ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך וגו'. רבי שמעון פתח ואמר העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי ויבא סגנים כמו חמר וכמו יוצר ירמס טיט. ת"ח, כמה אינון בני נשא טפשין, דלא ידעין ולא מסתכלין למנדע ארחוי דקב"ה, דהא כלהו ניימין, דלא מתערי, שינתא בחוריהון.
ת"ח, קב"ה עבד ליה לבר נש, כגוונא דלעילא, כלא איהו בחכמתא, דלית לך שייפא ושייפא בב"נ, דלא קיימא בחכמתא עלאה, דהא כיון דאתתקן כל גופא, בשייפוי כדקא יאות, קב"ה אשתתף בהדיה, ואעיל ביה נשמתא קדישא, בגין לאולפא ליה לבר נש, למהך בארחוי דאורייתא, ולמיטר פקודוי, בגין דיתתקן בר נש כדקא יאות.
ובגין דאית ביה נשמתא קדישא, מבעי ליה לבר נש, לאסגאה דיוקנא דמלכא עלאה בעלמא. ורזא דא, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק, לא פסקן מימוי לעלמין, ועל דא מבעי ליה לבר נש, דלא יפסיק נהרא ומקורא דיליה בהאי עלמא. וכל זמנא דבר נש לא יצלח בהאי עלמא קב"ה עקר ליה, ונטע ליה בכמה זמנין כמלקדמין.
ת"ח מה כתיב, העירותי מצפון ויאת, העירותי: דא אתערותא, דזווגא דבר נש בהאי עלמא, דאיהו אתערותא מסטרא דצפון. ויאת: דא היא נשמתא קדישא, דאתיא מלעילא, וקב"ה משדר לה מלעילא, אתיא בהאי עלמא, ועאלת בגו בני נשא, כדקאמרן.
ממזרח שמש: דא אתר דההוא נהר דנגיד ונפיק, דמתמן נפקת נשמתא, ואתנהירת. ויבא סגנים. אלין אינון חילין דעלמא, דאתיין בגין ההוא אתערותא דנשמתין. כמו חומר כגוונא דאתער בר נש, בגופא.
דהא בגין דא, קב"ה עביד זווגין, ואטיל נשמתין בעלמא, וחברותא אשתכח לעילא ותתא, ומקורא דכלא הוא ברוך. ובג"כ, קב"ה עבד ליה לבר נש, בגין לאשתדלא בארחוי, ולא יפסיק מקוריה ומבועא דיליה לעלמין.
וכל מאן דפסיק מקוריה, כד נפיק מהאי עלמא, ההוא בר נש לא עאל בפרגודא, ולא נטיל חולק בההוא עלמא. ת"ח, כתיב לא תהו בראה לשבת יצרה, דקב"ה בגין דא עבד ליה לבר נש כדקא יאות, כדאמרן, וקב"ה, עבד טיבו עם עלמא. תא חזי, מה כתיב, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, רזא, דנשמתא אתת לאתתקנא, כמלקדמין.
תא חזי, ההוא גופא, מה כתיב, וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. וה' חפץ דכאו, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי חפץ, בגין דיתדכי. אם תשים אשם, אם ישים אשם מבעי ליה, מאי אם תשים. אלא לנשמתא אהדר מלה, אי ההיא נשמתא בעיא לאתתקנא כדקא יאות, יראה זרע, בגין דההיא נשמתא אזלת ושאטת, ואיהי זמינא לאעלא בההוא זרע, דאתעסק בה בר נש בפריה ורביה, וכדין יאריך ימים, וחפץ ה' דא אורייתא, בידיה אצלח.
ת"ח, אע"ג דבר נש אשתדל באורייתא יממא וליליא, ומקוריה ומבועיה קיימא ביה למגנא, לית ליה אתר לאעלא לפרגודא, והא אתמר, דבירא דמיא, אי ההוא מקורא ומבועא לא עאל ביה, לאו איהו באר, דבירא ומקורא כחדא אינון, ורזא חדא איהו ואוקימנא.
כתיב, שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנה. ת"ח, כמה חביבין אינון מלי דאורייתא, דכל מלה ומלה דאורייתא, אית ביה רזין עלאין קדישין, והא אתמר, דכד יהב קב"ה אורייתא לישראל, כל גניזין עלאין קדישין, כלהו יהב להו באורייתא, וכלהו אתיהיבו להו לישראל, בשעתא דקבילו אורייתא בסיני.
ת"ח, שוא לכם משכימי קום, אלין אינון יחידים דאשתכחו דלאו אינון דכר ונוקבא כדקא יאות, ואקדמן בצפרא לעבידתיהו, כמה דאת אמר, יש אחד ואין שני וגו', ואין קץ לכל עמלו. מאחרי שבת: מאחרין נייחא, כמה דאת אמר, כי בו שבת, בגין דאתתא לגבי בר נש, איהי נייחא לגביה ודאי.
אוכלי לחם העצבים, מאי לחם העצבים, דכד בר נש אית ליה בנין, ההוא נהמא דאכיל, אכיל ליה בחדוה, וברעותא דלבא, וההוא דלית ליה בנין, ההוא נהמא דאכיל, איהו נהמא דעציבו. ואלין אינון אוכלי לחם העצבים ודאי.
כן יתן לידידו שנה, מאי יתן לידידו, דא הוא דמקוריה מברך, דקב"ה יהב ליה שינה בההוא עלמא, כד"א ושכבת וערבה שנתך. בגין דאית ליה חולקא בעלמא דאתי, בגין דההוא בר נש שכיב, ויתהני בההוא עלמא דאתי כדקא יאות.
יש אחד ואין שני וגו'. יש אחד: דא הוא בר נש דאיהו יחידאי בעלמא, לא יחידאי כדקא יאות, אלא דאיהו בלא זווגא. ואין שני: דלית עמיה סמך. גם בן דיוקים שמיה בישראל לא שבק. ואח לאייתאה ליה לתקונא.
ואין קץ לכל עמלו, דאיהו עמל תדיר, דאקדים יממא וליליא. גם עינו לא תשבע עשר, ולית ליה לבא לאשגחא, ולמימר למי אני עמל, ומחסר את נפשי מטובה. ואי תימא דבגין דייכול וישתי יתיר, ויעבד משתיא בכל יומא תדיר, לאו הכי, דהא נפשא לא אתהני מניה, אלא ודאי איהו מחסר לנפשיה, מטיבו דנהורא דעלמא דאתי, בגין דדא היא נפשא חסרא, דלא אשתלימת כדקא יאות. ת"ח, כמה חס קב"ה על עובדוי, בגין דקא בעי דיתתקן, ולא יתאביד מההוא עלמא דאתי, כדקאמרן.
רבי חייא בעא, האי דאיהו זכאה שלימא, ואשתדל באורייתא יומי ולילי, וכל עובדוי לשמא דקב"ה, ולא זכה לבנין בהאי עלמא, כגון דאשתדל בהו ולא זכה, או דהוו ליה ומיתו, מה אינון לעלמא דאתי. א"ל רבי יוסי, עובדוי, וההיא אורייתא, קא מגינן עליה, לההוא עלמא.
אמר רבי יצחק, עלייהו, ועל אינון זכאי קשוט, עלייהו כתיב, כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי, מה כתיב בתריה ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי. אמר ליה רבי יוסי, יאות הוא ושפיר.
ת"ח, זכאה שלים דהוו כל אלין ביה, ואשתלים כדקא יאות, ומית בלא בנין, והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא, אתתיה בעיא ליבומי, או לא. אי תימא דלבעי ליבומי, הא בריקניא איהו, דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא.
אלא, ודאי בעיא ליבומי, בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו. והיא אי אתייבמת, לא הוה בריקניא, בגין דאתר אית ליה לקב"ה, דהא בר נש הוה בעלמא, ומית בלא בנין, ופורקא לא הוי ליה בעלמא, כיון דמית האי זכאה שלים, ואתתיה אתייבמת, ואיהו אתריה ירית, אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא, ובין כך ובין כך, קב"ה אתר זמין ליה לעלמא, עד דיימות האי זכאה שלים, וישתלים איהו בעלמא, הה"ד כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וגו'.
ודא הוא דתנינן, בנין זמינין אינון לצדיקיא במיתתהון, בחייהון לא זכו, ובמיתתהון זכו, ובגין כך כל עובדוי דקב"ה כלהו קשוט וזכו, וחייס על כלא.
פתח ואמר טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם, אלין אינון דמתעסקין בהאי עלמא, לאולדא בנין, דאינון בנין דשבקו, בגיניהון אית לון אגר טב בהאי עלמא, ובגיניהו ירתין אבהן דלהון, חולקא בההוא עלמא, ואוקמוה.
ת"ח, קב"ה נטע אילנין בהאי עלמא, אי אצלחו יאות, לא אצלחו, אעקר לון, ושתל לון, אפילו כמה זמנין, ובגין כך, כל ארחוי דקב"ה, כלהו לטב ולאתקנא עלמא.
בא אל אשת אחיך ויבם אותה, דהא יהודה וכלהו שבטין, הוו ידעי דא, ועקרא דמלתא, והקם זרע, בגין דההוא זרע, אצטריך לאתתקנא מלה, ולמגלם גולמא, לתקונא, דלא יתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות, הדא הוא דכתיב ואדם על עפר ישוב.
וכד מתתקן לבתר כדקא יאות, אלין משתבחין בההוא עלמא, בגין דקב"ה אתרעי בהו, ובגין כך כתיב, ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא, מן החיים אשר המה חיים עדנה. מאי עדנה, כד"א אחרי בלותי היתה לי עדנה. וכתיב ישוב לימי עלומיו.
וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, דלא שב לימי עלומיו, ולא אצטריך לאתתקנא, ולא סביל חובין קדמאי, בגין דקב"ה יהב ליה אתר מתקנא בההוא עלמא, כדקא יאות.
ת"ח, מה כתיב, ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו', כמה דאתמר, בגין דקב"ה עביד טיבו, ולא בעא לשצאה עלמא, אלא כמה דאתמר, וכל ארחוי כלהו קשוט וזכו, לאוטבא להו בהאי עלמא, ובעלמא דאתי. זכאה חולקהון דצדיקייא, דאינון אזלי בארח קשוט, עלייהו כתיב, צדיקים ירשו ארץ.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
26
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, וישב ט״ז
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
