Zohar Vayechi 17
Zohar, Vayechi 17:1
תנא אמר ר' יוסי, מן יומא דאסתליק ר"ש מן מערתא, מלין לא אתכסיין מן חבריא, ורזין עלאין הוו מסתכלן, ואתגליין מבינייהו, כאלו אתייהיבו ההיא שעתא בטורא דסיני, בתר דשכיב כתיב, ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים, והוו חברייא מרחשן מלי, ולא מתקיימי בהו.
Zohar, Vayechi 17:2
דיומא חד הוה יתיב ר' יהודה, אפתחא דטבריה, וחמא תרי גמלי, דסלקי קטפירא מעלוי דכתפין, נפל מטולא דקטפירא, ואתו צפרי ועד לא מטו עלייהו, אתבקעו.
Zohar, Vayechi 17:3
לבתר אתו כמה צפרין, והוו אזלי עלייהו, ושרו לון בטרטישא, ולא מתבקעין, והוו צווחין לון, ולא הוו מתפרשן, שמעו חד קלא, עטרא דעטרין בקדרין שריא, ומריה לבר.
Zohar, Vayechi 17:4
עד דהוה יתיב, עבר חד גברא, אשגח בהו, אמר, לא קיים דא, הא דכתיב וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. אמר רבי יהודה, והא עבידנא ולא אתפרשן, אהדר רישיה ההוא גברא ואמר, עד לא מריט דא, רישיה דמריה, ועד לא גליש למטרוניתא. רהט אבתריה תלת מלין, ולא אמר ליה, חלש דעתיה דרבי יהודה.
Zohar, Vayechi 17:5
יומא חד, אדמוך תחות אילנא, וחמא בחלמיה, ד' גדפין מתתקנן, וסליק רבי שמעון עלייהו, וס"ת עמיה, ולא שביק כל ספרי רזין עלאין ואגדתא, דלא סליק לון בהדיה, וסליק להון לרקיעא, וחמא דמתכסיא מעינא, ולא אתגליא.
Zohar, Vayechi 17:6
כד אתער, אמר, ודאי מדשכיב ר' שמעון, חכמתא אסתלקת מארעא, ווי לדרא, דהאי אבנא טבא, דהוו מתחזן מניה, וסמכין עליה עלאין ותתאין, אתאביד מנייהו.
Zohar, Vayechi 17:7
אתא לגביה דר' אבא, סח ליה, סליק רבי אבא ידוי על רישיה, ובכה ואמר, ר"ש ריחייא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא, ולקטין ליה, כמה דכתיב, הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחייא ומנא אסתלקו ולא אשתאר בעלמא מיניה, בר כמה דכתיב, קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת. ואלו באתגלייא לא כתיב, אלא למשמרת: לאצנעותא. השתא מאן יכיל לגלאה רזין, ומאן ינדע לון.
Zohar, Vayechi 17:8
לחיש ליה לרבי יהודה בלחישו, ודאי ההוא גברא דחמית, אליהו הוה, ולא בעא לגלאה רזין, בגין דתנדע שבחא דר"ש, דהוה ביומוי, ויבכון דרא עלוי. א"ל, די למבכי בכיה עליה.
Zohar, Vayechi 17:9
ר' יהודה, הוה בכי כל יומא עלוי, דהא אערא עמיה באדרא קדישא דר"ש, ושאר חברייא, א"ל ווי דלא אסתלקנא ההוא יומא עם אינון תלתא דאסתלקו, ולא לחמי דרא דא, דהא אתהפך.
Zohar, Vayechi 17:10
א"ל, רבי אימא לי, כתיב והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש, ואילו כסף לא כתיב, והא כתיב זהב וכסף, א"ל והא נמי נחשת, דכסף ונחשת בחשבנא הוו, והכא לא. אלא אי לא דגלי בוצינא קדישא באתריה, לא אצטריכנא לגלאה.
Ficha editorial de este texto