Zohar, Vayechi 60:1
אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו וגו'. רבי חייא פתח, ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך, כיון דאמר ה' ישמרך מכל רע, אמאי ישמור את נפשך. אלא ה' ישמרך מכל רע, בהאי עלמא. ישמור את נפשך בההוא עלמא.
אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו וגו'. רבי חייא פתח, ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך, כיון דאמר ה' ישמרך מכל רע, אמאי ישמור את נפשך. אלא ה' ישמרך מכל רע, בהאי עלמא. ישמור את נפשך בההוא עלמא.
שמירה דהאי עלמא הוא, למהוי נטיר ב"נ, מכמה זינין בישין מקטרגין, דאזלין לקטרגא בני נשא בעלמא, ולאתדבקא בהו. בההוא עלמא מאי הוא, כמה דאמרן, כד נפיק ב"נ מהאי עלמא, אי איהו זכי, נשמתא דיליה סלקא ואתעטרת באתריה. ואי לא, כמה חבילין טריקין אזדמנן, לאנגדא ליה לגיהנם, ולאמסרא ליה בידא דדומה, דאתמסרא לממנא על גיהנם, ותליסר אלף רבוא ממנן עמיה, וכלהו אזדמנן על נפשייהו דחייביא.
תא חזי, שבעה מדורין אית ביה בגיהנם, ושבעה פתחין. ונשמתא דחייביא עאלת, וכמה טריקין, טהירין, נטורי תרעי, ועלייהו חד ממנא בכל תרעא ותרעא, ונשמתהון דחייביא אתמסרון לאינון ממנן, על ידא דדומה, כיון דאתמסרן בידייהו, סתמין תרעין דאשא דמלהטא.
דהא תרעין בתר תרעין הוו, תרעין כלהו פתיחין וסתימין, אינון דלבר פתיחין, דלגו סתימין. ובכל שבת ושבת כלהו פתיחין, ונפקין חייביא עד אינון פתחין דלבר, ופגעין נשמתין אחרנין, דמתעכבין בפתחין דלבר. כד נפק שבתא, כרוזא קאי בכל פתחא ופתחא, ואמר ישובו רשעים לשאולה וגו'. ת"ח, נשמתין דצדיקייא, קב"ה נטיר לון, דלא יתמסרון בידא דדומה, דהוא ממנא, הה"ד, ישמר צאתך ובאך וכתיב ישמור את נפשך.
אסרי לגפן עירה. מאי גפן, דא כנסת ישראל, כד"א גפן ממצרים תסיע. וכתיב אשתך כגפן פוריה, אשתך, כהאי גפן קדישא. א"ר יוסי, האי גפן, דמברכינן ביה בורא פרי הגפן. בורא, היינו דכתיב, עץ עושה פרי. פרי הגפן, דא עץ פרי. עושה פרי, דכר, עץ פרי דא נוקבא. בגיני כך, בורא פרי הגפן דא דכר ונוקבא כחדא.
אסרי לגפן עירה, דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא, חילין די ממנן על עמין עעכו"ם, ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא, וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו.
בגין דהאי גפן, שליט על כל אלין כתרין תתאין, דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא. ישראל, דאינון שרקה, ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא. הה"ד עני ורוכב על חמור ועל עיר. עיר וחמור תרין כתרין אינון, דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, ואינון מסטר שמאלא סטרא דחול.
ומה דאמר עני, וכי מלכא משיחא עני אקרי. אלא הכי אמר ר"ש, בגין דלית ליה מדיליה וקרינן ליה מלך המשיח. דא הוא סיהרא קדישא לעילא, דלית לה נהורא אלא משמשא.
מלכא משיחא דא, ישלוט בשלטניה, יתייחד בדוכתיה, וכדין הנה מלכך יבא לך סתם. אי לתתא עני הוא, דהא בסטרא דסיהרא הוא. אי לעילא עני, אספקלריא דלא נהרא. לחם עני. ועם כל דא, רוכב על חמור ועל עיר, תוקפא דעמין עעכו"ם, לאכפייא תחותיה, ויתתקף קודשא בריך הוא בדוכתיה.
כבס ביין לבושו, כד"א מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, וכתיב פורה דרכתי לבדי וגו'. כבס ביין דא סטר גבורה, דינא קשיא, למהוי על עממיא עעכו"ם, ובדם ענבים סותה, דא אילנא לתתא, בי דינא דאקרי ענבים, ויינא אתמסר בדם ענבים, בגין לאתלבשא בתרווייהו, לתברא תחותיה כל שאר עמין עעכו"ם ומלכין דעלמא.
ר' יוסי פתח ואמר אסרי לגפן עירה. וכתיב ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה. ת"ח, כמה אטימין אינון בני נשא, דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, ולא מסתכלי במלי דאורייתא, ולא ידעי ארחייהו במה יתפסון, דכתיב דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו.
בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דבני נשא, והוו ידעין ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה. כיון דפסקא נבואה מנייהו, הוו משתמשי בבת קול. השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול, ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא.
וחלמא דרגא תתאה הוא לבר, דהא תנינן חלמא אחד מששים לנבואה. מאי טעמא, בגין דאתייא מדרגא שתיתאה לתתא, והא אתמר. ת"ח, חלמא לכלא אתחזי, בגין דחלמא מסטר שמאלא אתייא, ונחית בכמה דרגין, ואתחזי חלמא, אפילו לחייביא. ואפילו לעכו"ם.
בגין דזמנין, נקטין חלמא ושמעין הני זיני בישין, ומודעין לבני נשא, מנייהו דחייכן בבני נשא, ומודיעין לון מלין כדיבין. ולזמנין מלין דקשוט דשמעין. ולזמנין דאינון שלוחין לחייביא, ומודעי לון מלין עלאין.
האי רשע מאי כתיב ביה, חמא חלמא דקשוט, דכתיב ובגפן שלשה שריגים. מאי גפן. דא כנסת ישראל, דכתיב הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. משמים, דהא מאתר דא אתרמי, כד"א השליך משמים ארץ. ופקוד גפן זאת, גפן דהיא זאת, ודאי.
שלשה שריגים, כד"א שלשה עדרי צאן רובצים עליה. והיא כפורחת, דכתיב, ותרב חכמת שלמה, דאתנהיר סיהרא. עלתה נצה, דא ירושלם דלתתא. ד"א עלתה נצה, לעילא, ההוא דרגא דקיימא עלה ויניק לה, כד"א אשר זרעו בו על הארץ. הבשילו אשכלותיה ענבים, לנטרא בהו יין דמנטרא.
חמי כמה חמא ההוא רשע, מה כתיב, וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם. הכא חמא ההוא כוס תרעלה, יניקא דבי דינא, דנפיק מאינון ענבים דאתייהיב לפרעה ושתי ליה, כמה דהוה בגיניהון דישראל. כיון דשמע יוסף דא, חדי, וידע מלה דקשוט בהאי חלמא. בגיני כך פשר ליה חלמא לטב, על דבשר ליוסף בהאי.
ת"ח, אסרי לגפן עירה, דאתכפיין תחות האי גפן כל אינון חילין תקיפין דעמין עע"ז, כדאמרן, בגין האי גפן, אתקשר ואתכפייא ההוא חילא דלהון. ואתמר.
ר' שמעון אמר, אית גפן, ואית גפן. אית גפן קדישא עלאה, ואית גפן דאקרי, גפן סדום, ואית גפן נכריה בת אל נכר. בגין כך כתיב גפן זאת, ההיא דאקרי כלה זרע אמת. שורק אלו ישראל, דנפקי מהאי גפן. כד חבו ישראל, ושבקו להאי גפן, מה כתיב, כי מגפן סדום גפנם וגו'. ובגין כך אית גפן ואית גפן.
ר' יהודה ור' יצחק הוו אזלי בארחא. א"ר יהודה לר' יצחק, ניזיל בהאי חקל, דהוא ארח מישר יתיר. אזלו. עד דהוו אזלי, אמר רבי יהודה, כתיב לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. האי קרא, רבי חזקיה חברנא אוקים ביה, דאמר, דינא דחייבי דגיהנם תריסר ירחין, פלגא מנייהו בחמה ופלגא מנייהו בתלגא.
בשעתא דעאלין לנורא, אינון אמרי דא הוא ודאי גיהנם, עאלין לתלגא, אמרי דא חריפא דסיתוא דקב"ה. שראן ואמרין וה, ולבתר אמרין ווי. ודוד אמר ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם וגו'. מאתר דאמרי וה, ולבתר ווי.
והיכן משתלמי נפשייהו, בשלג, כד"א, בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. יכול אף ישראל כן, ת"ל לא תירא לביתה משלג. מ"ט. בגין דכל ביתה לבוש שנים. אל תקרי שנים אלא שנים: כגון מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה כו'.
ת"ח, לא תירא לביתה משלג, דא כנסת ישראל, דאיהי כל ביתה לבוש שנים, כמה דאמרן, דכתיב חמוץ בגדים וגו', לבושא דדינא קשיא, לאתפרעא מעמין עע"ז, וזמין קב"ה למלבש לבושא סומקא, וחרבא סומקא, ולאתפרעא מן סומקא. לבושא סומקא, דכתיב, חמוץ בגדים, וכתיב מדוע אדום ללבושך. סייפא סומקא, דכתיב חרב לה' מלאה דם. ולאתפרעא מן סומקא, דכתיב כי זבח לה' בבצרה וגו'. תו, כי כל ביתה לבוש שנים דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתייא.
א"ר יצחק, ודאי הכי הוא, אלא כל ביתה לבוש שנים, מאי שנים, אלין שנים קדמוניות, בגין דאיהי אתכלילת מכלהו, וינקא מכל סטרין, כדכתיב כל הנחלים הולכים אל הים.
עד דהוו אזלי, פגעו ביה בההוא ינוקא, דהוה אזיל לקפוטקיא בקסטירא דחמרא, וחד סבא רכיב. אמר ההוא סבא לההוא ינוקא, ברי, אימא לי קראיך. אמר ליה, קראי לאו חד הוא, אלא חות לתתא, או ארכב לקמך, ואימא לך. אמר ליה, לא בעינא, אנא סבא ואנת רביא, דאתקל גרמי בהדך. אמר ליה, אי הכי אמאי שאלת קראי. אמר ליה, בגין דניזיל באורחא. אמר תיפח רוחיה דההוא סבא, דהוא רכיב ולא ידע מלה, ואמר דלא יתקל בהדי, אתפרש מההוא סבא, ואזיל ליה באורחא.
כד מטו ר' יהודה ור' יצחק, קריב לגבייהו שאילו ליה, וסח לון עובדא, אמר ליה ר' יהודה, שפיר קא עבדת, זיל בהדן, וניתיב הכא, ונשמע מלה מפומך. אמר לון, לאי אנא, דלא אכילנא יומא דין. אפיקו נהמא, ויהיבו ליה. אתרחיש לון ניסא, ואשכחו חד נביעא דמיא דקיק תחות אילנא, שתי מנייהו, ואינון שתו ויתיבו.
פתח ההוא ינוקא ואמר, לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. לדוד, אי שירתא לא קאמר, אי תפלה לא קאמר, אלא בכל אתר לדוד סתם, רוח הקדש אמרו.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
27
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ס׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.