Zohar Vayera 27
Zohar, Vaierá 27:1
(מדרש הנעלם) וה' פקד את שרה כאשר אמר. ר' יוחנן פתח, בהאי קרא, ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. עשה קב"ה שלטונים למעלה, ושלטונים למטה, כשנותן קב"ה מעלה לשרים של מעלה נוטלים מעלה המלכים של מטה, נתן מעלה לשרו של בבל, נטל מעלה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה, אנת הוא ראשה די דהבא, והיו כל העולם, משועבדים תחת ידו, ובנו ובן בנו, הה"ד ראשך עליך ככרמל, זהו נבוכדנצר הה"ד תחתוהי תטלל חיות ברא. ודלת ראשך כארגמן, זהו בלשצר, דאמר ארגוונא ילבש. מלך אסור ברהטים, זהו אויל מרודך, שהיה אסור, עד שמת אביו נבוכדנצר, ומלך תחתיו.
Zohar, Vaierá 27:2
אמר ר' יהודה, למאי אתא, האי טעם בשיר השירים. אלא אמר ר' יהודה, שבעה דברים נבראו, קודם שנברא העולם, ואלו הן וכו', כסא הכבוד, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. וכתיב, כסא כבוד מרום מראשון. שהוא היה ראש, הנקדם לכל, ונטל, הקב"ה, את הנשמה הטהורה, מכסא הכבוד, להיות מאירה לגוף, הדא הוא דכתיב, ראשך עליך ככרמל, זהו כסא הכבוד, שהוא ראש על הכל. ודלת ראשך כארגמן, זו היא הנשמה, הנטלת ממנו. מלך אסור ברהטים, זהו הגוף, שהוא אסור בקבר, וכלה בעפר, ולא נשאר ממנו, אלא כמלא תרווד רקב, וממנו יבנה כל הגוף. וכשפוקד הקדוש ברוך הוא את הגוף, הוא אומר לארץ, שתפליט אותו לחוץ, דכתיב וארץ רפאים תפיל.
Zohar, Vaierá 27:3
אמר רבי יוחנן, המתים שבארץ, הם חיים תחלה, הדא הוא דכתיב יחיו מתיך, נבלתי יקומון, אלו שבחוצה לארץ. הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו המתים שבמדבר. דאמר רבי יוחנן, למה מת משה, בחוצה לארץ. להראות לכל באי עולם, כשם שעתיד הקדוש ברוך הוא, להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, שהם קבלו התורה. ועליהם נאמר, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
Zohar, Vaierá 27:4
דבר אחר, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו הם האבות. והמתים בחוצה לארץ, יבנה גופם, ומתגלגלים תחת הארץ, עד ארץ ישראל, ושם יקבלו נשמתם, ולא בחוצה לארץ, הדא הוא דכתיב, לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. מה כתיב אחריו, ונתתי רוחי בכם וחייתם.
Zohar, Vaierá 27:5
רבי פנחס אמר, הנשמה נטלה מכסא הכבוד, שהוא הראש, כדקאמר ראשך עליך ככרמל. ודלת ראשך כארגמן. זו היא הנשמה שהיא דלת הראש. מלך אסור ברהטים, הוא הגוף, שהוא אסור בקברים, זהו הגוף, וזהו שרה, וזהו מלך. וקודשא בריך הוא פוקדה, למועד אשר דבר אליו, הה"ד וה' פקד את שרה כאשר אמר. פוקד את הגוף, לזמן הידוע שבו יפקוד הצדיקים.
Zohar, Vaierá 27:6
אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה, ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו' והיית כגן רוה. אמר רבי לוי, הנשמה בעודה במעלתה, ניזונת באור של מעלה, ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס, ואזי הגוף יאיר, כזוהר הרקיע, הה"ד, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלימה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'. מנ"ל הא, ממה דכתיב, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך. זה אור של מעלה. ועצמותיך יחליץ, זה פקידת הגוף. והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. זהו דעת הבורא יתברך, ואזי ידעו הבריות, שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קבלה תענוגים מלמעלה, ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. זו היא הנשמה, לע"ל.
Zohar, Vaierá 27:7
א"ר יהודה תא חזי שכך הוא, דכתיב מלך אסור ברהטים. וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת. ואמר ר' יהודה, באותו זמן, עתיד הקב"ה לשמח עולמו, ולשמוח בבריותיו, שנאמר ישמח ה' במעשיו. ואזי יהיה שחוק בעולם, מה שאין עכשיו, דכתיב אז ימלא שחוק פינו וגו'. הה"ד ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים. שאזי עתידים בני אדם לומר שירה, שהוא עת שחוק. רבי אבא אמר, היום שישמח הקב"ה עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה, מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלים, לא ישובו עוד לעפרם, דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. הנותר בציון ובירושלם דייקא.
Zohar, Vaierá 27:8
אמר רבי אחא, אם כן זעירין אינון, אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל, דינא דלהון, כירושלם, וכציון לכל דבר, מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלם היא, ממשמע דכתיב וכי תבאו אל הארץ, הכל בכלל.
Zohar, Vaierá 27:9
ר' יהודה בר' אלעזר, שאל לרבי חזקיה, אמר לו, מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון, באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל. אמר לו, נשבע הקב"ה, לבנות ירושלם, ושלא תהרס לעולמים, דאמר ר' ירמיה, עתיד הקב"ה לחדש עולמו, ולבנות ירושלם, ולהורידה בנויה מלמעלה, בגין שלא תהרס, ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל, ונשבע שלא יהרס בנין ירושלם, שנאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה. ובכל מקום, שאתה מוצא לא לא, היא שבועה, הה"ד ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול. ולא יהיה עוד מבול וגו'. וכתיב אשר נשבעתי מעבר מי נח. מכאן שלא לא שבועה, ומן לאו אתה שומע הן. ועתיד הקב"ה לקיים עולמו, קיום שלא תגלה כנ"י, ולא תהרס בנין בהמ"ק, לפיכך, אין מקבלין נשמתן, אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים, ודא הוא דכתיב, הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו'.
Zohar, Vaierá 27:10
א"ר חזקיה, מהכא, הוא קדוש, ירושלם קדוש, הנותר בה קדוש, הוא קדוש, דכתיב קדוש ה' צבאות. וכתיב בקרבך קדוש. ירושלם קדוש, דכתיב וממקום קדוש יהלכו. הנותר בה קדוש, דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. מה קדוש הראשון קיים, אף השאר קדוש קדוש קיים.
Zohar, Vaierá 27:11
א"ר יצחק, מאי דכתיב, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים. מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו. אלא אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לעתיד לבא, להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב וקח משענתי בידך ולך. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער. א"ל קב"ה, דבר שעתידים לעשות הצדיקים, לעתיד לבא, אתה רוצה עכשיו לעשות, מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב. אבל הצדיקים לעתיד לבא, עלה בידם, הבטחה זו, דכתיב ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים, מהגרים שנתגיירו מאו"ה, דכתיב בהו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. א"ר יצחק, סופיה דקרא מוכיח, דכתיב מרוב ימים.
Zohar, Vaierá 27:12
דבר אחר, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים. כתיב שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. אמר רבי יהודה, לא היתה שמחה, לפני הקדוש ברוך הוא, מיום שנברא העולם, כאותה שמחה, שעתיד לשמוח עם הצדיקים, לעתיד לבוא. וכל אחד ואחד, מראה באצבע, ואומר הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. וכתיב זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ.
Zohar, Vaierá 27:13
רבי יוחנן אמר, לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא, דאמר תסתיר פניך יבהלון וגו'. מכאן שאין הקב"ה עושה רעה לשום אדם, אלא כשאינו משגיח בו, הוא כלה מאליו, דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו'. ואח"כ תשלח רוחך יבראון וגו'. ואח"כ יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. ואזי השחוק בעולם, דכתיב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. הה"ד, ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים לשמוח בישועתו.
Zohar, Vaierá 27:14
רבי חייא אמר, תא חזי, עד שהגוף עומד בעה"ז, הוא חסר מן התשלום, לאחר שהוא צדיק, והולך בדרכי יושר, ומת ביושרו, נקרא שרה בתשלומו, הגיע לתחיית המתים הוא שרה, כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחיה קב"ה. לאחר שהוא חי, ושמח עם השכינה, ומעביר הקב"ה, היגון מן העולם, דכתיב בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'. אזי נקרא יצחק, בשביל הצחוק והשמחה, שיהיה לצדיקים לעתיד לבא.
Zohar, Vaierá 27:15
רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן, שדרו ליה תקרובתא, כל בני מאתא, עאל לגביה ר' אבא, א"ל אימתי ליזיל מר, א"ל, אפרע מה דיהבו לי בני מאתא ואיזיל, אמר ליה, לא ליחוש מר להאי תקרובתא, לאורייתא הוא דעבדו, ולא יקבלו מנך כלום, אמר ליה, ולא מקבלי מלי דאורייתא, אמר אין. אתו כל בני מאתא. א"ל רבי יהודה, כלהון מארי מתיבתא, אמר ליה, ואי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל. קם רבי אבא, ואבדיל מנייהו עשרה, די יקבלון מניה, אמר להו, תיבו בהדי גברא רבא דנא, ואנא ואינון נקבל למחר, ונתיב עמיה. אזלו. ואינון עשרה דאשתארו עמיה, יתיבו, ולא אמר כלום, אמרו ליה, אי רעותיה דמר, נקבל אפי שכינתא. אמר להו, והא רבי אבא לית הכא, שדרו בהדיה ואתא.
Zohar, Vaierá 27:16
פתח ואמר, וה' פקד את שרה כאשר אמר. מאי שנויא הוה הכא, הוה ליה למימר וה' זכר את שרה. כמה דאמר ויזכר אלהים את רחל. דאין פקידה, אלא על מה דהוה בקדמיתא. אלא בקדמיתא הוה, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה, ועל אותו ענין נאמר, שפקד עכשיו, משמע דכתיב כאשר אמר, דאלמלא לא נאמר כאשר אמר, לימא זכירה, אבל פקד ההיא מלה דאמר, למועד אשוב אליך.
Zohar, Vaierá 27:17
לבתר אמר הכי, האי צדיק, דזכי למיסק, לההוא יקר עלאה, דיוקניה מתפתח בכרסי יקריה, וכן לכל צדיק וצדיק, דיוקניה לעילא, כד הוה לתתא, לאבטחא לההיא נשמתא קדישא.
Zohar, Vaierá 27:18
והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב שמש ירח עמד זבלה, דזהרן גופא ונשמתא, דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא, כדיוקנא דהוה קאים בארעא, וההיא דיוקנא ממזונה הנאת נשמתא, וההיא, עתידה לאתלבש, בהאי גרמא, דאשתאר בארעא, וארעא מתעבר מניה, ופלט טיניה לברא, ודא הוא דאתקרי קדושה.
Zohar, Vaierá 27:19
וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא, אתא בכל ירחא לסגדא, קמי מלכא קדישא בריך הוא, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו. והוא מבשר ליה, ואמר למועד אשוב אליך, לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא, עד דאתפקדת לההוא זמנא, כמה דאתבשר, הה"ד וה' פקד את שרה כאשר אמר. וההוא יומא, דחדי קב"ה בעובדוי, הה"ד ישמח ה' במעשיו.
Zohar, Vaierá 27:20
א"ל ר' אבא, לימא לן מר, על פרשתא, לבתר אמר, יאות לכון למפתח פרשתא דא. פתח ואמר, ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'. הכא אית לאסתכלא האי אומנא, דאפיק כספא, ממקורא דארעא, מאי עבד, בקדמיתא, מעייל ליה בנור דליק, עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא, והא אשתארת כספא, אבל לא כספא שלימתא, לבתר מאי עביד, מעייל ליה בנורא, כדבקדמיתא, ומפיק מניה סטייפי, כד"א הגו סיגים מכסף וגו'. וכדין, הוא כספא שלימתא, בלא ערבוביא.
Zohar, Vaierá 27:21
כך הקב"ה, מעייל האי גופא תחות ארעא, עד דמתרקב כוליה, ונפיק מניה כל זוהמא בישא, ואשתאר ההוא תרווד רקב, ואתבני גופא מניה, ועד כען הוא גופא לא שלים.
Zohar, Vaierá 27:22
לבתר, ההוא יומא רבא, דכתיב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה. מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא, מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא, הה"ד ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו'. ונפיק נשמתייהו, ומתעכל ההוא תרווד רקב, ואשתאר גופא דאתבני תמן נהורא, דיליה כנהורא דשמשא, וכזהרא דרקיעא, דכתיב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. וכדין כספא שלים, גופא שלימא, בלא ערבוביא אחרניתא.
Zohar, Vaierá 27:23
דאמר ר' יעקב, גופא דנהיר, ירמי קב"ה מלעילא, דכתיב כי טל אורות טליך. וכתיב הנה ה' מטלטלך וגו'. וכדין יתקרון, קדישין עלאין, דכתיב קדוש יאמר לו. ודא הוא, דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא, ודא הוא נסיונא בתרייתא, ולא יטעמון עוד טעמא דמותא, דכתיב בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו'. ובההוא זמנא, מצלו צדיקייא. דלא יתנסון בדא יתיר.
Zohar, Vaierá 27:24
מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'. אלין שאר חייבי עלמא. דאתקרון אילים, כד"א אילי נביות ישרתונך ומתרגמינן רברבי נביות. אחר נאחז בסבך וגו'. כד"א וכל קרני רשעים אגדע וילך אברהם ויקח את האיל וגו'. דאינון מזומנין, לאתנסאה בכל נסיונא בישא, וישתארון הצדיקים, לעלמא דאתי, כמלאכין עלאין קדישין, ליחדא שמיה, ובג"כ כתיב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגו'.
Zohar, Vaierá 27:25
א"ל רבי יהודה מכאן ולהלאה, אצלחו פתחא. עאל יומא אחרא, עאלו קמיה כל בני מתא, אמרו ליה, לימא לן מר, מלייא דאורייתא, בפרשתא דקרינן בה יומא דשבתא, וה' פקד את שרה. קם ביני עמודי, פתח ואמר וה' פקד את שרה וגו'. ג' מפתחות בידו של הקב"ה, ולא מסרם לא ביד מלאך, ולא ביד שרף, מפתח של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. בא אליהו, ונטל השנים, של גשמים ושל תחיית המתים. וא"ר יוחנן, לא נמסר ביד אליהו, אלא אחת. דאמר ר' יוחנן, כשבקש אליהו, להחיות בן הצרפית, א"ל קב"ה, לא יאות לך, למיסב בידך, שתי מפתחות, אלא תן לי מפתח הגשמים, ותחיה המת. והיינו דכתיב לך הראה אל אחאב וגו'. ואתנה מטר. לא אמר, ותן מטר, אלא ואתנה.
Zohar, Vaierá 27:26
והא אלישע הוו ליה. אין. לקיים פי שנים ברוחו של אליהו, אלא, שלשתם לא מסרם הקב"ה, ביד שליח, דאמר רבי סימון, בא וראה כחו של הקב"ה, בפעם אחת מחיה מתים, ומוריד שאול ויעל, מזריח מאורות, ומוריד גשמים, מצמיח חציר, מדשן יבולים, פוקד עקרות, נותן פרנסות, עוזר דלים, סומך נופלים, זוקף כפופים, מהעדא מלכין, ומהקם מלכין, והכל בזמן אחד, וברגע אחד, ובבת אחת, מה שאין שליח, לעולם יכול לעשותו.
Zohar, Vaierá 27:27
תניא אמר רבי יוסי, כל מה שעושה הקב"ה, אינו צריך לעשות, אלא בדבור, דכיון דאמר, ממקום קדושתו יהא כך, מיד נעשה. בא וראה כח גבורתו של הקב"ה, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו'.
Zohar, Vaierá 27:28
אי הכי, יקרא סגיאה הוא למצראי, דלא דמי מאן דתפש מלכא, למאן דתפש הדיוטא. ועוד אין לך אומה מזוהמת בכל טומאה, כמו המצרים, דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם וגו'. שהם חשודים על משכב זכור, והם באים מחם, שעשה מה שעשה לאביו, וקלל אותו, ולכנען בנו. וכי לא היה להקב"ה, מלאך, או שליח, לשגר לעשות נקמה במצרים, כמו שעשה באשור, שהיה בנו של שם, דכתיב ובני שם עילם ואשור. ושם היה כהן גדול ונתברך, שנאמר ברוך ה' אלהי שם. והיה לשם הגדולה והברכה על אחיו. וכתיב בם, ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור. ועל ידי שליח נעשה, כ"ש המצרים, שהם מזוהמים, יותר מכל אומה, ואמר אני ולא מלאך.
Zohar, Vaierá 27:29
אלא אמר רבי יהודה, מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה, ומעלתו, שהוא גבוה על הכל. אמר הקדוש ברוך הוא, אומה זו של מצרים, מזוהמת ומטונפת, ואין ראוי לשגר מלאך, ולא שרף, דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני עושה, מה שאין יכול לעשות מלאך, ולא שרף, ולא שליח. שאני אומר ממקום קדושתי, יהא כך, ומיד נעשה, מה שאין המלאך יכול לעשותו. אבל הקב"ה, ממקום קדושתו, אומר יהא כך, ומיד נעשה, מה שהוא רוצה לעשות. ולפיכך לא נעשית נקמה זו, ע"י מלאך ושליח, בשביל קלון המצרים, ולהראות גדולתו של מקום, שלא רצה שיכנס ביניהם דבר קדוש, ועל הדרך הזה נאמר, אני ולא מלאך, אני יכול לעשותו ולא מלאך.
Zohar, Vaierá 27:30
כיוצא בו אמר רבי יהודה, מאי דכתיב ויאמר ה' לדג. וכמה צדיקים וחסידים מישראל, שלא דבר עמהם הקב"ה, ובא לדבר עם הדג, דבר שאינו מכיר ויודע. אלא אמר ר' יהודה, כיון שעלתה תפלתו של יונה, לפני הקב"ה, ממקום קדושתו אמר, בשביל שיקיא הדג את יונה אל היבשה, למ"ד לדג, כמו בשביל, כלומר, ויאמר ה' בשביל הדג, שיקיא את יונה אל היבשה, ממקום קדושתו אמר הקב"ה יהא כך, ומיד נעשה, מה שאין שליח, יכול לעשותו.
Zohar, Vaierá 27:31
תניא אמר רבי שמעון, מפתח של חיה, בידו של הקב"ה היא, ובעוד שהיא יושבת על המשבר, הקדוש ברוך הוא, מעיין באותו הולד, אם ראוי הוא לצאת לעולם, פותח דלתות בטנה ויוצא, ואם לאו סוגר דלתותיה, ומתו שניהם. אי הכי, לא יצא רשע לעולם. אלא הכי תנינן, על שלש עבירות נשים מתות וכו'. ואמר רבי יצחק, למה אשה מפלת פרי בטנה. אלא אמר רבי יצחק, הקדוש ברוך הוא רואה אותו העובר, שאינו ראוי לצאת לעולם, ומקדים להמיתו במעי אמו, שנאמר הנפלים היו בארץ בימים ההם. הנפלים כתיב, בלא יו"ד ראשונה. ולמה, בשביל שאחרי כן, באו בני האלהים אל בנות האדם, וילדו להם בזנות, וירבו ממזרים בעולם.
Zohar, Vaierá 27:32
המה הגבורים אשר מעולם. שאין גבור ופריץ ועריץ, כמו הממזר. אנשי השם, שהכל יכירו, לקרותו השם הידוע ממזר, דכיון שרואים מעשיו, שהוא פריץ ועריץ וגבור, הכל יקראוהו אותו שם. ומה דא"ר שמעון הקב"ה מעיין באותו הולד. אין לך רשע בעולם, מאותם הרשעים היוצאים לעולם, שאין הקב"ה מעיין בו, ורואה אם אותו הגוף, יניח בן צדיק וכשר, או שיציל לאדם מישראל ממיתה משונה, או שיעשה טובה אחת, ובשביל כך הקדוש ברוך הוא מוציאו לעולם.
Zohar, Vaierá 27:33
ביומוי דרבי יוסי, הוו אינון פריצי, דהוו משדדי בטורייא, עם פריצי אומות העולם, וכד משכחי בר נש, ותפשי ליה לקטליה, הוו אמרין ליה, מה שמך, אי הוה יודאי, הוו אזלין עמיה, ומפקין ליה מן טורייא, ואי הוה בר נש אחרינא, קטלי ליה, והוה אמר רבי יוסי, אתחזון אינון, בכל האי, למיעל לעלמא דאתי.
Zohar, Vaierá 27:34
ת"ר, ג' דברים הללו, אינן באן לעולם אלא בקולות, קול חיה, דכתיב בעצב תלדי בנים. וכתיב וישמע אליה אלהים. קול גשמים, דכתיב, קול ה' על המים. וכתיב כי קול המון הגשם. קול תחיית המתים, דכתיב קול קורא במדבר. מאי בעי הכא קלא במדברא. אלא אמר רבי זריקא אלין אינון קלייא, לאתערא מתי מדבר, ומכאן דהוא הדין לכל העולם. א"ר יוחנן, הא תנן, כשנכנס אדם לקבר, נכנס בקולות. כשיקומו בתחיית המתים, אינו דין שיקומו בקולי קולות.
Zohar, Vaierá 27:35
א"ר יעקב, עתידה בת קול, להיות מתפוצצת, בבתי קברות, ואומרת, הקיצו ורננו שוכני עפר, ועתידים לחיות, בטל של אור גדול של מעלה, דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, אכי"ר (ע"כ מדרש הנעלם).
Zohar, Vaierá 27:36
ויי' פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ותנינן פקד את שרה, פקידה לנוקבא, זכירה לדכורא ובגין כך, ויי' פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה וגו', מהכא משמע דאמר, ויאמר שוב אשוב אליך, ויאמר סתם, דאיהו הוה, ולא שליחא אחרא.
