וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה. רבי יצחק פתח ואמר, מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. האי קרא אוקמוה, בכמה אתר. אלא, מאן יכיל לממני עובדוי דקב"ה. דהא כמה חילין ומשריין, משניין דא מן דא, דלית לון חושבנא, וכלהו בזמנא חדא, כמרזפא דאפיק זיקין לכל סטרין, בזמנא חדא, כך קב"ה, אפיק כמה זינין ומשריין, משניין דא מן דא, דלית לון חושבנא וכלהו בזמנא חדא.
תא חזי, בדבורא וברוחא כחדא, אתעביד עלמא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. בדבר ה': דא דבורא. וברוח פיו: דא רוחא. דא בלא דא לא אזיל, ואתכליל דא בדא, ונפיק מנייהו, כמה חילין, לחילין, ומשריין למשריין, וכלא בזמנא חדא.
ת"ח כד בעא קב"ה למברי עלמין, אפיק חד נהורא סתימאה, דמן ההוא נהורא, נפקין ונהרין כל אינון נהורין דאתגליין, ומההוא נהורא, נפקין ואתפשטו, ואתעבידו שאר נהורין ואיהו עלמא עלאה.
תו, אתפשט האי נהורא עלאה, ועביד אומנא, נהורא דלא נהיר, ועביד עלמא תתאה. ובגין דאיהו נהורא דלא נהיר, בעי לאתקשרא לעילא, בעי לאתקשרא לתתא, ובקשורא דלתתא, אתקשר לאתנהרא בקשורא דלעילא.
והאי נהורא דלא נהיר, בקשורא דלעילא, אפיק כל חילין, ומשריין, לזינין סגיאין, הדא הוא דכתיב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו'.
וכל מה די בארעא, הכי נמי לעילא. ולית לך מלה זעירא, בהאי עלמא, דלא תלייא במלה אחרא עלאה דאתפקדא עליה לעילא, בגין דכד אתער האי לתתא, אתער ההוא דאתפקדא עליה לעילא, דכלא אתאחד דא בדא.
תא חזי כתיב, תני נא לי מדודאי בנך. לאו דודאים אולידו לה לרחל, אלא קודשא בריך הוא, קא גלגל מלה, על ידי דאינון דודאים, בגין דיפוק יששכר, דאחיד באורייתא יתיר מכלהו שבטין, בגין דהא רחל אחידא ביה ביעקב, לא שבקת ליה לגבי לאה, הדא הוא דכתיב המעט קחתך את אישי, וכתיב לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.
אינון גרמו, דיפוק יששכר לעלמא, בגין דסליק ריחא דאורייתא, קמי קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב הדודאים נתנו ריח וגו'. וכתיב וישכב עמה בלילה הוא: הוא ודאי, והא אוקמוה, דעלמא עלאה: הוא, דסתים ולא גליא, בגין דהא אורייתא מעלמא עלאה נפקת.
ובכל אתר, עלמא עלאה: הוא, דלא אתגליא, והא אתמר, ועבד הלוי הוא, בגין לאמשכא מניה ברכאן לכלא, ויששכר ביה אתאחיד, ועל דא קרינן עץ החיים, אילנא דאינון חיין עלאין, דאקרי הוא ולא אתה.
ואי תימא דאלין דודאים פתחו מעהא דרחל. לאו, דהא כתיב, וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, קודשא בריך הוא, ולא מלה אחרא, בגין דאינון דודאים, אע"ג דחילא דלהון לעילא, בההוא חילא דלהון, לא אתמני פקידא דבנין, דהא בנין במזלא תליין, ולאו במלה אחרא.
ואי תימא דהא אינון למגנא אתבריאו, לאו, דהא אפילו למלה דא, סיועא אינון לאינון דמתעכבי, ולאו אינון עקראן. ולא אתגזר עלייהו אלא במזלא.
(סתרי תורה) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וגו'. תנן, כוס של ברכה, לא אתברכא, אלא בסטר ימינא, ובגין כך, בעוד דאתער ימינא לגבי כוס של ברכה, שמאלא לא תסייע תמן, דהא ימינא, אשכח עילה בההוא כוס, לאתערא לגבי עלמא עלאה.
וסתרא דא, וילך ראובן, דא סטרא דדרום, בג"כ דגליה בדרום, דאיהו רישא לתריסר תחומין, ותיאובתיה דסטר דרום, לאשכחא עילה ותקרובא למטרוניתא לברכא לה.
מה כתיב, וימצא דודאים בשדה, אזל לחפשא בכל אינון גניזין דילה, ואשכח בהאי שדה, אינון דודאים, ועלייהו אתמר הדודאים נתנו ריח, ואינון תרין כרובים, דאינון תקונין דילה, לאתערא אתערו לעילא, דהא בכל אינון תקונין דהאי שדה, לית תקונא דיתער לגבי עילא, בר כרובים.
סטר דרום, אימתי אתער לגבה, לאשכחא עילה לברכה לה. בימי קציר חטים, בזמנא דפליגת חולק שללא לאוכלוסהא, וכלהו חצדי חקלא. מיד ויבא אותם אל לאה אמו, סליק ריחא, ואתערו דלהון לגבי עלמא עלאה, עלמא דאתכסיא, בגין דאתער ברכאן לעלמא תתאה.
וכד אתברכא, אינון דודאים נקטין, ויהבין לכל עלמין, דכתיב הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים. כד אינון נתנו ריח, ההוא ריחא נקיט ליה סטר דרום, לאתערא לגבי עלמא עלאה, מיד על פתחינו כל מגדים, וכל טובא לא חסיר מעלמא.
עלמא תתאה לא אתער לגבי עלמא עלאה, אלא כד אינון דודאים יהבין ריחא לימינא, כיון דאינון יהבין ריחא לימינא, וימינא אתער לגבי עלמא עלאה, מיד עלמא תתאה אתער לשאלא מה דאצטריך. מה כתיב, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, הב לי ברכאן, מההוא אתערו, דאינון דודאים, דאתער לגבי סטר ימינא.
כדין עלמא עלאה בחדוה, בשעשוע, אתיב לגבה, ואמרת המעט קחתך את אישי, כאמא לגבי ברתא. ואי הכי בעלה דעלמא עלאה יעקב איהו. לאו הכי, אלא תיאובתא דאבא תדיר, לאו איהו, אלא לגבי ברתא דנא, דהאי בת, רחימו דיליה לגבה תדיר, בגין דאיהי בת יחידאה בין שית בנין, ולכל אינון שית בנין, פליג לון חולקין ונבזבזן ומתנן, ולה לא פליג, ולית לה ירותא כלום, ועל כל דא, איהו אשגח בה בתיאובתא ורחימו יתיר מכלא.
ברחימו דיליה קרא לה בת, לא ספיק ליה דא וקרא לה אחות, לא ספיק ליה דא, קרא לה אם בשום אמיה, לא ספיק ליה דא, קרא לה בשמיה, דכתיב והחכמה מאין תמצא, חכמה ודאי. ועל דא, עלמא עלאה אמרת לגבה, המעט קחתך את אישי, דכל רחימו דיליה אתמשך לך לגבך ועל דא. בשעשועא ורחימו אימא לגבי ברתא.
מה אתיבת איהי, לכן ישכב עמך הלילה. בכל אתר לכן שבועה איהי. ישכב, מהו ישכב. אלא שכיבה בכל אתר תקונא דנוקבא לגבי דכורא, לאעלא בה ציורא דאתוון כלהו, ודא איהו ישכב, י"ש כ"ב. י"ש דא איהו עלמא עלאה, כ"ב רזא דאורייתא נקודה טמירא, דאתער לגבה כ"ב אתוון, ודא הוא ישכב, י"ש עלמא דאתי, דכתיב להנחיל אוהבי יש. כ"ב נקודה עלאה דאעיל כל כ"ב אתוון. רזא דכל אורייתא.
ודא הוא ישכב, ישכב עמך יעקב לא כתיב, אלא ישכב עמך. ההוא טמירא דאתחזי לאתערא לגבך, וכלא באתערו דאינון דודאים, וכלא כתיב ברחימו.
ויבא יעקב מן השדה בערב. ויבא יעקב, דא תפארת קדישא, מההוא שדה דנקיט כל ברכאן, דכתיב ביה אשר ברכו יי'. בערב, אמאי בערב, אלא בערב, דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. בזמנא דאתער יצחק אבוי לגבי האי שדה, ונקיט ליה, דהא יצחק לא אתער לגבי האי שדה, כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב, שביק האי שדה ליצחק אבוי, ואיהו סליק בההיא זמנא לגבי עילא.
מה כתיב ותצא לאה לקראתו. אמא עלאה, לגבי ברא יחידא. ותאמר אלי תבוא, תחות גדפאי, לברכא לך, ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין עלאין. הא עידן רעוא וענוגא למיהב לך נייחא דרוחא עלאה, לגבי ההוא שדה, עד לא יתוקד בתוקפא דיצחק.
כיון דנקטא ליעקב תחות גדפאה, כדין וישכב עמה בלילה הוא. הוא: דסתים מכלא. הוא: דכל ברכאן וכל קדושין נפקי מתמן. יעקב לא כתיב אלא הוא: מאן דאתחזי לאתערא לגבה.
ועד דלא זמין לגבה תחות גדפהא, מאן דנקיט אינון קדישאן וברכאן לא אתמלי מנקודה טמירא, ההוא עלמא עלאה. וע"ד דודאים מתערי כלא, וכלא כגוונא דרזא עלאה. ראובן מאי ראובן, קב"ה שוי שמהן בארעא, דכתיב לכו חזו מפעלות יי אשר שם שמות בארץ. (עד כאן סתרי תורה).
ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וגו'. האי מלה חציפותא איהו. לאו איהו הכי, אלא מהכא אוליפנא, ענוותנותא דלאה, דלא אמרה קמי אחתה מדי, ואיהי אקדימת לאורחא, ואמרה ליה בחשאי, ואודעא ליה. דהא ברשותא דרחל הוה, דכתיב כי שכור שכרתיך, מרחל נטילת רשו, ובגין דלא יבאיש בעינאה דרחל, א"ל לבר, ולא בביתא.
ולא עוד אלא פתחא משכנא דלאה, נפקת לבר, ועיילת ליה ליעקב בפתחא דלבר, עד לא ייעול למשכנא דרחל. מאי טעמא, בגין דלא תימא מלה קמי דרחל, ולא תחציף קמי אחתהא. ולא עוד, אלא אמרה לאה, אי ייעול יעקב, במשכנא דרחל, לאו דין הוא לאפקיה מתמן, בג"כ אקדימת ליה לבר.
וכל האי למה, אלא לאה רוחא דקודשא אתערת בה, וידעת דכל הני שבטין עלאין, כלהו קדישין יפקון מנה, ודחקת שעתא, בחביבותא לקודשא בריך הוא, ובגין כך היא קראת לון שמהן, ברזא דחכמתא.
ר' חייא ור' יוסי, הוו אזלי באורחא, אמר רבי יוסי לר' חייא, בכל זמנא דאזלינן באורחא, ולעינן באורייתא, קב"ה מרחיש לן נסין, והשתא אורחא דא אריך לן, נתעסק באורייתא, וקב"ה יזדווג בהדן.
פתח רבי חייא ואמר, בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, וכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, לחם עני כתיב, האי מלה אתערו בה חברייא. אבל ת"ח, כד הוו ישראל במצרים, הוו ברשותא אחרא, כד בעא קב"ה לקרבא לון לגביה, יהב לון אתר דלחם עני. לחם עני, מאן עני. דא דוד מלכא, דכתיב ביה כי עני ואביון אני.
והאי לחם עני אקרי מצה, נוקבא בלא דכורא, מסכנותא הוי, אתקריבו לגבי מצה בקדמיתא, כיון דקריבו לון יתיר, עייל לון קודשא בריך הוא, בדרגין אחרנין, ואתחבר דכורא בנוקבא. וכדין, מצה כד אתחברת בדכורא, אקרי מצוה, בתוספת וא"ו, הה"ד כי המצוה הזאת, בגיני כך, מצה בקדמיתא, ולבתר מצוה.
עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא דאמר, טופסרא דקטנון, עקימן באורחא, סטו לעילא, לא תחתון בקוסטרא דקטרא דלתתא. אמר רבי יוסי, שמע מינה, דקב"ה בעי לנטרא אורחין. סליקו לעילא, ועאלו בחד טורא, בין טנרין תקיפין, אמרו, הואיל וקב"ה בעא באורחא דא, מלה נחמי, או ניסא אתרחיש לן.
אזלי, יתבי גבי בקיעי דטנרא. סליק לון חד בר נש, תווהו, א"ר יוסי מאן אנת. אמר מאנשי ארקא אנא, אמר ליה, ותמן אית בני נשא, אמר אין, וזרעין וחצדין, מנייהו בחיזו אחרא משניין מנאי, וסליקנא גבייכו, למנדע מנייכו, מה שמיה דארעא דאתון בה.
אמר ליה, ארץ, בגין דהכא ארץ החיים שריא, דכתיב ארץ ממנה יצא לחם, מהאי יצא לחם, בשאר ארעא לא יצא לחם, ואי נפיק, לאו משבעת המינין. אדהכי עאל לאתריה. תווהו, אמרו ודאי קב"ה בעי לאתערא לן במלה.
אמר רבי חייא, ודאי על האי קרא דאמרת, דכירנא דאוליפנא מסבאי, חד מלה עלאה, בפסח, דיהב לון קודשא בריך הוא לישראל לחם דא, מארעא דחיי, ולבתר לחם מן השמים, לחם דא, והא אוקימנא מלה.
תו הוה אמר, דבר נש, כד נפיק להאי עלמא, לא ידע מדי, עד דאטעים נהמא, כיון דאכיל נהמא, אתער למנדע ולאשתמודעא. כך כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוו ידעי מדי, עד דאטעים לון קב"ה לחם מהאי ארץ, דכתיב ארץ ממנה יצא לחם, וכדין עאלו ישראל, למנדע, ולאשתמודעא ליה לקב"ה. וינוקא לא ידע, ולא אשתמודעא, עד דטעים נהמא דהאי עלמא.
ישראל לא ידעו, ולא אשתמודעו במלין דלעילא, עד דאכלו לחם עלאה, וכדין ידעו ואשתמודעו בההוא אתר, ובעא קב"ה דינדעון ישראל יתיר, בההוא אתר, דאתחזי להאי ארץ, ולא יכילו, עד דטעמו לחם, מההוא אתר, ומאן איהו, שמים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכדין ידעו ואסתכלו בההוא אתר, ועד דאכלו לחם מההוא אתר, לא ידעו מדי ולא אשתמודעו.
אתא ר' יוסי ונשקיה. אמר, ודאי על דא אתער לון קב"ה בהאי, ועל דא שירותא דישראל למנדע, לחם הוה. קמו ואזלו, עד דהוו אזלו, חמו תרי דרמוסקין, חד דכר וחד נוקבא. אמר רבי יוסי, לית לן מלה בעלמא, דלא הוי דכר ונוקבא, וכל מה די בארעא, הכי נמי בימא.
פתח רבי יוסי ואמר, ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וגו', ותצא לאה לקראתו, מנא ידעת. הא אמרו דגעא חמרא, ולאה ידעת, ונפקת ליה, וגרים ליה, דנפק מנה יששכר, הה"ד יששכר, חמור גרם, אל תקרי גרם, אלא גרם דחמרא גרמא ליה. אמרת לאה, ודאי ידענא דאי ייעול יעקב במשכנא דרחל, לית לי לאפקא ליה, אלא אוריך ליה הכא, וייעול במשכני.
כי שכר שכרתיך בדודאי בני, מאי בדודאי בני, בגין דניחא ליה ליעקב על דא, דאלין מסייעין לאולדא. ויעקב הוה ידע, דמלה לא קיימא בדודאים, אלא לעילא.
פתח ואמר, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה. אמר רבי חייא רוחא דקודשא קאמר, מושיבי עקרת הבית, דא רחל. אם הבנים שמחה, דא לאה. מושיבי עקרת הבית, דא עלמא תתאה. אם הבנים שמחה, דא עלמא עלאה, בגיני כך הללויה.
א"ר יהודה, כל אלין שבטין, תקונין דלתתא אינון, וכלהו כגוונא דלעילא. ת"ח, כי שכר שכרתיך, לנסבא מניה גופא, ומאן איהו תורה. שכר שכרתיך, לך, לגופך ממש. שכר שכרתיך, לאולדא דיוקנך.
מהכא, מאן דלעי באורייתא, אחסין עלמא דאתי, ואחסין אחסנתא דיעקב. אחסין עלמא דאתי, דכתיב יששכר יש שכר, כי יש שכר לפעלתך. וכתיב להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא.
כי ילדתי לו ששה בנים. אמר רבי חזקיה, אלין עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא. ומאן דאריך באחד, בעי ליה לאמלכא לקב"ה לעילא ותתא, ולארבע סטרי דעלמא, והיינו אחד.
א"ר חזקיה, כתיב על הרי בתר, וכתיב על הרי בשמים, מאן אינון הרי בשמים. אלין שית בנין דלאה, דאכללן שית אחרנין, ואינון תריסר, ואינון שית, בגין דכל חד כליל בחבריה, ולאה עלייהו, לקיימא אם הבנים שמחה הללויה.
ועל דא כתיב לא תקח האם על הבנים, בגין דאיהו עלמא דאתכסיא, ולא אתגליא, וע"ד שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. בגין דאיהו עלמא דאתכסיא, ולא אתגליא כלל.
ואת הבנים תקח לך, היינו דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים. וכל הני, אקרון הרי בשמים, מכאן ולתתא אקרון הרי בתר, דכתיב ומשם יפרד, והיה לארבעה ראשים, טורי דפרודא.
אמר רבי ייסא, בני השפחות, קשירו קשרין, ארבע קשרין, דאצטריכו לתקונא. ואמר רבי אלעזר, דבגין כך נפקי לבר אינון קשרין, ואע"ג דכלהו חד, ומכאן ולהלאה כלהו חד, באורח מישר ועל דא, כלהו שבטין סלקין בסהדותא דלעילא, הדא הוא דכתיב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
48
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויצא כ״ג
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
