Zohar Vayechi 7
Zohar, Vayechi 7:1
ויתחזק ישראל וישב על המטה, ורזא דקרא, בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה עת צרה. ר"ש אמר, דא גבורת ידא דמיכאל רברבא. וישב על המטה: כמה ליה הוה מקדמת דנא סגיד. למאן הוה סגיד, סגיד לערסא, הוה ערסא פתיחא מניה. למהולתא הוה סגיד, דהא הות חביבא מיניה.
Zohar, Vayechi 7:2
כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, כד אסתלק זיויה מניה על חוביהון, לא הוה ליה למיקם קמיה, ואתרכת מטרוניתא מן מלכא, בדיל דלא יכלא לשבקא לה לברהא בין עמין למקטלהון, והוה בארעא קדישא הוא, בהא דיהון עמין נוכראין מן עמיה. צבי למימר, עאל שכינתא ביניהון בגלותא, ועדנא דלא הוה בארעא, והיא בארע עממין, בזיוא דישראל, אסתמרו עממיא די בסחרניהון.
Zohar, Vayechi 7:3
תאנא, אמר רבי יוסי, תרין רברבין הוו תחות כרסי יקרא קדישא, והא שמיה חד מאינון, ערסא, דהוה שרי בגזיה דהיכלא. והא אנן בגלותא, לא אשתאר ביננא אלא דא דזיניה, והוא חתום מן שמיה דקודשא בריך הוא.
Zohar, Vayechi 7:4
הה"ד הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך וגו', לא למללא הכי, אלא עלמא דאתי, כד פרישנא באתריה והיא צררא בארחא, אנא שרינא שכינתא ביניכון לנטרא לכון בגלותא והיא נטרת יתכון, עד דתיתי יתכון לארעכון, כמה דהויתון מקדמת דנא. אשר הכינותי, מותבן הוה מקדמת דנא.
Zohar, Vayechi 7:5
דא שכינתא מן מטטרו"ן. ואתרכת מטרוניתא מן מלכא, עד דתיתוב לאתרהא, ורזא כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלא הוא ברבת בני עמון, כדפרישנא באתריה.
Zohar, Vayechi 7:6
וארחא, דאתמתל לגלותא, נטר יתהון בגלותא, על עקתא דתתי עליכון, עד דייתי וייעול יתכון לארעא, דקיים לאבהתכון דאתנטרת.
Zohar, Vayechi 7:7
רברבא תנינא הוא, דהוא תחות כרסי קדישא, דשרי בגזיה דהיכלא הוא נוריאל. דהא רברבא דישראל דאתמני עליהון, בכל עידן דהות מטרוניתא עם מלכא, הוה נפיק ועאל קדמיהון, מטטרו"ן. והוא, קביל פולחנהון לקב"ה, כנורא. כד אתבטיל נורא ואתגליאו, אסתלק זיוה, ואסתלקא מטרוניתא מן מלכא.
Zohar, Vayechi 7:8
ר' שמעון פתח ואמר ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, אמר ר' יוסי, שליט רחמי על דינא. וירא אלקים את האור כי טוב, טוב ואור שוין, דהוא מבועוי דנחלין, דנפק מנהון ימא ונחלא דבעלמא.
Zohar, Vayechi 7:9
תנא אמר ר"ש, זמנא חדא סליקנא ונחיתנא לאנהרא במבועי דנחלין, וסליק בתראי ר' אבא, אמר לי במאי עסקיתו, א"ל בהאי קרא דכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, מזיויה אתבריאו כל רברבייא דמן עלמא, ומן זיויה אתנביעו כל נחלייא, נחלייא דאינון בהאי קרא, דלא מלא בהאי גלותא, דהא חשוכא ואפלה, חבתא דאמא עביד להו, ואי לאו, נחלא לא עביד לברתיה. הא לא הוה שלים עד דייתי גיסא אחרא, דלא הוה בגלותא.
Ficha editorial de este texto