דבר אחר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, רבי אבא פתח ואמר, אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, זכאין אינון ישראל, דקודשא ב"ה יהב לון אורייתא דקשוט, לאשתדלא בה יממא ולילי, דהא כל מאן דאשתדל באורייתא, אית ליה חירו מכלא, חירו מן מותא, דלא יכלא לשלטאה עליה, והא אוקמוה, בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא, ואתאחיד בה, אתאחיד באילנא דחיי, ואי ארפי גרמיה מאילנא דחיי, הא אילנא דמותא שריא עלוי, ואתאחיד ביה, הה"ד, התרפית ביום צרה צר כחכה. התרפית: אי ארפי ידוי מאורייתא.
ביום צרה צר כחכה, מאי צר כחכה. צר כח כה, דהא איהי תדיר לימינא, ונטירו דילה תדיר על ב"נ, כד אזיל באורחוי דאורייתא, וכדין דחי ליה לרע לבר דלא יקרב לגביה דב"נ, ולא יכיל לקטרגא ליה. וכד ב"נ אסטי מארחוי דאורייתא, ואתרפי מנה, כדין צר כח כה, בגין דההוא רע, דאיהו שמאלא, שליט עליה דבר נש, ודחי ליה להאי כה לבר, עד דדחיק ליה אתר בעקו.
ד"א צר כחכה, דכד ב"נ אחיד בארחי דאורייתא, אתרחים לעילא, ואתרחים לתתא, ורחימא דקב"ה הוי, כד"א ויי' אהבו, דהוה רחימוי דקב"ה, ורחים ליה. וכד ב"נ אסטי מארחי דאורייתא, כדין צר כח כה, צר דיליה, ומארי דבבו איהו לגביה, ושליט עלוי ההוא דאקרי רע. עד דמקטרג ביה בהאי עלמא, ובעלמא דאתי.
ת"ח, האי רע, דאיהו יצר הרע, שליט על עלמא, בכמה סטרין, וכמה שלטנו אית ליה בעלמא, ואיהו חויא תקיפא, דחב ביה אדם, וכשלין ביה בני עלמא, ומשכי ליה עלייהו, עד דאפיק לון נשמתייהו.
ות"ח, כד איהו שליט, שליט על גופא, וכיון דעל גופא שליט, נשמתא נפקא מניה, בגין דגופא אסתאב, ונשמתא סלקא. ולא שליט עליה, עד דנטיל רשו. וכמה אינון דאתיין מסטריה, ושלטין על עלמא. והא תנינן דכל עובדין דעלמא דאתעבידו, ושלטי בהו, ואית ליה ממנן ושמשין, כלהו שמשין בעובדין דעלמא.
ועל דא איהו קץ דשמאלא, והא אוקמוה, דאית קץ לימינא, ואית קץ לשמאלא, והאי קץ דשמאלא, איהו קץ כל בשר. קץ כל בשר אקרי, קץ כל רוחא לא אקרי, ורזא דמלה, דא איהו קץ ודא איהו קץ, דא קץ על בשרא ודא על רוחא, בגין כך, דא פנימי, ודא חיצון. דא ימינא, ודא שמאלא. דא קדישא, ודא מסאבא. והא אוקמוה.
ות"ח, רזא עלאה קדישא דמהימנותא, רזא דעלמא דדכורא, ועלמא דנוקבא, וכל קדושא דקדישין ביה, וכל רזי דמהימנותא מהכא נפקו, וכל חיין, וכל חירו, וכל טבין, וכל נהורין מהכא אינון, וכל ברכאן וטלי נדבאן וכל רחימו דרחימותא כלא מסטרא דא, רזא דדרום.
מסטרא דצפון, מתפשטי דרגין, עד דמטא לתתא קסטופא דדהבא, בסטרא מסאבא, לכלוכא דמסאב, ואחיד להאי לעילא, ואחיד להאי לתתא, והכא מזדווגי דכר ונוקבא כחדא, ואינון רוכב נחש, רזא דדכר ונוקבא, ורזא דא עזאז"ל.
ומהכא מתפרשין דרגין, ונפקין כמה סטרין לעלמא, דמתפשטין מהכא, ושלטין על עלמא, וכלהו סטרי מסאבא, ורברבין ממנן, גו עלמא, תא חזי עשו כד נפק לעלמא, כוליה סומקא כורדא, בשערא כגוונא דשעיר, ומתמן אלופין, ממנן תריסין, דשלטין בעלמא, והא אוקמוה.
תא חזי, אשרי שמרי משפט, דנטרי מהימנותא, דקודשא בריך הוא, בגין דקודשא בריך הוא, איהו משפט, ובעי ליה לבר נש, לנטרא, דלא יסטי לאורחא אחרא, אלא דיהא נטיר משפט בגין דקודשא בריך הוא איהו משפט, דכל ארחוי משפט.
עושה צדקה בכל עת, וכי בכל עת, יכיל בר נש, למעבד צדקה. אלא, מאן דישתדל באורחוי דאורייתא, ועביד צדקה, עם אינון דאצטריכו לה, דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא, אסגי ההיא צדקה לעילא ותתא.
תא חזי, מאן דאשתדל בצדקה, ההיא צדקה דעביד, סליק לעילא, ומטא לעילא, לההוא אתרא דיעקב, דאיהו רתיכא עלאה, ואמשיך ברכאן, לההוא אתר, ממבועא דכל מבועין, ומההיא צדקה, אמשיך וארבי ברכאן, לכל אינון תתאי, ולכל רתיכין, ולכל חילין, וכלהו אתברכאן, ואתוספן נהורין, כדקא יאות, בגין דכלהו אקרו עת, ודא הוא דכתיב, עושה צדקה בכל עת.
תא חזי, בזמנא דהוו ישראל, בארעא קדישא, אינון הוו משכי ברכאן, מלעילא לתתא, וכד נפקו ישראל, מארעא קדישא, עאלו תחות רשו אחרא, וברכאן אתמנעו מעלמא.
תא חזי, יעקב הוה תחות רשו קדישא, כיון דנפק מארעא, עאל ברשו אחרא, ועד לא עאל תחות רשו אחרא, אתגלי עליה קודשא בריך הוא בחלמא, וחמא כל מה דחמא, ואזלו עמיה מלאכין קדישין, עד דיתיב על בירא, וכיון דיתיב על בירא, סליקו מיא לגביה, וכן הוה משה, דמתמן אזדמנת ליה אתתיה. רזא דמלה, בירא לא סלקא, אלא כד חמא קשרא דיליה, לאתחברא בהדיה.
ואמר רבי אבא, כל הני קראי קשיין אהדדי, בקדמיתא כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ולבן בחרן הוה יתיב, אמאי נטיל מתמן, דכתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ומנלן דבחרן הוה דיוריה דלבן, דכתיב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו. משמע דדיוריה דלבן, בחרן הוה.
אלא, יעקב אמר, אנא בעינא למיעל בשכינתא, בגין דבעינא לאזדווגא. אבא כד אתנסיב, ושדר לעבדא, אשכח עינא דמיא, וכדין אזדמנת ליה לאבא אתתא, והא באתר דא, לא אשכחנא, לא עינא, ולא בירא, ולא מיא, ומיד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ותמן אזדמנת ליה בירא, כדקאמרן, ואזדמנת ליה אתתיה.
רבי אלעזר אמר, חרן, תמן הוה ודאי, והאי בירא בחקלא הוה, דאי לאו הכי, אמאי כתיב ותרץ ותגד לאביה, אלא בגין דהוה סמיך למתא.
ואמר רבי אלעזר, יעקב דאזדמנת ליה על בירא אתתא, אמאי לא אזדמנת ליה לאה, דהא קיימא ליה ליעקב, כל אינון שבטין. אלא לאה, לא בעא קודשא בריך הוא, לזווגא ליה ליעקב באתגליא, דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, דהא קודם לכן לא אתגליא מלה.
ותו, בגין לאמשכא עינא ולבא דיעקב, בשפירו דרחל, למעבד דיוריה תמן, ובגינה אזדווגת ליה לאה, ואוקימת כל אינון שבטין. במה ידע יעקב מאן היא רחל. אלא דאינון רעיין אמרו ליה, דכתיב והנה רחל בתו באה עם הצאן.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
19
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויצא ט״ו
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
