יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. אמר רבי אלעזר, וכי יששכר חמור אקרי. אי בגין דאשתדל באורייתא, נקרייה ליה סוס או אריה, או נמר, אמאי חמור. אלא אמרו, בגין דחמור נטיל מטולא, ולא בעיט במאריה כשאר בעירי, ולא אית ביה גסות הרוח, ולא חייש למשכב באתר מתתקן. אוף הכי יששכר, דאשתדלותיה באורייתא, נטיל מטולא דאורייתא, ולא בעיט ביה בקב"ה, ולא אית ביה גסות הרוח, כחמור, דלא חייש ליקרא דיליה, אלא ליקרא דמריה. רובץ בין המשפתים, כדאמרינן ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל.
ד"א יששכר חמור גרם רובץ וגו'. פתח ואמר, לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא יי' מעוז חיי ממי אפחד, כמה חביבין אינון מלין דאורייתא, כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא, קמי קב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא, לא דחיל מפגעי עלמא, נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא. ולא עוד, אלא דכפית לכל פגיעי דעלמא, ואחית לון לעומקי דתהומא רבא.
ת"ח, בשעתא דעאל ליליא, פתחין סתימין, וכלבי וחמרי שריין ושטאן בעלמא, ואתייהיבת רשו לחבלא, וכל בני עלמא ניימי בערסייהו, ונשמתהון דצדיקייא סלקין לאתענגא לעילא. כד אתער רוח צפון, ואתפליג ליליא, אתערותא קדישא אתער בעלמא, ואתמר בכמה דוכתי.
זכאה חולקיה דההוא ב"נ, דאיהו קאים בההיא שעתא, ואשתדל באורייתא, כיון דאיהו פתח באורייתא, כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבי דתהומא רבה, וכפית ליה לחמור, ונחית ליה בטפסרי דתחות עפרא, דזוהמי קסרא.
בגיני כך, יששכר, דאשתדלותיה באורייתא, כפית ליה לחמור, ונחית ליה. מההוא גרם המעלות, דאיהו סליק לנזקא עלמא, ושוי מדוריה בין המשפתים, בין זוהמי דטפסרי דעפרא.
ת"ח, מה כתיב, וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. וירא מנוחה כי טוב, דא תורה שבכתב. ואת הארץ כי נעמה, דא תורה שבע"פ. ויט שכמו לסבול, למסבל עולא דאורייתא, ולדבקא בה יומי ולילי. ויהי למס עובד, למהוי פלח לקודשא בריך הוא, ולאתדבקא ביה, ולאתשא גרמיה בה.
ר"ש ור' יוסי ור' חייא, הוו קא אזלי מגלילא עלאה לטבריה, אר"ש, ניהך ונשתדל באורייתא, דכל מאן דידע לאשתדלא באורייתא, ולא אשתדל, אתחייב בנפשיה. ולא עוד אלא דיהבין ליה עולא דארעא, ושעבודא בישא, דכתיב ביששכר, ויט שכמו לסבול, מהו ויט, סטא. כד"א ויטו אחרי הבצע. מאן דסטא ארחיה וגרמיה, דלא למסבל עולא דאורייתא, מיד ויהי למס עובד.
פתח ר"ש ואמר, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. זכאין אינון בני עלמא, אינון דמשתדלי באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, אתרחים לעילא, ואתרחים לתתא, ואחסין בכל יומא, ירותא דעלמא דאתי, הה"ד, להנחיל אוהבי יש. מאי יש. דא עלמא דאתי דלא פסק מימוי לעלמין, ונטל אגר טב עלאה, דלא זכי ביה ב"נ אחרא, ומאי איהו. י"ש. ובגיני כך, רמיז לן שמא דיששכר דאשתדל באורייתא, יש שכר. דא הוא אגרא דאינון דמשתדלי באורייתא, י"ש.
כתיב חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו' חזה הוית עד די כרסוון רמיו, כד אתחרב בי מקדשא, תרי כרסוון נפלו, תרי לעילא, תרי לתתא. תרי לעילא, בגין דאתרחיקת תתאה מעלאה, כרסייא דיעקב אתרחיקת מכרסייא דדוד. וכרסייא דדוד נפלת, הה"ד השליך משמים ארץ. תרי כרסוון לתתא: ירושלם, ואינון מארי דאורייתא. וכרסוון דלתתא כגוונא דכרסוון דלעילא, מריהון דאורייתא היינו כרסייא דיעקב. ירושלם היינו כרסייא דדוד, ועל דא כתיב, עד די כרסוון, ולא כרסיא. כרסוון סגיאין נפלו, וכלהו לא נפלו, אלא מעלבונה דאורייתא.
ת"ח, כד אינון זכאי קשוט משתדלי באורייתא, כל אינון תוקפין דשאר עמין, דשאר חילין, וכל חילין דלהון, אתכפיין, ולא שלטי בעלמא, וישראל אזדמן עלייהו לסלקא לון על כלא, ואי לא, חמור גרמא לון לישראל למיהך בגלותא, ולמנפל ביני עממיא, ולמשלט עלייהו. וכל דא אמאי, בגין וירא מנוחה כי טוב, ומתקנא קמיה, ויכיל למרווח בגינה כמה טבין וכמה כסופין, וסטא אורחיה דלא למסבל עולא דאורייתא, בג"כ ויהי למס עובד.
כתיב הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים וגו'. הדודאים נתנו ריח, אלין אינון דאשכח ראובן. כד"א, וימצא דודאים בשדה, ולא אתחדשן מלי דאורייתא, אלא על ידוי בישראל, כד"א ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'.
ועל פתחינו כל מגדים, אינון גרמו למהוי על פתחינו, על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות, כל מגדים. חדשים גם ישנים, כמה מלי חדתאן ועתיקין דאורייתא, דאתגליין על ידייהו, לקרבא לישראל לאבוהון דלעילא, הדא הוא דכתיב לדעת מה יעשה ישראל.
דודי צפנתי לך, מהכא אוליפנא כל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, וידע למחדי מלין, ולחדתותי מלין כדקא יאות, אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא, וכנסת ישראל פתח לון תרעין, וגניז לון. ובשעתא דעאל קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, אפיקת לון קמיה, וקב"ה מסתכל בהו וחדי, כדין קב"ה מתעטר בעטרין עלאין, וחדי במטרוניתא, הה"ד, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. ומההיא שעתא, מלוי כתיבין בספרא, הדא הוא דכתיב, ויכתב ספר זכרון לפניו.
זכאה חולקיה, מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, זכאה הוא בהאי עלמא, וזכאה הוא בעלמא דאתי. עד הכא שולטנותא דיהודה, דרועא דאתכליל בכלא, בחילא דכל סטרין, תלת קשרין דדרועא, לאתגברא על כלא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
14
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויחי ס״ח
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
