וישתחו ישראל על ראש המטה, מאן ראש המטה. דא שכינתא. אר"ש, ח"ו. אלא לדידיה כרע וסגיד. ת"ח, מטה: דא שכינתא. דכתיב הנה מטתו שלשלמה. ראש המטה מאן הוא. דא יסודא דעלמא, דהוא רישא דערסא קדישא. על ראש: דא ישראל, דקאים על ראש המטה, בגיני כך, ישראל לדידיה קא סגיד.
ואי תימא, הא בההוא זמנא, לא הוה מרע, דהא לבתר כתיב, ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ובשעתא דסגיד, לא הוה חולה, ועל דידע, דהא בההוא זמנא, סליק בדרגא עלאה קדישא כרסייא שלימתא, בגיני כך סגיד לההוא רתיכא, כרסייא עלאה, שלימו דאילנא רברבא ותקיף, דאקרי על שמיה. ועל דא, וישתחו ישראל על ראש המטה, על ראש המטה ודאי, דהא אסתלק לאתריה ואתעטר בעטרוי דמלכא קדישא.
ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה, רבי חייא פתח ואמר, כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הא תנינן, שלמה מלכא, ירית סיהרא מכל סטרוי, וביומוי קיימא בשלמותא, ההיא סיהרא דאתברכא מכלא, וכד בעא למיקם על נימוסי אורייתא, אמר אמרתי אחכמה וגו'.
אמר רבי יהודה, יעקב אמר, ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, תמן תנינן, מאן דנפק נשמתיה, ברשותא אחרא, וגופא דיליה אתקבר בארעא קדישא, עליה כתיב ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, ויעקב אמר וקברתני בקבורתם, ונשמתיה נפקא ברשותא אחרא.
א"ר יהודה, שאני יעקב, דשכינתא הות אחידת ביה, ואתדבקת ביה, הה"ד אנכי ארד עמך מצרימה, לדיירא עמך בגלותא. ואנכי אעלך גם עלה, לאזדווגא בי נשמתך, ולאתקברא גופך בקברי אבהתך, מאי קא מיירי, אע"ג דקא נפקת נשמתיה ברשותא אחרא.
ויוסף ישית ידו על עיניך, יוסף ודאי, דהא הוא בוכרא דהרהורא דלבא, בוכרא דטפה קדמאה הות, כדאתמר. ובגין דידע קב"ה טמירא דא, אתבשר ליה ביוסף, דהא כל רחימותא ביה תליא.
ישית ידו על עיניך, מאי קא מיירי. א"ר ייסא, בגין יקרא דיעקב, ולאתבשרא דהא יוסף קיים, וישתכח עליה במיתתיה. רבי חזקיה אמר, מלה אוליפנא, ודחילנא לגלאה, ובעובדי עלמא חכמתא אשתכח. אתא רבי אבא, בטש ביה, אמר אימא מילך, וזיין זיינך, ביומוי דרבי שמעון מלין אתגליין.
אמר, אוליפנא מפרקין דרב ייסא סבא, בנמוסי עלמא, בר נש דזכי לבר בהאי עלמא, ליבעי ליה לנגדא עפרא על עינוי כד אתקבר, ודא הוא יקרא דיליה, לאחזאה דעלמא אסתים מניה, והוא ירית ליה לעלמא תחותוי.
בגין דעינוי דבר נש, חיזו דעלמא ביה אתחזי, וכל גוונין הכי אינון דאסחרו, חוורא דביה, הוא ימא רבא אוקינוס, דאסחר כל עלמא בכל סטרי, גוונא אחרא הוא יבשתא, דאפיקו מיא, ויבשתא קאים בין מיא, הכי הוא גוונא בין מיא.
גוונא אחרא תליתאה, היא במציעותא דביה, דא ירושלם, דהיא אמצעותא דעלמא. גוונא רביעאה, היא חיזו דכל עינא, ואקרי בת עין, דבההוא בת עין, אתחזי פרצופא, וחיזו יקרא מכלא דא ציון, דאיהי נקודה אמצעותא מכלא, דחיזו דכל עלמא תמן אתחזי, ותמן שריא שכינתא, דהיא שפירו דכלא, וחיזו דכלא, ועינא דא הוא ירותת עלמא. ובגיני כך, האי שביק ליה, והאי נטיל ליה, וירית ליה.
א"ל שפיר קאמרת, אבל מלה סתימא איהו יתיר, ובני עלמא לא ידעין, ולא מסתכלן, דהא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא. נפשא דיליה טמירא עמיה, ועד לא נפקת, עינוי דב"נ חמו מה דחמו, כמה דאוקימנא דכתיב כי לא יראני האדם וחי. בחייהון לא חמאן, אבל במיתתהון חמאן.
ועינוי פקיחן מההוא חיזו דחמא, ואינון דקיימין עליה, בעא לשואה ידא על עינוי, ולאסתמא עינוי, בגין ההוא דאוליפנא ברזא דנמוסי עלמא, דבשעתא דאשתארו עינוי פקיחן, מההוא חיזו יקירא דחמא, אי זכי לבר, ברא קדים לשואה ידיה על עינוי ולאסתמא לון, כמה דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך. בגין, דהא חיזו אחרא דלא קדישא אזדמנת לקבליה, ועינא דחמא השתא חיזו קדישא עלאה, לא יסתכל בחיזו אחרא.
ועוד, דההוא נפש סמיכת לקבליה בביתא, ואי אשתאר עינא פקיחא, וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי, בכל מה דאסתכל אתלטיא, ולאו יקרא דעינא הוא, וכל שכן מקריבוי, וכל שכן מן מיתא, דלאו יקרא דיליה לאסתכלא במה דלא אצטריך, ולאשריא על עינוי מלה אחרא, לבתר אתכסיא בעפרא, והא אתערו חבריא על דינא דקברא מהו. ויקרא הוא, דיסתים עינא מן כלא, על ידא דבריה דשבק בעלמא.
תא חזי, כל שבעה יומין, נפשא אזלא מביתא לקברא, ומקברא לביתא, ואתאבלת עליה, ותלת זמנין ביומא, אתדנו כחדא נפשא וגופא, ולית מאן דידע בעלמא, וישגח לאתערא לבא.
לבתר, גופא אתטריד, ונפשא אזלא ואסתחיא בגיהנם, ונפקא ושטא בעלמא, ומבקרא לקבריה, עד דמתלבשא במה דאתלבשא.
לבתר תריסר ירחי, נייחין כלא, גופא שביק בעפרא. נפשא אתצריר ואתנהיר ברוחא, במאנא דאתלבש. רוחא אתענג בגנתא דעדן. נשמתא סלקא לצרורא דענוגא דכל ענוגין. וכלא אתקשר דא בדא לזמנין ידיען.
תא חזי, ווי לון לבני נשא, דלא מסתכלין, ולא ידעין, ולא אשתמודען, על מה קיימי, ויתנשי מנייהו, למעבד פקודי אורייתא. דאית פקודי אורייתא, דעבדי לבוש יקר לעילא, ואית פקודי אורייתא, דעבדי לבוש יקר לתתא, ואית פקודי אורייתא, דעבדי לבושי יקר להאי עלמא, וכלא אצטריכן ליה לב"נ, ומן יומוי ממש, כלהו מתתקנן, כמה דאוקימנא.
רבי יהודה סבא, אתרגיש בדעתיה יומא חד, ואחזו ליה בחלמיה, חד דיוקנא מנהורא דיליה, תקיף, דאזדהר לארבע סטרין, א"ל מאי האי. א"ל, לבושא דילך הוא, לדיורא דהכא, ומההוא יומא הוה חדי.
א"ר יהודה, כל יומא ויומא, רוחין דצדיקייא יתבין בלבושיהון, שורין שורין בגנתא דעדן, ומשבחן לקב"ה, ביקרא עלאה, הה"ד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. א"ר אבא, בקדמיתא מה כתיב וישתחו ישראל וגו', כמה דאוקימנא, מאן מטה, דא כ"י. ראש המטה: דא צדיק. על ראש המטה: דא מלכא קדישא, דשלמא כלה דיליה, כמה דכתיב הנה מטתו שלשלמה. דיעקב לדידיה קא סגיד, לההוא דקאים על ראש המטה, ישראל שמיה, בגיני כך, וישתחו ישראל על ראש המטה.
לבתר, כיון דידע יעקב, דהא בדרגא עלאה אשתלים, ודרגא דיליה הוא לעילא עם אבהתא, והוא בלחודוי תקונא שלימתא, אחסין לביה, וחדי ואתתקף ברעותא עלאה דקב"ה ביה, מה כתיב ביה ויתחזק ישראל וישב על המטה, על המטה ממש, דהא בדרגא עלאה יתיר אשתלם, זכאה חולקיה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
20
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ל״ג
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
