Zohar Vayeshev 24
Zohar, Vayeshev 24:1
תא חזי מה כתיב ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף וגו'. רבי אלעזר פתח ואמר, ויהי בעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. הכא אית לאסתכלא, והאי קרא תווהא איהו, ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך, וכי ברשותיה קיימא, והא ברשותיה דקב"ה איהו. ותו, דאלישע הכי נמי איהו הוה ידע, מאי טעמא אמר, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי.
Zohar, Vayeshev 24:2
אלא ודאי, מאן דאחיד בשמיא וארעא, וכל עלמין, היך לא יהא ברשותיה דא, ודאי אליהו, ושאר צדיקים, קב"ה עביד רעותהון דצדיקייא תדיר, דכתיב, רצון יראיו יעשה, וכל שכן דההוא רוחא קדישא, די עליה, ירית ליה לצדיקא דאלישע, דהוה שמשא דיליה, והא קב"ה א"ל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ועל דא הוה ליה לאלישע לירתא ליה.
Zohar, Vayeshev 24:3
פי שנים ברוחך, מאי פי שנים ברוחך אלי, וכי סלקא דעתך, דעל חד תרין שאיל, ומה דלא הוה ברשותיה, היך שאל מיניה. אלא, איהו לא שאיל רוח על חד תרין, אלא הכי שאל מיניה, בההוא רוחא דהוה ליה, דיעביד תרין נמוסין בעלמא, בההוא רוחא.
Zohar, Vayeshev 24:4
מה כתיב ויאמר הקשית לשאול אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה. מאי טעמא אם תראה אותי. אלא, אמר ליה, אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך, בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין, דהא כל ההוא עקרא דרוחא בשעתא דיסתכל ביה, כד חמי ליה לאליהו, יהוי דביקותא ביה, כדקא יאות.
Zohar, Vayeshev 24:5
תא חזי, האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה, וחמי ליה בההוא חכמתא, יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. תא חזי, דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד, הוי חמי ברוחא דחכמתא, לההוא דיוקנא דאבוי, הוה מסתכל. ובגין כך הוה מסתייעא ליה מלתא, ואתוספא ליה רוחא אחרא, בנהירו עלאה יתיר.
Zohar, Vayeshev 24:6
בשעתא דאמר ליה ההוא רשע, והנה גפן לפני, אזדעזע יוסף, דלא הוה ידע על מה תיתי מלה, כיון דאמר ובגפן שלשה שריגים, מיד אתער רוחיה, ואתוסף בנהירו, ואסתכל בדיוקנא דאבוי, כדין אתנהיר רוחיה, וידע מלה.
Zohar, Vayeshev 24:7
מה כתיב, ובגפן שלשה שריגים. אמר יוסף, הא ודאי בשורה דחדוה בשלימו איהו, מאי טעמא, בגין דהאי גפן על כנסת ישראל אתחזי ליה, ואתבשר יוסף בהאי. ובגפן שלשה שריגים: אלין אינון תלתא דרגין עלאין, דנפקי מהאי גפן, כהני ליואי וישראלי.
Zohar, Vayeshev 24:8
והיא כפורחת עלתה נצה, דהא בגיניהון, סלקא כנסת ישראל, ואתברכת מעם מלכא עלאה. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלין אינון צדיקיא דעלמא, דאינון כענבים מבושלים כדקא חזי. ד"א הבשילו אשכלותיה ענבים, דא הוא יין דאתנטיר בענבייהו, מששת ימי בראשית.
Zohar, Vayeshev 24:9
עד הכא אתבשר יוסף בחלמיה, מכאן ולהלאה חלמא איהו דיליה, בגין דאית חלמין ליה, ולאחרנין. ואקח את הענבים, דאיהו ליה לגרמיה.
Zohar, Vayeshev 24:10
תנינן, האי מאן דחמי ענבין חוורין בחלמא, סימן יפה לו, אוכמי לא, מאי טעמא, בגין דאיהו רזא דתרין דרגין ידיען, אינון אוכמי וחוורי, האי איהו טב, והאי איהו דלא טב, וכלהו ענבין ברזא דמהימנותא תליין, וע"ד מתפרשן בחכמתא, הן לטב, הן לביש, אלין צריכין רחמי, ואלין אשגחותא דרחמי.
Zohar, Vayeshev 24:11
ת"ח, אדם הראשון, אנתתיה סחטא ליה ענבין, וגרימת ליה מותא, ולכל ישראל, ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין, ולא אתנטר כדקא יאות, מה כתיב, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, בה"א. בני אהרן, שתו חמרא מנייהו, וקריבו קרבנא בההוא חמרא, ומיתו, והא אתמר. ובג"כ כתיב, ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, בגין דאינון ענבין גרמי האי.
Zohar, Vayeshev 24:12
חמא ענבין, דאינון טבין, בההוא כרם, דקא סלקין נייחא וריחא בדרגין שלימין, כדקא יאות. וע"ד יוסף ידע מלה, ואסתכל בעקרא, ופשר חלמא על בורייה. בגין דאתבשר בההוא חלמא, כדקא יאות. ובגין כך פשר פשרא לטב, ואתקיים הכי.
Zohar, Vayeshev 24:13
מה כתיב. וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי. ת"ח, ארורין אינון רשיעיא, דכל עובדיהון כלהון לביש, וכל אינון מלין דאינון אמרין, כלהו לביש, ולאבאשא.
Zohar, Vayeshev 24:14
כיון דפתח פומיה באף, מיד דחיל יוסף, וידע דכל מלוי אינון לאבאשא, ובשורה דביש בפומיה. והנה שלשה סלי חרי על ראשי, כדין ידע יוסף, דאתבשר על חריבו דבי מקדשא, וישראל בגלותא, דיתגלון מארעא קדישא.
Zohar, Vayeshev 24:15
חמי מה כתיב, ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי אלין אינון שאר עמין, דמתכנשי עלייהו דישראל, וקטלי לון, וחרבי ביתייהו, ומפזרי לון לארבע סטרי דעלמא, וכלא אסתכל יוסף, וידע דההוא חלמא על ישראל, כד יהון בחיובא קמי מלכא, מיד פשר ליה פשרא לביש, ואתקיים ביה.
Zohar, Vayeshev 24:16
ות"ח, תרין דרגין אלין, דקא חמא האי, וחמא האי, דא חמא כד סליק, וקא שליט דרגא עלאה, ואתנהיר סהרא. ודא חמא, דאתחשך ושליט עלה חיויא בישא, ובג"כ אסתכל יוסף בההוא חלמא, ופשר ליה פשרא לביש. וע"ד, כלא בפישרא קיימא, ודא ודא חמו, באלין תרין דרגין, דשליט דא, ושליט דא.