ר"ש פתח ואמר, אני חבצלת השרון שושנת העמקים, כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה, דקב"ה משבח לה, והיא משבחת ליה תדיר, וכמה משבחין ומזמרין אזמינת ליה תדיר לקב"ה, זכאה חולקהון דישראל, דאחידן ביה בעדבא דחולקא קדישא, כמה דכתיב כי חלק ה' עמו וגו'.
אני חבצלת השרון, דא כנסת ישראל, דקיימא בשפירו דנוי בגנתא דעדן. השרון: דהיא שרה ומשבחת למלכא עלאה.
ד"א אני חבצלת השרון, דבעיא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא, מבועא דנחלין, כד"א והיה השרב לאגם. שושנת העמקים: דקיימא בעמיקתא דכלא. מאן אינון עמקים. כד"א ממעמקים קראתיך ה'. חבצלת השרון. חבצלת, מההוא אתר, דשקיו דנחלין נפקין, ולא פסקין לעלמין. שושנת העמקים: שושנה מההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין.
ת"ח בקדמיתא ירוקא כחבצלת, דטרפין דילה ירוקין, לבתר שושנת סומקא בגוונין חוורין. ששנה בשית טרפין, ששנת: דאשתניאת מגוונא לגוונא, ושניאת גוונהא.
ששנת: בקדמיתא חבצלת, בעדנא דבעיא לאזדווגא ביה במלכא, אקרי חבצלת, בתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין, אקרי ששנת, בגין דכתיב שפתותיו שושנים. ששנת העמקים דהיא משנייא גוונהא, זמנין לטב, וזמנין לביש, זמנין לרחמי, זמנא לדינא.
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. ת"ח, דהא בני נשא לא מסתכלין, ולא ידעין, ולא משגיחין, בשעתא דברא קב"ה לאדם, ואוקיר ליה ביקירו עלאה, בעא מניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי, ובלבא יחידאי, ובאתר דדבקותא יחידאי, דלא אשתני, ולא מתהפך לעלמין, בההוא קשורא יחידא, דכלא ביה אתקשר, הדא הוא דכתיב ועץ החיים בתוך הגן.
לבתר סטו מארחא דמהימנותא, ושבקו אילנא יחידאי, עלאה מכל אילנין, ואתו לאתדבקא, באתר דמשתני, ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב, ונחתי מעילא לתתא, ואתדבקו לתתא, בשנויין סגיאין, ושבקו אילנא יחידאה, עלאה מכל אילנין, הה"ד אשר עשה האלקים את האדם ישר וגו'.
ודאי כדין אתהפך לבייהו, בההוא סטרא ממש, זמנין לטב, זמנין לביש, זמנין לרחמי, זמנין לדינא, בהאי מלה דאתדבקו בה ודאי, בקשו חשבונות רבים, ואתדבקו בהו.
א"ל קב"ה, אדם, שבקת חיי ואתדבקת במותא. חיי: דכתיב ועץ החיים בתוך הגן, דאקרי חיים, דמאן דאחיד ביה, לא טעים מותא לעלמין. אתדבקת באילנא אחרא, הא ודאי מותא הוא לקבלך, הה"ד רגליה יורדות מות, וכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, ודאי באתר דמותא אתדבק, ושבק אתר דחיי, בגין כך אתגזר עליה, ועל כל עלמא, מותא.
אי הוא חטא, כל עלמא מה חטו. אי תימא, דכל עלמא אכלי מאילנא דא, ואתרמי לכלא. לאו הכי. אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי, חמי ליה בריין כלהו, ודחילו מקמיה, והוו נטלין אבתריה, כעבדין בתר מלכא, והוא אמר לון, אנא ואתון, באו נשתחוה ונכרעה וגו'. ואזלו כלהו אבתריה, כיון דחזו דאדם סגיד להאי אתר, ואתדבק ביה, כלהו אתמשכו אבתריה וגרים מותא לכל עלמא.
וכדין אשתני אדם לכמה גוונין, זמנין דינא, זמנין רחמי זמנין מותא, זמנין חיי, ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו, בגין דההוא אתר גרים ליה. ועל דא אקרי, חרב המתהפכת: המתהפכת מסטרא דא, לסטרא דא, מטב לביש, מרחמי לדינא, משלם לקרבא, מתהפכת היא בכלא, טב ורע דכתיב ועץ הדעת טוב ורע.
ומלכא עלאה, לרחמא על עובדוי, אוכח ליה, וא"ל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', והוא לא קביל מניה, ואתמשך בתר אתתיה, ואתתרך לעלמין, דהא אתתא לאתרא סלקא ולא יתיר, ואתתא גרים מותא לכלא.
ת"ח, לעלמא דאתי כתיב, כי כימי העץ ימי עמי, כימי העץ, ההוא דאשתמודעא, ביה זמנא, כתיב, בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ וגו'.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
13
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי כ״ח
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
