאכי השרת דכתיב כמים לים מכסים השני תתעסקון: (עד כאן מדרש הנעלם)
Ficha editorial de este texto