ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך. ר' שמעון פתח ואמר, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו'. תא חזי, האי קרא אוקמוה בכמה אתרי. והאי קרא קשיא, רחל מבכה על בניה, בנהא דרחל יוסף ובנימין הוו ולא יתיר, ולאה שית שבטין הוו דילה, אמאי בכת רחל ולא לאה.
אלא הכי אמרו כתיב, ועיני לאה רכות. אמאי רכות. בגין דכל יומא נפקת לפרשת ארחין, ושאלת על עשו, והוו אמרין לה עובדוי דההוא רשע, ודחילת למנפל בגו עדביה, והות בכת כל יומא, עד דאתרככו עינהא.
וקב"ה אמר, אנת בכת בגין ההוא צדיקא, דלא תהוי בעדביה דההוא רשע. חייך, אחתך תקום בפרשת ארחין, ותבכי על גלותהון דישראל, ואת תקום לגו ולא תבכי עלייהו ורחל איהי בכת על גלותהון דישראל.
אבל האי קרא, איהו על מה דאמרן. אבל רזא דמלה, דרחל ולאה תרי עלמין נינהו. חד עלמא דאתכסיא, וחד עלמא דאתגליא. וע"ד, דא אתקברת ואתחפיאת לגו במערתא ואתכסיאת. ודא קיימא בפרשת ארחין באתגליא. וכלא כגוונא עלאה. ובגין כך לא אעיל לה יעקב במערתא, ולא באתר אחרא, דהא כתיב בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ולא אעיל לה למתא. בגין דהוה ידע דאתרה הוה באתרא דאתגליא.
תא חזי, כנסת ישראל הכי אקרי, רחל. כמה דאת אמר, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. אמאי נאלמה. דכד שלטין שאר עמין, קלא אתפסק מינה, והיא אתאלמת.
ודא הוא דכתיב, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים. קול ברמה נשמע דא ירושלים לעילא. רחל מבכה על בניה, כל זמנא דישראל אינון בגלותא, איהי מבכה עלייהו דאיהי אימא דלהון. מאנה להנחם על בניה. מ"ט. כי איננו. כי אינם מבעי ליה. אלא, בגין דבעלה דאיהו קול, אסתלק מינה, ולא אתחבר בהדה.
ות"ח, לאו שעתא חדא, איהי דבכת עלייהו דישראל, אלא בכל זמנא וזמנא דאינון בגלותא. ובגיני כך, קב"ה גרם לון קלא למצראי, דכתיב והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה וגו'. וזמין לון קלין אחרנין, באינון עורדענין, דרמאן קלין במעייהו, והוו נפלי בשוקי כמתים.
ותעל הצפרדע, חדא הות, ואולידת, ואתמליית ארעא מינייהו. והוו כלהו מסרין גרמייהו לאשא, דכתיב ובתנוריך ובמשארותיך, ומאי הוו אמרו. באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. ואי תימא, אי הכי, מאי אכפת להו למצראי, דעאלין לאשא כל אינון עורדענין. אלא, כלהו עאלין לאשא, ואזלין בתנורא ולא מתים. ואינון דמתים מאי קא עבדי, נהמא הוה בתנורא, ועאלין בגו נהמא, ומתבקעין, ונפקי מנייהו אחרנין, ואשתאבין בנהמא. אתו למיכל מינה, ההוא פתא אתהדר עורדעניא במעייהו, ורקדן, ורמאן קלין, עד דהוו מתים. ודא קשיא לון מכלא. תא חזי, כתיב ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך. פרעה איהו אלקי קדמאה מכלהו, ויתיר מכלהו. להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא, דהוא פקיד עובדין דבני נשא, בכל מה דעבדי.
כתיב ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה. האי קרא לדרשא הוא דאתא. תלת פרעה הכא. חד, בההוא זמנא. וחד, ביומוי דיוסף. וחד, ביומוי דמשה דאלקי בקולפוי.
פרעה קדמאה, בשעתה דאתנסיבת שרה לגביה, רמז לאומנין, וציירו ההוא דיוקנא באדריה, על ערסיה בכותלא, לא נח דעתיה, עד דעבדו דיוקנא דשרה בנסירו, וכד סליק לערסיה, סליק לה עמיה. כל מלכא דאתא אבתריה, הוה חמי ההוא דיוקנא מציירא ציורא, והוו עאלין קמיה בדיחין, כד סליק לערסיה הוה אתהני בההוא ציור. בגין כך, מלכא אלקי הכא יתיר מכלא. היינו דכתיב, ובחדר משכבך ועל מטתך. ולבתר, ובבית עבדיך ובעמך. ובכלהו לא כתיב על מטתם, אלא ליה בלחודיה.
ר' אבא פתח, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. האי קרא אתמר, ואמרי ליה חברייא. אבל ת"ח, כד אינון נחלין עאלין לגו ימא, וימא נקיט לון, ושאיב לון בגויה, בגין דקפאן מיא בגו ימא, וההוא גלידי שאיב כל מיא דעאלין ביה, ולבתר נפקין מיא בתוקפא דדרום, ואשקי ית כל חיות ברא, כמד"א ישקו כל חיתו שדי.
ותא חזי, ימא דקפא שאיב כל מיא, ואשתרי בתוקפא דדרום, כמה דאתמר, ובגין כך איננו מלא, ואתמר.
והא אתערו ביה חברייא. אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. מאי טעמא הם שבים. בגין דההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן לא פסיק לעלמין, והוא אפיק תדיר מיא לימא, ועל דא, מיין שבין ללכת, ותבין, ואזלין ותבין, ולא פסקין לעלמין. וכד איהו תב ללכת, בגין למהך לאשקאה לכלא, ואתי רוח צפון וקפי מיא, ורוחא דדרום דאיהו חמימא, שרי לון למהך לכל סטר. ועל דא, האי ימא יתיב בין תרי סטרי אלין, ובגינייהו קיימא, וארבין אזלין ונטלין לכל סטר.
ת"ח, כד מלכא, אתי לערסיה, בשעתא דאתפליג ליליא, רוחא דצפון אתער, דאיהו אתער חביבותא לגבי מטרוניתא, דאלמלא אתערותא דצפון, לא אתחבר מלכא בהדה, בגין דצפון שארי חביבותא, כמה דאתמר, שמאלו תחת לראשי. ודרום חביק ברחימו דכתיב וימינו תחבקני, כדין כמה בדיחין מתערין שירתא, עד דאתי צפרא, דכתיב, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים.
וכד אתי צפרא, כלהו עלאי ותתאי אמרי שירתא, וישראל כגוונא דא לתתא, דכתיב, המזכירים את יי' אל דמי לכם. אל דמי לכם לתתא דייקא.
כד אתפליג ליליא, אינון דתיאובתא דילהון לאדכרא תדיר לקודשא ב"ה, לא יהבי שכיכו ללבא, וקיימין לאדכרא ליה לקודשא בריך הוא. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא, ומשבחאן ליה לקודשא ב"ה. וכן בתר פלגות יומא. וכן בליליא, כד אתחשך ואתדבק ליליא בחשוכא, ובת שמשא. על אלין כתיב המזכירים את יי' אל דמי לכם. ודא עמא קדישא דישראל.
ועל דא, אדכר לון קודשא ב"ה במצרים, וסליק על פרעה, אלין דלא משתככי יממא וליליא, ומאן אינון. אורדעניא, דקלהון לא משתכך תדיר, בגין דאתקיף בעמא קדישא, דלא משתככי יממא ולילי, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא. ולא הוה ב"נ במצרים, דיכיל למשתעי בהדי הדדי. ומנייהו אתחבלת ארעא. ומקלהון הוו ינוקין ורביין מתין.
ואי תימא היך לא יכלין לקטלא לון. אלא, אי ארים בר נש חוטרא, או אבנא, לקטלא חדא, אתבקעת, ונפקין שית מינה, מגו מעהא, ואזלי וטרטשי בארעא, עד דהוי, מתמנע למקרב בהו.
תא חזי, כמה נהרין, כמה יאורין, נפקא מגו ימא עלאה, כד אתמשכן ומשתרן מיא, ומתפלגין כמה נחלין, לכמה סטרין, לכמה יאורין, לכמה נהרין. וחולקא דממנא דסטרא דמצרים אינון. מיין מרחשן אלין, דלית לך מיין דנפקין מגו ימא, דלא מפקי נונין לזינין.
מאן אינון נונין. אינון שליחן בעלמא, ממנן למעבד רעותא דמאריהון, ממנן ברוחא דחכמתא. וע"ד תנינן, אית מיין מגדלין חכימין. ואית מיין מגדלין טפשין. לפום אינון נהרין דמתחלקין לכל סטרין.
והכא נהרי דמצראי, מגדלין מארי דחרשין, נונין בסיטין, קפיטין בעשר דרגין דחרשין, דכתיב, קוסם, קסמים, מעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב, וידעוני, ודורש אל המתים. הא עשר זינין דחכמתא דחרשיא.
ובההוא זמנא, אושיט קב"ה אצבעא דידיה, ובלבל אינון נחלין נהרין דמצראי, ואתמנעו אינון נוני דחכמתא דילהון. חד אתהפך לדמא, וחד דסליקו נוני קלין, בלא תועלתא, ולא אתי עלייהו רוחא דאינון חכמתן.
ערוב: כי האי גוונא, דערבב לון זיני דחכמתא דילהון, ולא יכלין לאתדבקא, ולא עוד, אלא אפילו דהני דאשתכחו בארעא, מחבלן לון בארעא, ומחבלן אורחייהו. ערוב, מאי ערוב. ערבוביא. כמד"א ובגד כלאים. ערובין: שדך לא תזרע כלאים: זינין סגיאין בארמות ידא.
תא חזי, כמה חילין אתערו לעילא כחד, ובלבל לון קב"ה כחדא, בגין לבלבלא חילייהו תקיפא לעילא. וכל אינון גבורן דעבד קב"ה במצרים, בידא חדא הוה, דארים ידיה עלייהו, לעילא ותתא, ומתמן אתאבידת חכמתא דמצרים, דכתיב, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.
ותא חזי, כתיב, וסכסכתי מצרים במצרים. מצרים לעילא, במצרים לתתא. בגין דאינון חילין לעילא, ממנן על חילין דלתתא, ואתערבו כלהו. אתערבו לעילא, דלא הוו מצראי יכלי לאתקשרא בחרשייהו, באינון דוכתי דהוו מתקשרי בקדמיתא, דהא אתבלבלו. ועל דא אייתי עלייהו ערוב, חיוון דהוו מתערבי דא בדא.
כנים, דסלקא עפרא דארעא. ותא חזי, כל איבא דאתילידת בארעא, מחילא דלעילא ממנא דאזדרע עלה איהו, וכלא הוה כגוונא דלעילא.
ות"ח, שבעה רקיעין עבד קב"ה, כגוונא דא שבעה ארעאן. ואינון תחומין דמתפרשן בדוכתייהו. ז' רקיעין לעילא, שבעה תחומי ארעא לעילא, כהאי גוונא לתתא מתפרשן דרגין, ז' רקיעין, וז' תחומי ארעא. והא אוקמוהו חברייא, בז' ארעין כסופטא דא על דא.
ואינון ז' תחומי ארעא לעילא, כל חד וחד מתפרשן לעשר, ואינון מתפלגאן לע' ממנן, דממנן על שבעין עמין. וההוא ארעא, תחומא דכל עמא ועמא, סחרא לארעא קדישא דישראל. כד"א הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל ועשרה בגווייהו טמירין, ואינון ע' דסחרן ארעא קדישא. ודא הוא לעילא, כגוונא דא לתתא.
ות"ח, ההוא ארעא, תחומא דחולקא דמצראי, בההוא זמנא, אושיט קב"ה אצבעא דיליה, ואתילידו טפסירין בההוא תחומא, ואתיבשו כל אינון תחומין דרכיכו מיא, וכל ירוקא דמיין דנבעין. כדין לתתא, אתחזיאו קלמין מעפרא דארעא.
והא אתמר דאהרן הוה מחי. אבל בגין דא אהרן הוה מחי, לאחזאה דימינא דקודשא ב"ה תבר לשנאין, כד"א, ימינך יי' תרעץ אויב. כגוונא דא, זמין קב"ה לאייתאה על קרתא דרומי רבתא, דכתיב ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. ועל דא, כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
30
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, וארא י״ז
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
