ויחי יעקב וגו', ר' חייא פתח ואמר, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', זכאין אינון ישראל, יתיר מכל עמין עכו"ם, דקב"ה קרא לון צדיקים. לאחסין לון ירותת עלמין בעלמא דאתי, לאתענגא בההוא עלמא, כמה דכתיב אז תתענג על ה'. מאי טעמא. בגין דמתדבקין בגופא דמלכא, דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.
רבי יצחק פתח ואמר, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, האי קרא רזא עלאה איהו, בין מחצדי חקלא, דהא ברזא דאגדתא, תני רבי שמעון, דאחסנת ירותא עלאה. דההיא ארץ, לית מאן דירית לה, בר ההוא דאקרי צדיק, דהא מטרוניתא ביה אתדבקת לאתבסמא, וצדיק ירית למטרוניתא ודאי.
אוף הכא, בחביבותא דקב"ה לישראל, אמר ועמך כלם צדיקים, ובג"כ לעולם יירשו ארץ, אתחזון לירית למטרוניתא, מאי טעמא אקרון צדיקים, ומ"ט ירתין למטרוניתא. בגין דאתגזרו, כמה דתנינן, כל מאן דאתגזר, ועייל בהאי אחסנא, ונטיר להאי ברית, עאל ואתדבק בגופא דמלכא, ועאל בהאי צדיק, ובגיני כך אקרון צדיקים, ועל דא לעולם יירשו ארץ. מאי ארץ. דא ארץ החיים.
אהדר ואמר, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. נצר מטעי: ענפא מאינון ענפין, דנטע קב"ה, כד ברא עלמא, דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, והאי ארץ חד מנייהו, בגיני כך נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.
ד"א ועמך כלם צדיקים, דא יעקב ובנוי, דנחתו למצרים בין עם קשי קדל, ואשתכחו כלהו זכאין, ובג"כ כתיב, לעולם יירשו ארץ דמתמן סליקו לירית ארעא קדישא.
ויחי יעקב בארץ מצרים, אמאי פרשתא דא סתימא. רבי יעקב אמר, בשעתא דמית יעקב, אסתימו עיניהון דישראל. רבי יהודה אמר, דכדין נחתו לגלותא, ואשתעבידו בהון.
רבי שמעון אמר, מה כתיב לעילא, וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד. וכתיב ויחי יעקב, דלא אתחזי לאפרשא בין דא לדא, מה אינון קיימי בתפנוקין דמלכין, וקבילו ענוגא וכסופין לגרמייהו, אוף יעקב נמי, קיים בתפנוקי מלכין, בענוגא וכסופא לגרמיה, לא אתפרש דא מן דא.
והכא אקרי ויחי. דהא כל יומוי לא אקרי ויחי, בגין דכל יומוי בצערא הוו, בצערא אשתכחן, עליה כתיב, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. בתר דנחת למצרים, אקרי ויחי: חמא לבריה מלכא, חמא לכל בנוי זכאין צדיקין, וכלהו בתענוגי ותפנוקי עלמא, והוא יתיב ביניהון כחמר טב דיתיב על דורדייה, כדין אקרי ויחי יעקב, ולא פריש בין ויפרו וירבו מאד לויחי יעקב והכי אתחזי.
שבע עשרה שנה, מאי טעמא שבע עשרה שנה. אלא אר"ש, כל יומוי דיעקב בצערא הוו, בצערא אעבר לון בקדמיתא, כיון דחמא ליוסף, והוה קאים קמיה, כד יעקב מסתכל ביוסף, הוה אשתלים בנפשיה, כאילו חמא לאמיה דיוסף, דשפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל, והוה דמי בגרמיה, כמה דלא אעבר עליה צערא ביומוי.
וכד יוסף אתפרש מניה, כדין אתקיים, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, דדא קשיא ליה ליעקב מכל מה דעבר, ובזמנא דאתפרש יוסף מניה, מה כתיב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו', וכל יומין דיעקב, לא הוה ליה צערא כהאי, והוה בכי כל יומא, לאינון שבע עשרה שנה דיוסף.
מאי קאתיבו ליה, ויוסף ישית ידו על עיניך, הא לך שבע עשרה שנה אחרנין, בענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין, הה"ד ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו'. תנא כל אינון שנין, שכינתא יקרא דקב"ה, עמיה אשתכחא, ובגין כך חיים אקרון.
ת"ח, כתיב ותחי רוח יעקב אביהם, אתחזי דהא בקדמיתא מית הוה ההוא רוחא דיליה, ולא הוה מתכוין לקבלא רוחא אחרא, דהא רוחא דלעילא, לא שריא בריקניא. אמר רבי יוסי, שכינתא לא שריא, אלא באתר שלים, ולא באתר חסר, ולא באתר פגים, ולא באתר עציב, אלא באתר דאתכוון, באתר חדו, ובג"כ, כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי, ויעקב הוה עציב, לא שריא ביה שכינתא.
תנא אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבא, כתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, לאפקא, דלית פולחנא דקב"ה, אלא מגו חדוה. דאמר רבי אלעזר לית שכינתא שריא, מגו עצבות, דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, מנגן מנגן תלת זימני אמאי. בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא, דהוא רוח שלימא.
אמר רבי אבא, תמן תנינן, מארבע סטרין כלא אשתכח, וכל שרשין דעלאין ותתאין בהו אחידן, ותנא, דא עייל, ודא נפיק, דא סתים, ודא פריש, אתאחד חד בחברתה, ואינון אבהן דכלא.
ר"ש אמר, רק באבותיך חשק ה', כתיב באבותיך, ממש תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש, ומאלין מתפרשן ומתאחדן כל שאר אחרנין, וסלקין שמא לאתעטרא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
15
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ט״ז
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
