ר' יהודה פתח ואמר, עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי' מהו. אלא, הא אוקמוה. אבל עת: דא כנסת ישראל, דאקרי עת. כמה דאת אמר, ואל יבא בכל עת אל הקדש. מאי ואל יבא בכל עת. כמה דאת אמר, לשמרך מאשה זרה. ודא הוא ויקריבו לפני יי' אש זרה וגו'. מאי טעמא עת. בגין, דאית לה עת וזמן לכלא, לקרבא, לאתנהרא, לאתחברא כדקא יאות. כד"א ואני תפלתי לך יי' עת רצון.
לעשות ליי'. כמה דכתיב, ויעש דוד שם. דכל מאן דאשתדל באורייתא, כאילו עביד ותקן, האי עת, לחברא לה בקב"ה. וכל כך למה, בגין דהפרו תורתך, דאילו לא הפרו תורתך, לא אשתכח פרודא דקודשא בריך הוא מישראל לעלמין.
אמר ר' יוסי, כגוונא דא כתיב, אני יי' בעתה אחישנה. מהו בעתה. בעת ה' דתקום מעפרא, כדין אחישנה. אמר רבי יוסי, ועם כל דא, יומא חד, איהי כנסת ישראל, גו עפרא ולא יתיר.
אמר ר' יהודה, הכי אמרו. אבל ת"ח, רזא דאוליפנא, בשעתא דכנסת ישראל אתגלייא מאתרה, כדין אתוון דשמא קדישא, כביכול אתפרשו. דאתפרשא ה"א, מן וא"ו, ובגין דאתפרשו, מה כתיב, נאלמתי דומיה, בגין דאסתלק, וא"ו מן ה"א, וקול לא אשתכח, כדין דבור אתאלם.
ובגין כך, היא שכיבת בעפרא, כל ההוא יומא דה"א. ומאן איהו, אלף חמשאה, ואע"ג דאקדימת בגלותא, עד לא ייעול ההוא אלף חמשאה, רזא דה"א.
וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא דוא"ו, כדין וא"ו יוקים לה"א. בזמנא שית זמנין עשר, וא"ו סלקא בי', וא"ו נחתא בה"א.
אשתלים וא"ו גו עשר, שית זמנין, כדין הוו שתין, לאקמא מעפרא, ובכל שתין ושתין, מההוא אלף שתיתאה, אתתקף ה"א, וסלקא בדרגוי, לאתתקפא. ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא, לאעלא בשביעאה. כבר נש, דמתתקן ביומא שתיתאה, מכי ערב שמשא, לאעלא בשבתא. אוף הכי נמי. וסימניך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו'. נבקעו כל מעיינות תהום רבה.
א"ל רבי יוסי, כל דא, אריכו זמנא יתיר, מכמה דאוקמוה חברייא, דאיהו יומא חד, גלותא דכנסת ישראל, ולא יתיר, דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה. א"ל, הכי אוליפנא מאבא, ברזין דאתוון דשמא קדישא, וביומי דשני עלמא, וביומי דבראשית, וכלא רזא חדא איהו.
וכדין יתחזי קשתא בעננא, בגווני נהירין, כאתתא דמתקשטא לבעלה, דכתיב וראיתיה לזכר ברית עולם. והא אוקמוה ושפיר הוא. וראיתיה: בגוונין נהירין כדקא יאות.
וכדין לזכור ברית עולם. מאן ברית עולם. דא כנסת ישראל ויתחבר וא"ו בה"א, וייקים לה מעפרא, כד"א ויזכר אלהים את בריתו. דא כנסת ישראל. דאיהי ברית, כד"א והיתה לאות ברית וגו'.
כד יתער וא"ו, לגבי ה"א, כדין אתין עלאין, יתערון בעלמא. ובנוי דראובן, זמינין דיתערון קרבין, בכל עלמא, וכנסת ישראל יוקים לה מעפרא, וידכר לה קודשא בריך הוא.
וישתכח קב"ה לגבה, גו גלותא כחושבן וא"ו, שית זמנין י'. עשר זמנין שית שנין, וכדין תיקום, ויתפקד עלמא, למעבד נוקמין, ומאן דאיהו מאיך יתרמי.
א"ל ר' יוסי, שפיר קאמרת, בגין דאיהו גו רזא דאתוון. ולית לן לאתערא, חושבן וקצין אחרנין, דהא בספרא דרב ייבא סבא אשכחן, חושבן דא, דכתיב אז תרצה הארץ. והוא רזא דוא"ו, דכתיב, וזכרתי את בריתי יעקוב. ודא הוא ו"ו, כלא כחדא, ועל דא אזכור, ולבתר והארץ אזכור, דא כנסת ישראל. תרצה: תתרעי ארעא, לגבי קודשא בריך הוא.
אבל יומא חד, דאמרו חברייא, ודאי כלא הוא גניז, קמי קב"ה, וכלא אשתכח ברזא דאתוון, דשמא קדישא, דהא גלותא, באינון אתוון, גלי לון רבי ייסא הכא, והשתא באינון אתוון אתגליין, וגלי לון.
א"ל ת"ח, דאפילו כד אתפקדא שרה, מהאי דרגא, לא פקיד לה, אלא ברזא דוא"ו, דכתיב ויי' פקד את שרה וגו'. בגין דכלא ברזא דוא"ו איהו, ובהא כליל כלא, וביה אתגליא כלא, בגין דכל מלה דאיהי סתימא, איהי גלי כל סתים, ולא אתי מאן דאיהו באתגליא, ויגלי מה דאיהו סתים.
א"ר יוסי, כמה אית לן לאתמשכא גו גלותא, עד ההוא זמנא, וכלא תלי ליה קב"ה, כד יתובון בתיובתא, אי יזכו, ואי לא יזכו כמה דאתמר בהאי קרא, דכתיב אני יי' בעתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעתה.
אזלו עד דהוו אזלי, א"ר יוסי, אדכרנא השתא, דהא באתר דא יתיבנא, יומא חד עם אבא, ואמר לי ברי, זמין אנת, כד מטון יומך, לשיתין שנין, לאשכחא בהאי אתר סימא, דחכמתא עלאה, והא זכינא לאינון יומין, ולא אשכחנא, ולא ידענא, אי הני מלין דקאמרן, או ההיא חכמתא, דאיהו אמר.
ואמר לי כד ימטון קולפין דנורא, גו טהירי ידך, אתאביד מינך. אמינא ליה אבא במה ידעת. א"ל, בהני תרין צפורין, דאעברו על רישך ידענא.
אדהכי, אתפרש ר' יוסי, ועאל גו מערתא חדא, ואשכח ספרא חד, דהוה נעיץ גו נוקבא דטנרא, בסייפי מערתא, נפק ביה.
כיון דפתח ליה, חמא שבעין ותרין גליפין דאתוון, דאתמסרו לאדם הראשון, ובהו הוה ידע, כל חכמתא דעלאין קדישין, וכל אינון דבתר ריחיא, דמתגלגלן בתר פרוכתא, גו טהירין עלאין, וכל אינון מלין, דזמינין למיתי לעלמא, עד יומא, דיקום עננא, דבסטר מערב, ויחשיך עלמא.
קרא לרבי יהודה, ושרו למלעי, בההוא ספרא, לא ספיקו למלעי, תרי או תלתא סטרין, דאינון אתוון, עד דהוו מסתכלין, בההיא חכמה עלאה, כיון דמטו, למלעי בסתירו דספרא, ומשתעו דא עם דא, נפק שביבא דאשא, ועלעולא דרוחא, ובטש בידיהון, ואתאביד מנייהו. בכה ר' יוסי ואמר דילמא ח"ו, חובה איהו גבן, או דלאו אנן זכאין, למנדע ליה.
כד אתון לגבי דר' שמעון, אשתעו ליה עובדא דא, אמר לון, דילמא בקץ משיחא דאינון אתוון, הויתון משתדלי, אמרו ליה, דא לא ידעינן, דהא כלא אתנשי מינן. אמר לון רבי שמעון. לית רעותא דקב"ה בדא, דיתגלי כל כך לעלמא, וכד יהא קריב ליומי משיחא, אפילו רביי דעלמא, זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא, ולמנדע ביה קצין, וחושבנין, ובההוא זמנא, אתגליא לכלא, הה"ד, כי אז אהפך אל עמים וגו'. מהו אז. בזמנא דתיקום כנסת ישראל מעפרא, ויוקים לה קב"ה, כדין אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד.
ת"ח, אע"ג דאברהם כתיב ביה, ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. וכל מטלנוי, הוו לדרומא, ואתקשר ביה, לא סליק לדוכתיה כדקא יאות, עד דאתיליד יצחק, כיון דאתיליד יצחק, אסתלק לאתריה, ואיהו אשתתף בהדיה, ואתקשרו דא בדא.
בג"כ, איהו קרי ליה יצחק, ולא אחרא, בגין לשתפא מיא באשא, דכתיב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק, מאן הנולד לו, אש ממים.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
24
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, וירא ל׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
