ושכבתי עם אבותי, זכאה חולקהון דאבהתא, דקב"ה עביד לון רתיכא קדישא לעילא, ואתרעי בהו, לאתעטרא עמהון, הה"ד רק באבותיך חשק ה' וגו'. א"ר אלעזר, יעקב הוה ידע, דהא עטורא דיליה באבהתיה הוא, דהא עטורא דאבהן עמיה הוא, והוא עמהון. ועל דא באתוון גליפין תנינן, ש תלת קשרין, תרין קשרין חד מהאי סטרא, וחד מהאי סטרא, וחד דכליל לון. ודא הוא דתנינן, והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, וההוא קשרא דבאמצעיתא, אחיד להאי סטרא, ולהאי סטרא. ועל האי כתיב, ושכבתי עם אבותי ודאי.
ושכבתי עם אבותי וגו', רבי יהודה פתח ואמר, החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. החרשים שמעו, אלין בני נשא, דלא צייתין למלולי אורייתא, ולא פקחין אודנייהו, למשמע לפקודי דמאריהון. והעורים: דלא מסתכלין למנדע על מה אינון קיימין, דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקרי, ולית מאן דישגח.
דתניא, אינון יומין דב"נ כד אתברי, בההוא יומא דנפק לעלמא, כלהו קיימין בקיומייהו, ואזלין וטאסין בעלמא, נחתין ואזהרן לב"נ, כל יומא ויומא בלחודוי, וכד ההוא יומא אתי, ואזהר ליה, ובר נש עביד בההוא יומא, חובא קמי מאריה, ההוא יומא סליק בכסופא, ואסהיד סהדותא, וקאים בלחודוי לבר.
ותאנא, בתר דקאים בלחודוי, יתיב, עד דבר נש עביד מניה תשובה. זכה, תב ההוא יומא לאתריה. לא זכה, ההוא יומא נחית, ואשתתף בההוא רוחא דלבר, ותב לביתיה, ואתתקן בדיוקניה דההוא בר נש ממש, בגין לאבאשא ליה, ודייר עמיה בביתא. ואית דדיורא לטב אי הוא זכי. ואי לאו, דיוריה עמיה לביש.
בין כך ובין כך, אתפקדן אינון יומין וחסרים, ולא עאלין במניינא דאינון דאשתארו. ווי לההוא בר נש, דגרע יומוי קמי מלכא קדישא, ולא שביק לעילא יומין, לאתעטרא בהו בההוא עלמא, ולאתקרבא בהדייהו קמי מלכא קדישא.
ת"ח, כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא, אי הוא זכאה, האי, בר נש דנפיק מעלמא, סליק ועאל באינון יומין, ואינון לבושי יקר, דמתלבשא ביה נשמתיה. ואינון יומין הוו, דזכה בהו, ולא חב בהו.
ווי לההוא דגרע יומוי לעילא, דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי, אינון יומין דפגים איהו בחובוי, חסרין מההוא לבושא, ואתלבש במנא חסרא. כ"ש אי סגיאין אינון, ולא להוי ליה לב"נ במה דאתלבש בההוא עלמא, כדין ווי ליה, ווי לנפשיה, דדיינין ליה בגיהנם, על אינון יומין, יומין על יומין, יומין על חד תרין. דכד נפיק מהאי עלמא, לא אשכח יומין דאתלבש בהו, ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי. זכאין אינון צדיקיא, דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא, ואתעביד מנייהו לבושי יקר, לאתלבשא בהו, בעלמא דאתי.
תנינן ברזא דמתניתין, מאי דכתיב, וידעו כי ערומים הם, ידיעה ידעי ממש, דההוא לבושא דיקר, דאתעביד מאינון יומין, גרע מנייהו, ולא אשתאר יומא מאינון יומין לאתלבשא ביה. הה"ד גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ימים יוצרו. ימים יוצרו ודאי, ולא אחד בהם, דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו. עד דאשתדל אדם, ועבד תשובה, וקב"ה קביל ליה, ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין, ולא מן יומוי, הה"ד ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
ת"ח, באברהם דזכה, מה כתיב בא בימים, משום דזכה. כד אסתלק מהאי עלמא, באינון יומין ממש דיליה, עאל ואתלבש בהו, ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום, דכתיב בא בימים. באיוב מה כתיב, ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, דהא לא אשתאר לבושא לאתלבשא ביה.
תנא, זכאין אינון צדיקיא, דיומיהון זכאין, ואשתארו לעלמא דאתי, וכד נפקין, מתחברן כלהו, ואתעבידו לבושי יקר, לאתלבשא ביה, ובההוא לבושא, זכאן לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי, ובההוא לבושא, זמינין לאחייא ולמיקם. וכל אינון דאית להו לבושא יקומון, הה"ד ויתיצבו כמו לבוש. ווי לאינון חייבי עלמא, דיומיהון בחוביהון חסרין, ולא אשתאר מנייהו, במה דאתכסיין, כד יפקון מעלמא.
תאנא, כל אינון זכאין, דזכו לאתלבשא בלבוש יקר ביומיהון, מתעטרן בההוא עלמא, מעטורי דמתעטרי בהו אבהן, מההוא נחל דנגיד ונפיק לגנתא דעדן, הה"ד ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'. ואינון חייבי עלמא, דלא זכו לאתלבשא בלבושא דיומיהון, עלייהו כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר.
אמר רבי יצחק, זכאה חולקיה דיעקב, דרחצנו יתיר הוה ליה, דכתיב ושכבתי עם אבותי. דאזכי בהו ולא באחרא. דאזכי בהו, לאתלבשא ביומין דיליה, וביומין דלהון.
רבי יהודה אמר, כתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו. בגדיו. בגדי עשו מבעי ליה. דהא לאו דידיה הוו, אלא דעשו הוו הנהו בגדים, דכתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, בגדי עשו כתיב, והכא ריח בגדיו, דיעקב משמע.
אלא, הכי אוקימנא, וירח: כלומר, אסתכל להלאה, וארח ריחא דלבושוי דההוא עלמא, כדין ברכיה. ועל דא כתיב, ראה ריח בני כריח שדה, דא הוא חקל דתפוחין קדישין, אמר, הואיל וזכית באינון לבושי יקר, ויתן לך האלקים מטל השמים, מאי משמע, בגין דבההוא חקל דתפוחין קדישין, נטיל טלא כל יומא, מההוא אתר דאקרי שמים, דכתיב מטל השמים.
אמר רבי יוסי, בכלא ברכיה, מטל השמים ומשמני הארץ. מ"ט, בגין דוירח את ריח בגדיו. בגדיו ממש, כמה דאוקימנא. תנא, אלף וחמש מאה ריחין, סלקין בכל יומא מג"ע, דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא, דמתעטרן מן יומוי דבר נש.
אמר רבי יהודה, כמה לבושין אינון. אמר רבי אלעזר, טורי דעלמא, על דא פליגו, אבל תלתא אינון. חד דמתלבשי בההוא לבושא, רוחא דבגנתא דעדן דארעא. וחד יקרא מכלא, דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי, בין פורפירא דמלכא. וחד לבושא דלבר, דקאים ולא קאים, אתחזי ולא אתחזי, בהאי מתלבשא ביה נפשא, ואזלא ושטא בעלמא.
ובכל ריש ירחי ושבתא, אזלת ואתקשרת ברוחא דבגנתא דעדן דארעא, דקיימא בין פרגודא יקירא, ומניה אוליף וידע מה דידע, ושט ואודע ליה בעלמא.
תנא, בתרין קשורין אתקשר נפשא, בכל ריש ירחא ושבתא, בקשורא דרוחא, די בין ריחי בוסמין דבגנתא דעדן דארעא, ומתמן אזיל ושאט, ואתקשר עם רוחא בנשמתא דצרירא בצרורא דחיי, ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקרין, דהאי סטרא, ודהאי סטרא, הה"ד ונחך ה' תמיד תמיד דייקא.
והשביע בצחצחות נפשך. מהו בצחצחות. אלא צחותא חד, כד אתקשר ברוחא דבגנתא דלתתא, צחותא דלגו מן צחותא, כד מתקשרן בנשמתא דלעילא, בצרורא דחיי, והיינו בצח חד, צחות תרין, דאינון לעילא לעילא, ביקירו דנשמתא ודאי, כלומר צחצחות, מאן ירית דא, נפשך. נפשך ממש. זכאה חולקהון דצדיקייא.
אר"ש, כד אנא בין אינון חברייא דבבל, מתכנשי גבאי, ואולפי מלי באתגלייא, ואינון עיילי לון בגושפנקא דפרזלא תקיפא, סתימא מכל סטרין. כמה זמנין אוליפנא לון ארחוי דגנתא דמלכא, אורחוי דמלכא.
כמה זמנין אוליפנא לון, כל אנון דרגין דצדיקיא, דבההוא עלמא, וכלהו מסתפי למימר מלין אלין, אלא לעאן בגמגומא, בגיני כך פסילוסין אקרון, כההוא פסילותא דמגמגם בפומיה.
אבל לזכותא דאיננא להו, הואיל ומסתפי, דהא אוירא קדישא, ורוחא קדישא, אתעדי מנייהו, וינקי מאוירא ורוחא דרשותא אחרא. ולא עוד אלא דקשת אתחזי עלייהו, ולאו אינון כדאי למחמי סבר אנפוי דאליהו, כל שכן סבר אנפין אחרנין.
אבל דא מהניא להו, דאנא שכיח בעלמא ואנא סמכא בעלמא, דהא בחיי לא יתיב עלמא בצערא, ולא אתדן בדינא דלעילא, בתראי לא יקום דרא כדרא דא. וזמין עלמא דלא ישתכח מאן דיגין עלייהו, וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא, לעילא: בחובייהו דלתתא, וחציפותא דלהון.
וזמינין בני עלמא, דצווחין, ולית מאן דישגח עלייהו, יהדרון רישא לכל סטרי עלמא, ולא יתובון באסוותא. אבל חד אסותא אשכחנא להו בעלמא, ולא יתיר, בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא, ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה, כד מפקי האי, בגיניה מתערי עלאי ותתאי. וכל שכן אי אכתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי, והא אוליפנא מלה.
ווי לדרא דאתגלייא בינייהו ספר תורה, ולא מתערי עליה לעילא ותתא. מאן אתער עליה בשעתא דעלמא בצערא טפי, ואצטריך עלמא למטרא, ואצטריך לאגלאה ספר תורה יתיר בדוחקא דעלמא.
דכד עלמא בצערא, ובעאן בני נשא רחמין עלי קברי, כלהו מתין מתערין עליה, דהא נפשא אקדימת ומודעא לרוחא, דהא ס"ת אשתכח בגלותא, דאיגלי בדוחקא דעלמא, וחייא אתאן ובעאן רחמי.
כדין רוחא מודעא לנשמה, ונשמה לקב"ה, וכדין קב"ה אתער, וחס על עלמא, ודא על גלותא דס"ת מאתריה, וחייא אתין למבעי רחמי על קברי מתיי. ווי לדרא, אי אצטריך ס"ת לאגלאה ליה מאתר לאתר, אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא, דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו.
ודא לא ידעין כלהו בני נשא, דהא שכינתא כד אתגלייא, גלותא בתראה, עד לא תסתלק לעילא, מה כתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים. לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא, תמן אשתכחת, ובגלותא דס"ת, תמן היא, וכלא מתערין עליה, עלאי ותתאי.
אמר רבי שמעון, אי הני בבלאי טפשאי, ינדעון מלין דרזי דחכמתא, על מה קאים עלמא, וסמכוי על מה קא מתרגשן, כד ישתכח בדוחקא, ינדעון שבחא דרב ייבא סבא. כד אשתכח בינייהו, ולא הוו ידעי שבחיה. והא אשכחנא מלוי מתקשרן במלוי דשלמה מלכא, ברזא עלאה דחכמתא, ואינון לא הוו ידעי שבחיה.
והשתא אזלין בתר מלי דחכמתא, ולית מאן דקאים עלה, ולית מאן דקרי. ועם כל דא, אית בינייהו פקחין בעבורא דשתא, ובקביעותא דירחי, אע"ג דלא אתייהיב להו, ולא אתמסר בידייהו.
תנינן, תריסר ירחי, האי נפש איהי מתקשרא בגופא בקברא, ואתדנו בדינא כחדא, בר ההיא נפש דצדיקייא, כמה דאוקמוה, וזמינא בקברא, וידע בצערא דיליה, ובצערא דחיי ידע, ולא אשתדלת עלייהו.
ולבתר תריסר ירחי, אתלבש בלבושא חד, ואזיל ושאט בעלמא, וידע מן רוחא מה דידע, ואשתדל צערא לעלמא, ולמבעי רחמי. ולמנדע צערא דחיי.
ומאן אתער לכל האי, בזמנא דאית זכאה, דאודע להו כדקא יאות, וההוא זכאה אשתמודע בינייהו. דתניא, זכאה כד אשתאר בעלמא, בין חייא, ובין מיתיא אשתמודע, דהא כל יומא מכרזי עליה בינייהו, וכד צערא טפי בעלמא, והוא לא יכיל לאגנא על דרא, הוא אודע להו צערא דעלמא.
וכד לא אשתכח זכאה דמכרזי עליה בינייהו, ולא אשתכח מאן דאתער להו בצערא דעלמא, אלא ס"ת. כדין עלאי ותתאי מתערין עליה, וצריכין כלא דישתכחון בההיא זמנא בתשובה, ואי לא משתכחי, הא מארי דדינא אתערון עלייהו, ואפילו רוח דגנתא דעדן, מתערין עלייהו, בגיניה דספר תורה, כדאתמר.
תאנא, ושכבתי עם אבותי: בגופא, בנפשא, ברוחא, בנשמתא, ברתיכא חדא, בדרגא עלאה. א"ר יהודה, כמה אטימין מכלא בני עלמא, דלא ידעי, ולא משגיחי, ולא שמעי, ולא מסתכלי במלי דעלמא. והיך קב"ה משתכח עלייהו ברחמין, בכל זמן ועידן, ולית מאן דישגח.
תלת זמנין ביומא, עאל רוחא חדא במערתא דכפלתא, ונשיב בקברי אבהתא, ואתסיין כל גרמין, וקיימי בקיומא, וההוא רוחא נגיד טלא מלעילא, מרישא דמלכא, אתר דמשתכחי אבהן עלאי. וכד מטי ההוא טלא מנייהו, מתערין אבהן דלתתא.
ותאנא, נחית ההוא טלא בדרגין ידיען, דרגא בתר דרגא, ומטי לגן עדן דלתתא. ומההוא טלא, אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ואתער רוחא חדא, דכליל בתרין אחרנין וסליק ושאט ביני בוסמין, ועייל בפתחא דמערתא, כדין מתערין אבהן, אינון וזיווגן, ובעאן רחמי על בנוי.
וכד אשתכח עלמא בצערא, בגין דאינון דמיכין על חובי עלמא, וההוא טלא לא אתנגיד, ולא אשתכח, עד דאתער ס"ת, כדקא חזי בעלמא, ונפשא אודעא לרוחא, ורוחא לנשמתא, ונשמתא לקודשא בריך הוא, כדין, יתיב מלכא בכרסייא דרחמי, ונגיד מעתיקא קדישא עלאה, נגידו דטלא דבדולחא, ומטי לרישא דמלכא, ומתברכין אבהן, ונגיד ההוא טלא, לאינון דמיכין, וכדין מתחברן כלהו, וחייס קודשא בריך הוא על עלמא. ותאנא, לא חייס קודשא ב"ה על עלמא, עד דאודע לאבהן ובגינייהו עלמא אתברכא. א"ר יוסי, ודאי הכי הוא, והא אשכחנא מלי בספרא דשלמה מלכא, ההוא עלאה, דקרא ליה עיטא דחכמתא דכלא.
ורב המנונא, הכי גלי ואמר, דהא אחזיו ליה, דיתיר עבדת רחל, דקיימא בפרשת אורחין, בכל זמנא דאצטריך עלמא, מכלהו, ורזא דמלה, ארון וכפורת וכרובים, בחולקא דבנימן, דאתיליד באורחא, ושכינתא על כלא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
39
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ל״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
