רבי חזקיה פתח ואמר ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם וגו', האי קרא אוקמוה, אבל דא יומא דדינא קשיא, דאפקי ליה לב"נ מהאי עלמא. דתניא, זמנא דמטא, דבר נש נפיק מהאי עלמא, ההוא זמנא יומא דדינא רבא, דאתחשך שמשא מן סיהרא, כמה דכתיב, עד אשר לא תחשך השמש, דא נשמתא קדישא, דאתמנעת מבר נש, תלתין יומין, עד לא יפוק מעלמא, וחמא דצולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי.
מאי טעמא אתמנעת מניה. בגין דנשמתא קדישא סלקת, ואתעברת מניה, ולא אתחזי. דלא תימא, דכד מית בר נש ואתחלש, האי נשמתא אתעברת מניה, אלא כד איהו בחייו, בתוקפיה, אתעברת מניה האי נשמתא, ולא נהרא לרוחא, ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין צולמא אתעברת מניה, ולא נהיר ליה. מההוא יומא, כלא מכרזי עליה, ואפילו צפרי שמיא. מאי טעמא. בגין דנשמתא הא סלקא מניה, ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין נפשא אתחלשת, ומיכלא וכל תיאובתא דגופא, סלקא מניה ואתעבר.
ואמר רבי יהודה, ואפילו כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה, ולא יכיל לצלאה, נשמתא אתעברת וסלקא מניה, וכדין לא נהיר רוחא לנפשא, עד דדיינין דיניה דבר נש. ואי דיינין ליה לבר נש לטב, כדין נשמתא אתהדרת לאתרה, ונהירא לכלא. הא בזמנא דקיימא מלה בדינא. ובזמנא דלא קיימא מלה בדינא, תלתין יומין אקדימת נשמתא לכלא, וצולמא אתעבר מניה.
תאנא, בזמנא דדיינין ליה לבר נש לעילא, סלקין לנשמתיה לבי דינא, ודיינין על מימרהא, והיא אסהידת בכלא, ואסהידת בכל רעיוני דבר נש, ובעובדין לא אסהידת, דהא כלהו בספרא כתיבין. וכלהו דיינין ליה לב"נ, בההיא שעתא דדיינין ליה לב"נ לעילא, כדין דחקא דגופא אשתכח, יתיר משאר זמנייא.
אי דיינין ליה לטב, כדין ארפין מניה. וזיעא אתבקע על גופא, ונשמתא אהדרת לבתר, ונהרא לכלא. ולא סליק בר נש מבי מרעיה לעלמין, עד דדיינין דיניה לעילא. ואי תימא, הא כמה חייבי עלמא, כמה רשיעי עלמא, קיימין בקיומייהו. אלא, קב"ה אשגח בדיניה דב"נ, אע"ג דהשתא לא זכי, והוא חמי דהא לבתר זכי, דאין ליה לטב. או לזמנין דאוליד בר, דיהוי זכאה בעלמא, וע"ד קב"ה דאין ליה לטב.
וכל עובדוי ודינוי דקב"ה לטב, ובכלא אשגח, כמה דכתיב חי אני נאם ה' וגו' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו. ובגין דא, כל אינון חייבי עלמא, דקיימין בקיומייהו, קב"ה דאין לון לטב.
ולזמנין, דאינון מרעין אשתלימו זמנייהו, מלמשרי תמן, כד"א וחלאים רעים ונאמנים, דעבדו מהימנותא, דכד שריאן עליה דבר נש מסתלקי מניה לבתר דאשלימו זמנייהו, בין לצדיקייא, בין לחייביא, וכלא אתעבד בדינא כדקאמרן.
וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, אמר ר' יצחק, האי קרא קשיא, דכתיב וירא ישראל, וכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות, אי לא יוכל לראות, מהו וירא ישראל. אלא דחמא ברוח קודשא, אינון בני יוסף, דאינון ירבעם וחביריו, דירבעם עבד תרין עגלי זהב, ואמר אלה אלהיך ישראל. ובגין כך, מי אלה, מאן הוא דזמין למימר אלה אלהיך לטעוון אחרן, ובגין כך וירא ישראל את בני יוסף.
מכאן, דצדיקייא חמאן עובדא למרחוק, וקב"ה מעטר לון בעטרא דיליה, מה קב"ה חמי למרחוק, כמה דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דקודשא בריך הוא חמא כל עובדין, עד לא יעבד לון, וכלהו אעברו קמיה.
כגוונא דא, כל דרין דעלמא, מסייפי עלמא, עד סייפי עלמא, כלהו אתעתדו וקיימו קמיה עד לא ייתון לעלמא, הה"ד קורא הדורות מראש, עד לא אתברי עלמא. בגין דכל נשמתין דנחתין לעלמא, עד לא ייחתון, כלהו קיימי קמיה דקודשא בריך הוא, בדיוקנא דקיימי בהאי עלמא, ואקרון בשמהן, דכתיב לכלם בשם יקרא.
אוף הכי צדיקייא, קודשא ב"ה אחמי לון כל דרין דעלמא, עד לא ייתון וישתכחון בעלמא. מ"ל מאדם דהוה קדמאה. דקב"ה אחמי ליה כל אינון דרין עד לא ייתון, כדכתיב זה ספר תולדות, דתנינן, אחמי ליה, כל אינון דרין דזמינין למיתי לעלמא. וכן למשה, דכתיב ויראהו ה' את כל הארץ, דקב"ה אחמי ליה, כל דרין דעלמא, וכל אינון מנהיגי עלמא, וכל שאר נביאי, עד לא ייתון לעלמא.
אוף הכא, וירא ישראל את בני יוסף, חמא למרחוק, ואזדעזע, ואמר מי אלה, והאי קרא אשלים לתרין סטרין, להאי סטרא, ולהאי סטרא. וע"ד אתיב יוסף ואמר, בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. ומנ"ל דקב"ה אחמי ליה ברוחא דקודשא. דכתיב והנה הראה אתי אלקים גם את זרעך. גם, לאסגאה אינון דנפקין מניה כדקאמרן.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
12
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ל״ה
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
