Zohar Tzav 9
Zohar, Tzav 9:1
ונפש דת"ח אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת. וענג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי. ואינון נשמה יתירה, רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא, דאינון עבדין, דשלטין בגופא, דיומין דחול. נשמה יתירה, נשמת כל חי, כתר בראש צדיק, דאיהו יום שבת. ובהאי נשמה יתירה תהלל יה, דאינון אבא ואימא, דעלה אתמר, עין לא ראתה אלהים זולתך, בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות, דאיהו מכוסה ולא שליט עליה עינא, ובג"ד עין לא ראתה.
Zohar, Tzav 9:2
רוחא יתירה, נהר דנפיק מעדן, מבין אבא ואימא. ומהלכו חמש מאה שנין, ומטי לשתיתאה דאיהו צדיק. להשקות את הגן, דאיהי נפש יתירה, מלכות.
Zohar, Tzav 9:3
נשמה דשלטא ביומין דחולא, על עבד יי', איהי מכסא הכבוד. כמה דאוקמוה מארי מתניתין, כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. ורוח דשלטא ביומי דחול, על עבד יי', איהי מעבדא דמלכא מטטרו"ן, כליל שית סדרי משנה, ואיהי שש מעלות לכסא. ונפש דשליט בחול, איהי מכסא דין, סנדלפו"ן, תכלת שבציצית, כמעשה לבנת הספיר. אבל ברתא דמלכא. בפסח, איהי נפש השכלית, ליל שמורים, מצה שמורה, ורוח שמור לקבליה איהי י"ט, ואיהי יום שבת, זכור ושמור. בגין דאיהי אצילות ממלכות.
Zohar, Tzav 9:4
והכי ת"ח, בנוי דמלכא ומטרוניתא, אתקריאו שבתות וימים טובים, ולית לון מדלהון, דלאו אינון בעלי מלאכה, כשאר עבדין בנוי דחולין. אגרא דלהון בעלמא דין, ובעלמא דאתי, לענגא לון בכל מיני מאכל ומשתה, ולאוקרא לון בלבושין שפירין, כגוונא דשבת, דאתמר ביה, כבדהו בכסות נקיה. כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים, אית למעבד לון.
Zohar, Tzav 9:5
ומאן דמחלל שבת חייב סקילה. והכי מאן דאשתמש בתגא, חלף. והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות, דמחלל תורתיה. וכ"ש המבזה ליה, כאילו מבזה שבתות ומועדות. ואוקמוה מארי מתניתין, כל המבזה את המועדות, כאלו כופר בעיקר.
Zohar, Tzav 9:6
וכגוונא דכל מאני בית המקדש ואתקריאו קדש, הכי כל אינון דמשמשי תלמידי חכמים, אתקריאו קדש. ותלמידי דרב דאינון לקבל אברים דגופא, אתקריאו קדש קדשים. ורזא דמלה קא רמיז בהון, והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ומטטרו"ן, את ומשריין דילך, צריכין לקרבא לון קרבנא קדם יי' בכל ליליא.
Zohar, Tzav 9:7
עשיה לקבל עליה עול מלכות שמים, דא קבלת יסורין דעניות לת"ח איהו מות לגופא דבעירן. דמזונא דאורייתא, איהו מזונא דנשמתא ורוחא ונפשא שכליים, דאינון כהן לוי וישראל. כהן ביה י', חכמה ודאי. לוי, ביה ה', תבונה. ישראל, ביה דעת, ודא ו'. נפש יתירה, ה' בתראה, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. ותורה דא אדם, הדא הוא דכתיב, זאת התורה אדם. ודא כליל שמא מפרש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. האי איהו אורייתא מזונא לאדם, בד' אנפין דיליה. מזונא דבעירן, נהמא וחמרא ובשרא, וכל מיני פירות, זה לעמת זה עשה האלהים.
Zohar, Tzav 9:8
וצריך בר נש, לקרבא בכל ליליא, קרבן נפשא ורוחא ונשמתא דבעירן, קדם יי'. ויתודה בכמה מיני ודויין, ויסלק לון במחשבתיה, קרבנא קדם יי'. לאפקא לון בק"ש, לקמי קב"ה, ויפיק רוחיה דדפיק בערקין דלבא. נפש, יכוון בשרפתה, ובשחיטתה, ובנחירתה, דהוו נחירין כהנייא, הה"ד ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל. והיינו חנק. ותלתא מיתות אלין, הוו כמרה סומקא, ירוקא, אוכמא. דאינון בכבד במרה בטחול, ואינון כתלת קליפין דאגוזא.
Zohar, Tzav 9:9
וקודם דא, יתקן מזבח אבנים, ויכוין למעבדה סקילה, ממרה חוורא, דשלטת בכנפי ריאה, באינון סרכות דאלין בעירן תפוסין תמן. ונחיתת אשא תכלא, וישצי לון, ויהון חיוון ובעירן ועופין דכיין, לקרבא ליי', ולשרייא שמיה עלייהו. בההוא זמנא יתקיים בהו, ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים. ויהון כסוסיא דרכיב מאריה עלייהו, הה"ד כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ובההוא זמנא אדם ובהמה תושיע יי'.
Zohar, Tzav 9:10
ות"ח איהו שקיל לכל מארי תורה, והכי צריך למהוי שקיל גרמיה מסטרא דאורייתא, ומסטרא דאברים דגופא, צריך למשקל גרמיה לכל עמי הארץ. כמה דאוקמוה מארי מתניתין, לעולם יראה אדם עצמו, כאלו כל העולם כלו תלוי בו. ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה, למעבד לון קרבנין, עם כל בני עלמא. וקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ובדא אדם ובהמה תושיע יי'. קמו כלהו תנאין ואמוראין לגביה, ואמרו כלהו בקלא חדא, אנת הוא רעיא מהימנא, דאית לך רשו למעבד כל דא, דאנת שקיל לכל ישראל, ובג"ד שלח לך קב"ה בינייהו. (ע"כ רעיא מהימנא).
Zohar, Tzav 9:11
(תוספתא) זאת תורת העולה. א"ר חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא, זאת תורת: דא כנסת ישראל. העולה דא מחשבה רעה, דאיהי סלקא על רעותא דב"נ, לאסטאה ליה מארחא דקשוט. היא העולה: היא היא דסלקא ואסטייה ליה לב"נ, בעי לאוקדא ליה בנורא. בגין דלא יתייהיב ליה דוכתא לאסטאה, ובג"כ על המזבח כל הלילה. מאן לילה. דא כנסת ישראל, דאיהי זאת לאתדכאה ב"נ מההוא רעותא.
Zohar, Tzav 9:12
על מוקדה, בגין דנהר די נור איהו אתר לאוקדא, לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק ומעברי שולטניהון מעלמא. ובגין דלא תשלוט אצטריך על מוקדה כל הלילה, ואתכפייא ולא שלטא. (ע"כ תוספתא).
Ficha editorial de este texto